היסטוריה עובדתית ויבשה לכאורה שכתובה בסגנון קולח, שפה עשירה ובהירה ואנקדוטות קטנות שמאירות אותה מכיוונים לא צפויים. קריאה מרתקת.

ספר מעולה!
ספר שבליתי אתו מספר סופי-שבוע עם אטלס היסטורי לידו, ונהניתי מכל רגע.
הנושא נורא! מלחמה. אבל הוא מלמד כל כך הרבה על מה שהיה, מה שיכול היה להיות ואפילו לדעתי על מה שיהיה :(.

לא אחזור על מה שנכתב בביקורות האחרות אלא אציין שני דברים שהופכים לדעתי את הספר למצוין.
האחד זאת הכתיבה - אנדרו עשה משהו מדהים, ביכולתו לספר סיפור בצורה כל כך סוחפת, שנדירה בספרי-היסטוריה.
עם כל עושר הפרטים, השמות המספרים והתאריכים, אנדרו מצליח לספר סיפור שקושר את הכל ליריעה שלמה ומרתקת.

השני זה דווקא (וכאן חלק מחובבי ההיסטוריה בטח יחלקו עלי) היכולת שלו לגרום לי לחשוב. אנדרו לא מפחד לשאול למה? ומה אם? ואפילו לפעמים עונה על השאלות הללו, ולמרות שלפעמים חשבתי אחרת או שהיו יכולות להיות עשרות תשובות אחרות (לפעמים זה כמו אפקט פרפר...שהתשובה ל-"מה אם?" היא כל כך בלתי צפויה) - עדיין עצם העלאת השאלה והתהייה, גורמת לעצור ולחשוב, ולא רק לספוג ידע וסיפור.

אז אם היסטוריה מודרנית מעניינת אתכם, אל תוותרו על קריאת סערת המלחמה - ההיסטוריה אולי לא חדשה (כמו שכותרת המשנה מציינת) אבל נקודת ההסתכלות בהחלט כן.

איזה כיף שלאחרונה יש שפע כזה של ספרים מצוינים כאלה!

מי שחובב היסטוריה צבאית וכבר קרא ספרים אחרים על מלחמת העולם השנייה ישאל את עצמו אם כדאי לקרוא גם את הספר הזה. התשובה שלי היא: בהחלט. אנדרו רוברטס אינו רק היסטוריון אלא גם מספר מצויין, מה שהופך את הספר שלו לחוויית קריאה. יש משהו ייחודי בגובה ה״טיסה״ שלו מעל לאירועים: לא נמוך מידי (ואז אנו הולכים לאיבוד בפרטים) ולא גבוה מידי (יש קשר עם אירועים גם ברמות הנמוכות של הפיקוד הצבאי. התוצאה היא כתיבה רהוטה, מרתקת, עם הרבה יציאות אסוציאטיביות במהלך הסיפור שהופכות אותו ליותר קל לעיכול. ספר מומלץ

סערת המלחמה הוא אחד הספרים על מלחמת העולם הכתובים
בצורההיותר טובה מהספרים האחרים בנושא זה. הוא מתאר את
מהלך המלחמה האפיזודות הבאות זו אחר זו או לפעמים במקביל.
הגדולה של ספר זה , שהוא קריא ומובן , ובניגוד לספרים אחרים
הוא איננו מפציץ את הקורא בנתונים מספריים , אשר גורמים לו
להתנתק מהעלילה השותפת.
המחבר מתיחס לכל אפיזודה במלחמה בכל פרק כך שניתן לעשות אתנחתא
בקריאה בסיומו של כל פרק ולא לאבד את חוט העלילה, אלא להמשיך בפרק
הבא בסיפורו של נושא אחר.
אהבתי את הדרך שהוא טיפל בקרב על בריטניה, בשואה, במלחמה בצפון אפריקה
בהתקפת הפתע על פרל הרבור ו על מסע הנצחונות היפני באזור הפסיפיק עד
הניצחון האמריקני הראשון בקרב מידווי.
אהבתי את דרך הכתיבה הלא מתלהמת, את אופן תיאור הגיבורים הראשיים
את תיאורם של מלחמות הגנראלים בצד של בעלות הברית ובצד הגרמני
במיוחד התלהבתי מהפרק על המלחמה באטלנטיק, ואת תפקיד האניגמה
ומלחמת המוחות בין המודיעין הצבאי הגרמני למודיעין הצבאי הבריטי.
ספר נהדר , מומלץ בחום לכל ההיסטוריונים שבניכם , ולכל אוהבי ההיסטוריה
בכללותם.

מצאתי את הספר מרתק ומלא בפרטים כמו שאני אוהב...
תקופת מלחמת העולם השנייה היא אחת הקשות שידעה האנושות - התפתחות הטכנולוגיה (ובעיקר יכולת התיעוד בתמונות ובסרטים) והקרבה היחסית שלנו מבחינת הזמנים אליה היא זו שלדעתי מעוררת עניין ורצון להתמצא במאורעות של אותם שנים.
הספר מכיל את כל אותם הפרטים, הדמויות, הפגישות החשובות והמאורעות העיקריים למן תחילת המלחמה ועד סופה ומעניק לקורא ראייה רחבה על התקופה והלך הרוח בה בכלל ועל המלחמה בפרט.
ספר מומלץ לאנשים שרוצים לדעת את האמת על המלחמה, השואה וההשפעה של שניהם גם בימינו

הספר "סערת המלחמה" מאת אנדרו רוברטס (הוצאת דביר, 2011) מביא תיאור שלם, אם כי בעיקר ממעוף הציפור, של מלחמת העולם השנייה. המלחמה נמשכה 2,174 יום, עלתה 1.5 טריליוני דולרים וגבתה את חייהם של מעל 50 מיליון בני אדם. ספרו של רוברטס מלא הערות שוליים וסיפורים צדדיים מרתקים על אישים המרכזיים בשני המחנות, השופכות אור חדש על אופיים ועל הדרכים שבהן קיבלו את החלטותיהם. רוברטס הוא עמית החברה המלכותית לספרות והחברה המלכותית לאמנות. הוא גם נבחר כעמית במכון הנפוליאוני וכחבר לשם כבוד של אגודת צ'רצ'יל הבינלאומית בבריטניה. ספרו הקודם היה "אדונים ומצביאים: הגאונים הצבאיים שהוליכו את המערב לניצחון במלחמת העולם השנייה".

