#
כשהתחלתי לקרוא את הספר, והוא היה מבטיח אמרתי "כן, כן. כבר היינו בסרט הזה". מותחנים שמתחילים נהדר, לפעמים מגיעים טוב עד האמצע ואז מקרטעים על פני חצי ספר, נופחים את נשמתם מרוב קלישאות ומשאירים אחריהם הרגשה חמוצה ואי נחת. זה מה שקורה לי לאחרונה עם רוב המותחנים. גליתי שהפכתי חשדנית גם כלפי אלה, כמו הספר הזה, שממשיכים טוב אחרי ההתחלה המבטיחה.

אני תוהה לעתים קרובות מה הופך מותחן לטוב בעיני. זו בודאי אינה העלילה ההגיונית: ברוב מכריע של המותחנים העלילה אינה יכולה לקרות. כתיבה טובה היא הכרחית, כמובן, אבל לא מספיקה. אז מה?
אני צריכה שישכנעו אותי שהעלילה הלא הגיונית יכולה לקרות. לכן כל כך קשה לכתוב ספרי מתח. על הסופר לקפוץ מעל תהום שרוחבה 5 קילומטר, לנחות על שתי רגליו בגדה שממול ולהמשיך לרוץ. זה ממש לא פשוט, אבל מי שלא מצליח – לא נמצא בתחום הנכון.

הספר הזה מתאר גיבורה בלתי אפשרית: היא בעלת כישורי-לשון יוצאי דופן, בעלת יכולת אנליטית גבוהה, עם יכולות גופניות נדירות המאפשרות לה לצאת בחיים מדברים שאדם נורמלי לא יצליח. היא אינה מתקשרת רגשית וקשריה המיניים הם חסרי מחויבות למעט הנאה. היא גם מושכת, כמובן, וגם מכירה את המנטליות האפריקאית - העלילה מתרחשת באפריקה - ושולטת בניבים המדוברים בה, וגם בשפות יותר קונבנציונליות, כמובן. הרמז העבה הוא הכינוי שלה: "מייקל". היא אמנם אישה, אבל הסופרת רומזת שהיא, בעצם, גבר בתחפושת. לכן הופתעתי קצת כשקראתי בביקורות אחרות שהגיבורה "פמיניסטית", או "סוף סוף גיבורה אישה עם יכולות כמו שצריך". למעשה המשמעות היא שאם גיבור/ה הוא בעל כריזמה ויכולות אינטלקטואלית וגופנית גבוהות מהממוצע, הוא מן הסתם גבר, לא משנה איזה אברי-רבייה הוא נושא. וזו האמת העצובה על דימויים, נראה לי.

רוב הספר עובר בנעימים באקשן מלהיב, עם רמת מתח גבוהה. אני לא אוהבת לקרוא התייחסויות על ישראל בספרי מתח, מה שבדרך כלל מסתבר כמו יכולות לחימה-ביון-מכירת נשק ועוד כהנה שיטות משחית המיוחסות לנו. גם הפעם התכווצתי ונדרכתי כשזה קרה. צריך להתרגל לדימוי הישראלי בעיני סופרי המתח, או להתרכז בספרות בריטית מהמאה ה-18.

מקורות החיים המתומצתות של הסופרת על הכריכה האחורית, הבנתי שחייה מעניינים לא פחות מכל ספר מתח: היא נולדה בכת ששלחה את ילדיה לקבץ נדבות בכל מיני מדינות בעולם. רק בשנות העשרים שלה הצליחה להיחלץ וללמוד על העולם שמחוץ לכת. אני לא יודעת כמה זמן היא כבר אחרי הכת – בתמונה היא נראית צעירה – אבל היא הצליחה ללמוד מספיק על העולם בשביל לכתוב ספר מתח כהלכתו, לפחות על עולם קוראי ספרי המתח.

