ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 8 באוגוסט, 2014
ע"י Fun To BE A Fan
ע"י Fun To BE A Fan
אז... בואו נגיד מיד את האמת המרה, התאהבתי בסדר הזאת. כול כך התלהבתי מהכול עד שהגעתי למצב שממש קראתי באנגלית את שני הספרים הבאים. פשוט התאהבתי בטסה, וויל וג'ם ולא הצלחתי להפסיק ולאהוב אותם לרגע.
הסדרה, למי שלא יודע, היא פריקוויל של בנית הנפילים, או כמו שאני וחברותי קוראות לסדרה, עיר של-, ואני אומרת בלב שלם שמלאך מכני טוב יותר מעיר של- 1,2 ו-3 ביחד.
שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את שתי הסדרות, אבל אם תשוו בין קלארי (מתרגמת עצמאית מאנגלית...) הנבוכה וחסרת האונים לטסה חסרת הניסיון שממש לא מתכוונת להיות חסרת אונים ובין ג'ייס שעולה לי על העצבים ביהירות שלו לוויל שמקסים בכול תכונה רעה שהוא מדמה לעצמו ו... אין לי למי באמת להשוות את ג'ם, כי הוא פשוט ג'ם והוא מקסים ומבין ודמות ממש לא ריאליסטית, אני מודה, אבל הוא פשוט מתוקי.
בסוף הסדרה אני וחברות שלי (טכנית, חברה אחת, השאר לא קראו את הכול עדיין) סיכמנו שצריך לשכפל את טסה כדי שתהיה אחת לכול אחד מהם כי זה ספר שאני חד משמעית יכולה להגיד שהיא מתאימה עם שני הבנים באותה מידה. אז כן, משולש אהבה זה כבר ממש מאוס אבל אני חושבת שזה משולש האהבה הראשון מזה זמן רב בו שני הבנים אוהבים יותר אחד את השני מאשר את הבחורה. ושלא יהיו לכם טעויות (או השערות מושכלות נוכח השילוב של הקהילה הגאה בסדרת הספרים) גם וויל וגם ג'ם מטורפים על טסה אבל לשם שינוי טעמתי מעט מחברות שיותר חזקה מאהבה חולפת (גם אם היא לא תחלוף, תקראו כבר ותגלו). וויל וג'ם נאמנים זה וזה יותר מאשר לכול דבר אחר.
וכן, אני חופרת, וכן, זה לא מעניין אתכם, אבל אהבתי את הספר הזה והספרים שבאים אחריו, שרק משתפרים מרגע לרגע, כמו שלא אהבתי אף ספר מאז שהייתי ילדה קטנה וכמעט לא ביקורתית.
סדרת מכשירי התופת ("clockwork")היא יצירת מופת שהתאבלתי קשות על סופה. היא כוללת דמויות יפייפיות, עלילה מסקרנת, תקופת זמן מעט ישנה שיכולה לגרום לרתיעה ראשונית אבל בסופו של דבר רק תורמת להעברת המסר הפמניסטי כראוי.
טסה המדהימה לומדת שלחימה היא לא נחלתם הבלעדית של הגברים ומגלה שבה עצמה יש את הרוח לקרב.
ג'ם המתוק מלווה את הספרים באווירה מוזיסקאלית אבסורדית, לאור העובדה שאנחנו, הקוראים, לא באמת שומעים אותו, ומלמד אותנו מה זה חבר אמת, אהבת אמת, ואדם שמבין מוזיקה (תקראו את ספר 2, או 3, אני לא בטוחה, ותבינו).
ו-וויל. אח... וויל. וויל שכול כך נחוש לגרום לכולם לשנוא אותו. וויל המצחיק, שמצטט פואמות וספרים וגורם לנו חד משמעית ליפול בקסמיו. וב"לנו" אני מתכוונת לכול הקוראים. לא רק לצלע הנשית.
כי בסופו של דבר, אם וויל הרונדייל היה אומר לי שהשמים סגולים ועשויים מקיפודים הייתי מאמינה לו.
כי הספר הזה הוא מדהים ואני לא הולכת להגיד עליו מילה אחת רעה, דבר ממש צבוע נוכח העובדה שאני תמיד צועקת על חברות שלי על חוסר הביקורתיות שלהן.
אז לא דיברתי בכלל על שארלוט והנרי החמודים ועל ג'סמין השנויה במחלוקת או על נייט, שאפשר להגיד עליו דברים מכאן ועד הודעה חדשה. ובכלל לא דיברתי על המגיסטר! (בטוחים שזה לא מג'יסטר?)) בכול אופן, בלי ספויילרים, פשוט תקראו, כול מי שלא קרא, שיקרא, כי בחיי שאני לא מבינה איך אפשר להתאכזב מהספר הזה.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