כתיבתו של רוברטס מרתקת והוא מצליח לתאר, גם בפסקאות קצרות תיאור ממצה ושלם של קרבות ומערכות. כך למשל כשאר הוא מתאר את הלחימה בזירת האוקיאנוס השקט בין הצבא הקיסרי היפני לדיוויזיית הראשונה של חיל הנחתים האמריקני. היפנים תקפו את "שדה הנדרסון לשיעורין. הנחתים הצליחו להדוף אותן בלחימה נואשת, ומפעם לפעם אף יצאו להתקפות-נגד. בקרב על הנהר טנרו (שנערך למעשה על הנהר אילו) שהסתיים ב-18 באוגוסט איבד אל"מ קיונו איצ'יקי כמעט את כל 917 האנשים שעמם יצא להתקפה. איצ'יקי עצמו שרף את דגל החטיבה וביצע הארה-קירי. ב-12 וב-13 בספטמבר, בקרב "בלאדי רידג'" המר, פחות משני קילומטרים מדרום-מערב לשדה, הגיעו היפנים למרחק של פחות מאלף מטרים מהמסלול. בצריחות "בנזאי!" (עשרת אלפים) ו"נחת, אתה הולך למות!" הגיחו 2,000 יפנים מתוך הג'ונגל והסתערו על אגפו הימני של "הכוח המאולתר", שני גדודים בפיקודו של סא"ל מריט א' "מייק האדום" אדסון. שלושה יפנים הצליחו אפילו להיכנס לבונקר של ונדרגריפט, שם חיסלו אותם פקידיו. אדסון זכה בעיטור הכבוד של הקונגרס על התגוננות הגבורה שלו, שבה נהרגו 143 אמריקאים ונפצעו 117, לעומת 600 הרוגים ו-500 פצועים יפנים" (עמוד 255).

מומלץ!!!

בתור מי שקרא כמה וכמה ספרים על מלחמת העולם השנייה, הקריאה בספר הזה היה מצד אחד מהירה- הוא אכן כותב היטב, אך מצד שני- נטולת הפתעות או חידושים.

לא מצאתי בספר הזה שום תובנות מיוחדות, והוא לא השאיר רושם רב. לעומת ספרים משובחים כמו "מדוע ניצחו בעלות הברית" או "ארמגדון" של הייסטינגס או "1943-הניצחון שלא היה". זה פשוט ספר כרונולוגי של אירועי המלחמה (גם אם כתוב היטב).

ספר היסטוריה רהוט.שהקיף את מלחמת העולם השניה ב525 עמודים.
קריאה כיפית, מסכמת תקופה .
הכתיבה מתיחסת גם למנהיגים וגם לחייל הפשוט עם הרבה אנקדוטות.
התיזות שהוא מציג כאן מענינות. למשל:ההשמדה של יהדות אירופה , הכבידה על המאמץ המלחמתי הגרמני ו"תרמה" לכשלון מעצמות הציר.
הסופר מציג את שיתוף הפעולה הצרפתי עם הנאצים. אולם או מפחית משיתופי פעולה במדינות אחרות כמו הולנד.
אני ממליץ על הספר כספר הנותן תמונה סינאופטית של ארועים.
מאידך הפריעו לי מספר דברים משמעותיים בספר.
א. אנדרו רוברטס נוטה יותר מפעם אחת לשאול את השאלה ששום היסטוריון לא מעז לשאול, ובצדק, והיא אילו.. אין אילו בהיסטוריה.!!
כל שאלה כזו מטעה וטועה כי המרכיבים של ארועים אינם מתימטיים. אולי כדאי להראות דוגמה: ע 59 היטלר שולח כוחותיו לחבל הריין בשנת 1936,ומפר את הסכם ורסאי . כאן מוסיף המחבר כי אם המעצמות היו מתנגדות הדבר היה עולה בכהונת היטלר כקנצלר.
האם זהו התשריט היחיד? אני מעלה בדעתי עוד כמה אפשרויות( האשמת המערב באסון גרמניה, הפיכה צבאית ועוד).ויש עוד דוגמאות רבות.
ב. היות ומטרת הכתיבה היתה לצמצם את מספר העמודים, הוחמצו אלמנטים מרכזיים בהבנת היסטוריה וזו של מלחמת העולם השניה בפרט. כוונתי לכימיה או קשר בין מנהיגים. הרי גם הסכם ריבנטרופ מולוטוב, הסכם מינכן או ילטה הם הסכמים של חולשה של צד אחד וניצולה על ידי הצד השני.
וזה מועם בספר כי יש הרבה מה לספר.
בכלל היסטוריה היא השקפת עולם ספציפית של הכותב.
וכמו שאמרתי כי למרות חסרונותיו, הספר שווה קריאה. יש להקטין ציפיות ממנו.

ספר מצוין כתבה מעולה פרשנות נהדרת ממליץ בחום