אחלה ספר. בז'אנר של ספרי מתח-אלימות-כסף הוא ספר מצוין. עלילה קולחת, פשוטה וקלה להבנה למרות שכמו בכל סיפור מתח טוב יש בה חשודים מתחלפים ועלילה קופצנית. נעים למצוא דמויות נשיות חזקות שמנווטות את העולם ומצליחות לגרור אחריהן גברים חזקים. טוב לקרוא שנשים הן קודם כל חכמות, אינטיליגנטיות, חזקות פיזית ונפשית. וסיפורים על אפריקה, מוזרים ככל שיהיו, תמיד נשמעים אמינים - הכל אפשרי ביבשת ההיא, בג'ונגלים שלה ועם המשטרים המושחתים שלה.
אז למרות שהספר אף פעם לא יהיה מועמד לפרס כלשהוא - נחמד לקרוא אותו. בייחוד למי שמתחבר למרכיבים שציינתי למעלה.

המידענית, טיילור סטיבנס
סוגה: מתח
במילה אחת: ג'יימס בונד נשי?
דירוג: 4 כוכבים.

אמ;לק: ונסה "מיקל" מונרו מתפרנסת מאיסוף מידע. מייקל בנתה לעצמה מוניטין של מי שניחנה בחושים חדים ובאכזריות הנדרשת להצליח, מין סופר גוגל-וומן שתמצא הכל
(מידע, אנשים) וסופר לוחמת. כשאיל נפט מקומי מוכן לשלם לה כדי שתגלה מה קרה לבתו המאומצת שנעלמה בג'ונגלים לפני ארבע שנים, מונרו מגלה שיש הצעות שקשה לסרב להן ואולי היה כדאי לסרב להן.
מתח: יש רגעים מתים ורגעים עם מתח נמוך, אך בקטעים רבים רמת המתח גבוהה וזורמת.
טכנולוגיה: מתאים גם לטכנופובים.
אלימות: יש נגיעות של אלימות קשה וסדיסטית. לא מתאים לנוער.
סקס: יש מעט אך לא בטוח לציבור הדתי ולנוער.
מתאים ל: קריאה שלא מצריכה ריכוז והפעלת תאים אפורים רבים.
קריאה חוזרת: רק אם לא יהיו לי ספרים חדשים.
ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): הרבה ספרי מתח קלים אחרים.

סיכום: נחמד לקרוא מותחן עם סופר גיבורה נשית. המתח טוב והיה קשה לעזוב את הספר.

ונסה או בכינוייה מייקל או כמו שקוראים לה בלב יבשת אפריקה "אסה" היא אומנית ההסוואה,זיקית, אוספת מידע בחסד דוברת אין ספור ספות, ניבים וחיה בעבר במרכז אפריקה, היבשת הקשה השחורה והאלימה.
ונסה נשלחת למצוא בחורה אשר לפני ארבע שנים טיילה ביבשת ונעלמה. אביה החורג של אמילי שוכר אותה למצוא את ביתו החורגת. ונסה אשר חיה על אדרנלין גבוה, מקבלת על עצמה את המשימה, כסף טוב יש בצידה.
ונסה מגיע אל היבשת השחורה בה אלימות שוחד משטרים וחוקי הג'ונגל ששוררים שם, אליה מתלווה מיילס ברדפורד איש הקשר של האדם ששכר אותה. הם מייד נמצאים בסכנת חיים תחת מעקב.
הקצב דינמי הסכנה מוחשית וממשית והעלילה פתלתלה. האם יגלו את עקבותיה של אמילי? למרות תעודת הפטירה?
והסוף ? הסוף פשוט מבריק. קריאה מהנה !!

מותחן כתוב בצעירות רבה, לטוב ולרע, אם זה מה שמחפשים.
העלילה לא סובלת מעודף הגיון ויש חלקים נרחבים מידי שהבוסריות בם צועקת השמימה.. ואין עונה.

הספר ממש אהבתי את הספר
ספר מושך אי אפשר להפסיק לקרוא
ממליצה לקרוא!!

הגירסה הנשית של ג'ק ריצ'ר. לא התלהבתי. לא חייבים.