בבקרי היום אצל מפתנו של הספריה העירונית, משוטט הייתי בין המדפים העמוסים מן המסד ועד טפחות מכל טוב ומכל הסתמי, הבנאלי והטיפשי עד אימה. מרצדות עיני בין כותר לכותר, עד להופעת ניסטגמוס. כך כנראה מיחסים היו הבריות את מצב בריאותי, אם כי ראשי לא הבחין בסחרחורת כלל. נוהג הוא לי מידי פעם לשלוף את אחד הספרים הדקיקים ולעיינו עד סופו כממתק שטעמו לפעמים מתגלה כטעם הלענה. אולם על אף הקיטונות החרצובות על לשוני למרבית הספרות הצעירה לנוער ולגיל הרך, מתגלה בפעם זו או אחרת אוצר הנלחץ בין כרך זה לאחר בצפיפות מדחיקה. אז שלפתי את אשר שלפתי, ללא יתר מחשבה, עניין או סקרנות- דקיקות גרידא של גיזרה אשר התאימה לפרק הזמן שהייתי מוכן להקריב למען קריאה.'נחל אריות' מאת נויה ספקטור. מי שמע ומי יודע? לא אני, לי אין מושג. סערה בקרביי אז החלה גועשת. איזו שפה עשירה! לא בלשון סגי נהור אני מנסח דברי, כי אם ברצינות עליזה וקורנת. עלילה נהדרת ומסר חכם, שפה עשירה והגשה- מעדן!
ואם נזנח לרגע את הלשון המליצית, גיליתי ספר מדהים. מסתבר שאותה נויה ספקטור היא ד"ר לחינוך ובעלת ארבעה תארים אקדמיים. מזמן לא נתקלתי ברמת כתיבה לילדים ברמה כל כך גבוהה. בטח שלא ע"י סופרים ישראלים מהעת החדשה.
מומלץ בחום. פשוט ספר ילדים שאסור לפספס.
