#
כשהתחלתי לקרוא את הספר, והוא היה מבטיח אמרתי "כן, כן. כבר היינו בסרט הזה". מותחנים שמתחילים נהדר, לפעמים מגיעים טוב עד האמצע ואז מקרטעים על פני חצי ספר, נופחים את נשמתם מרוב קלישאות ומשאירים אחריהם הרגשה חמוצה ואי נחת. זה מה שקורה לי לאחרונה עם רוב המותחנים. גליתי שהפכתי חשדנית גם כלפי אלה, כמו הספר הזה, שממשיכים טוב אחרי ההתחלה המבטיחה.
אני תוהה לעתים קרובות מה הופך מותחן לטוב בעיני. זו בודאי אינה העלילה ההגיונית: ברוב מכריע של המותחנים העלילה אינה יכולה לקרות. כתיבה טובה היא הכרחית, כמובן, אבל לא מספיקה. אז מה?
אני צריכה שישכנעו אותי שהעלילה הלא הגיונית יכולה לקרות. לכן כל כך קשה לכתוב ספרי מתח. על הסופר לקפוץ מעל תהום שרוחבה 5 קילומטר, לנחות על שתי רגליו בגדה שממול ולהמשיך לרוץ. זה ממש לא פשוט, אבל מי שלא מצליח – לא נמצא בתחום הנכון.
הספר הזה מתאר גיבורה בלתי אפשרית: היא בעלת כישורי-לשון יוצאי דופן, בעלת יכולת אנליטית גבוהה, עם יכולות גופניות נדירות המאפשרות לה לצאת בחיים מדברים שאדם נורמלי לא יצליח. היא אינה מתקשרת רגשית וקשריה המיניים הם חסרי מחויבות למעט הנאה. היא גם מושכת, כמובן, וגם מכירה את המנטליות האפריקאית - העלילה מתרחשת באפריקה - ושולטת בניבים המדוברים בה, וגם בשפות יותר קונבנציונליות, כמובן. הרמז העבה הוא הכינוי שלה: "מייקל". היא אמנם אישה, אבל הסופרת רומזת שהיא, בעצם, גבר בתחפושת. לכן הופתעתי קצת כשקראתי בביקורות אחרות שהגיבורה "פמיניסטית", או "סוף סוף גיבורה אישה עם יכולות כמו שצריך". למעשה המשמעות היא שאם גיבור/ה הוא בעל כריזמה ויכולות אינטלקטואלית וגופנית גבוהות מהממוצע, הוא מן הסתם גבר, לא משנה איזה אברי-רבייה הוא נושא. וזו האמת העצובה על דימויים, נראה לי.
רוב הספר עובר בנעימים באקשן מלהיב, עם רמת מתח גבוהה. אני לא אוהבת לקרוא התייחסויות על ישראל בספרי מתח, מה שבדרך כלל מסתבר כמו יכולות לחימה-ביון-מכירת נשק ועוד כהנה שיטות משחית המיוחסות לנו. גם הפעם התכווצתי ונדרכתי כשזה קרה. צריך להתרגל לדימוי הישראלי בעיני סופרי המתח, או להתרכז בספרות בריטית מהמאה ה-18.
מקורות החיים המתומצתות של הסופרת על הכריכה האחורית, הבנתי שחייה מעניינים לא פחות מכל ספר מתח: היא נולדה בכת ששלחה את ילדיה לקבץ נדבות בכל מיני מדינות בעולם. רק בשנות העשרים שלה הצליחה להיחלץ וללמוד על העולם שמחוץ לכת. אני לא יודעת כמה זמן היא כבר אחרי הכת – בתמונה היא נראית צעירה – אבל היא הצליחה ללמוד מספיק על העולם בשביל לכתוב ספר מתח כהלכתו, לפחות על עולם קוראי ספרי המתח.
