ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 22 בספטמבר, 2013
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
נראה לי שאני הולכת להעלות בצורה משמעותית את הגיל הממוצע של כותבי (סליחה, כותבות) הסקירות על הספר הזה. ואם לא את הגיל, אז לפחות את סטיית התקן. ברוח הימים האלה, הנוראים, אני אתחיל בסדרת וידויים, ואחר כך תגיע הסקירה.
וידוי #1: קוראים לי נצחיה, אני בת ארבעים, ואני סטיית תקן. ספרים מסוימים מגיעים אלי הביתה רק מתוקף היותי אם לחמישה מתבגרים, ולא הייתי נוגעת בהם אילולי השממה הספרותית שהגיחה אל ביתי בחסות ימי החג.
וידוי #2: מבין הספרים שקראתי בחיי זהו ספר ראשון שיש בו ערפדים כדמויות מתפקדות. אין לי בעיה עם פנטזיות, ואני אפילו אוהבת את חלקם, אבל הרעיון הערפדי אינו מושך אותי לקריאה. ולא, לא קראתי את דמדומים.
וידוי #3: גם לא קראתי את הטרילוגיה הנערצת "עיר של XXXX". שמעתי על הרעש סביבה, אבל לא יצא לי לקרוא, וגם המתבגרים לא הביאו הביתה. כתוצאה, לספר הזה הגעתי נטולת כל ידע מוקדם באשר הוא.
וידוי #4: את סדרת "אמבר" של רוג'ר זילאזני קראתי לא לפי הסדר. לא מההתחלה לסוף, אלא סתם ככה בסדר אקראי. לקחתי ספר מהמדף וקראתי. אני לא חושבת שחווית הקריאה במקרה הזה היתה הופכת להיות קוהרנטית יותר אילו הייתי קוראת לפי הסדר.
כנ"ל כאן. מה עושה סופר שכותב ספר וזה מצליח לו? כותב לו ספר המשך, ועדיף שניים - כך שתהיה טרילוגיה. מה עושה סופר שכותב טרילוגיה מוצלחת עד מאוד? כותב טרילוגית המשך. או, וזה עדיף, טרילוגיה מקדימה, פריקוול בלע"ז, המסבירה לקורא הסקרן על שורשי העולם שיצר. זה מה שעשתה קסנדרה קלייר. אני, כמובן, עיקרתי את הכוונה, והתחלתי מהספר הזה, הראשון בטרילוגית פריקוול. יכול להיות שהפסדתי משהו בקריאה בצורה הזאת, אבל אני לא בטוחה.
העלילה ממוקמת במאה ה-19. טסה, אמריקאית בת 16 שהגיעה ללונדון בעקבות אחיה, מאבדת את עקבותיו, מסתבכת עם יצורים מכושפים ולבסוף מוצאת מקלט במקום מסתורי ומוזר, בקרב דמויות הקוראות לעצמן "מסדר בני הנפילים". שם מתנהלת רוב העלילה, טסה מגלה דברים מעניינים על עצמה ועל אחיה, ומתאהבת. האווירה - נהדרת. מאה 19 היא מאה 19, וזה ניכר בתיאור הדמויות, הבגדים, המקומות, הספרים שטסה רוצה לקרוא, ואפילו המובאותו בראשי הפרקים. האפלולית של עיר צפונית וחורפית שאין בה תאורת חשמל מתמזגת היטב באווירת האופל של הסיפור רווי השדים הערפדים והדם, והסך הכל יוצא מעולה. כך היה צריך להיכתב "צלה של הרוח" שהתחיל כ"כ מבטיח והסתיים מבחינתי באכזבה נואשת בהיותו סתם עוד רומן. העלילה, יש לומר, צפויה למדי. הקצב טוב, ויש תפניות, אבל אף תפנית לא הכתה אותי בתדהמה מעוצמת ההפתעה. התנהלות די ברורה וגלויה מראש. לא שזה בהכרח רע. במסגרת הז'אנר זה אפילו טוב למדי, בטח ביחס לספרים אחרים. הדמויות - על הפנים. אולי כי זה רק פריקוול. לא יודעת. טסה אינה בת אנוש. זה לא משנה מה היא כן (נותר בתעלומה), כי התיאור שלה לאורך הספר הוא אנושית פלוס. בעוד שברור כי ערפדים למשל ניחנו בתכונות שונות מבני אדם, לטוב ולרע, הרי שאצל טסה זה לא ככה. אין שום דבר שבו בני אנוש מתנהגים בצורה אחת, ואילו טסה עושה אחרת. כלום. דמותה לא יוצרת שום זרות אצל הקורא, וזו בעיה. היא מתאהבת במניאק, אמנם, אבל גם זו לצערי תכונה אנושית מאוד. לא ברור מה בוויל גורם לה להתאהב בו, מלבד יפי תארו. אבל זה מה שקורה. ג'ם שטוח מאוד, ג'סמין מתנהגת בצורה לא ברורה ועל כן לא רכשה לה די קווי אופי, ועל שאר הדמויות אין מה לדבר בכלל. שטוחות ואפורות.
הסך הכל הוא לא רע. בטח בגיל ממוצע 17. לא נותרתי חסרת נשימה לקריאת שאר הטרילוגיה. גם לא ברור שזה מה שיגרום לי לקרוא את "עיר-של-מה-שלא-יהיה", אבל נעים לקריאה ומהנה.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה על התיקונים וההעמדה על הבסיס העובדתי
|
|
|
אנג'ל
(לפני 12 שנים)
חייבת לציין
שזאת לא טרילוגיה^^ יש שישה ספרים מתוכננים בעיר של XXX, עוד אחד מהם יצא לאור, "עיר של מלאכים נופלים".
טוב נו, אנחנו בני הנוער (נתקן לבנות* הנוער) עם הדרמות שלנו והנטייה שלנו להפוך לדבק מרומנטיקה^^ למרות זאת עיר של XXX הרבה יותר משתפרת עם הזמןD: אבל אני בת נוער משוחדת, אז~~ |
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים)
אוהבים אותך גלית :-)
אני מקווה לחזור לבררנות בקרוב. אחרת יהיה עצוב.
|
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אם בווידוים עסקינן אז קוראים לי גלית ואני בת 44 ואני קוראת את כל מה שצינת למעלה גם את עיר xxxx
נכון של נוער, נכון ערפדים נכון דימדומים... אבל שאתה קבצן אתה לא בררן....
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
