למרות כמה רכישות בשבוע הספר, מצאתי את עצמי מתחפר בים עם ספר שחברה שלי שלפה עבורי מהספריה הביתית. ענתיקה של ממש. וכן, למרות שאורלי קראוס-וינר די ביאסה אותי בספר האחרון שלה שקראתי (הנסיך) התחלתי לקרוא ומה אתם יודעים, לא ממש יכולתי להפסיק וזה חתיכת ספר, כזה שצריך סבל שיסחוב אותו עבורך.
אז קודם הנושא: ניבה חוקרת את גן הנאמנות דרך תולדות משפחתה ומגיעה לאי אלו תובנות תוך כדי שהיא נסחפת לרומן עם חייל שצעיר ממנה בכמה שנים והרבה יותר אטרקטיבי מבעלה.
ועכשיו הדמויות: קראוס-וינר יודעות לעצב דמויות, רק שבצורה די סכמתית. הבעל חנון והחייל מושלם והגיבורה כמובן מיס פרפקט. קצת לא אמין שלמושלמים אין מגרעות.
אז בשקט בשקט אודה שדי נהניתי מהספר, שקעתי בו לגמרי, למרות כמה מגרעות: עורך טוב היה מקצר אותו בשליש ועדיין לא הייתי מרגיש שהחמצתי משהו. קראוס-וינר נוטה להיסחף לדיאלוגים בלתי אפשריים באריכותם שלפעמים נותנים תחושה שכל תכליתם היא לנפח את הספר בניסיון להציג תחקיר רציני על הנושא, כשבסופו של דבר היא חוטאת לייעוד שלה כמחברת ספרי טיסה שאמורים לזרום בקלות. וכן, כמיטב המסורת, גם בספר הזה הסוף ידוע וברור כבר מההתחלה ואין שום טוויסט בעלילה. הפי-אנד צפוי.
עכשיו רק נשאר לי לברר למה חברה שלי תקעה לי ספר ישן על גן הנאמנות והאם היא רומזת לי שבקרוב נצטרך לחלק בינינו את הרכש החדש של שבוע הספר. אני די יודע מה אני לוקח אם כן, אבל היי - למה להיות פסימי ביום שהולנד עולה לרבע הגמר?











