ביקורת ספרותית על ריחם המתוק של הזיכרונות מאת ג'ס וולטר
ספר טוב

---

הרבה פעמים יצא לי לתהות על ההתייחסות לספרים, השונה כל כך בין קורא לחברו: נראה שאנחנו קוראים אותו ספר וכל אחד מאיתנו מבין דברים שונים בתכלית. לפעמים הפער כל כך גדול, שאני משפשפת את העיניים בתמהון - איך יתכן שאני לא ראיתי זאת? איך לא הבנתי את מה שמישהו אחר קרא בספר שגם אני קראתי, ואני ראיתי בו דברים כל כך שונים?

הספר הזה עוסק באותו רגע, הצרוב בזכרונו של כל אחד מאיתנו. זה לא אותו רגע, כמובן. אבל לכל אחד מאיתנו יש משהו שנצרב בזיכרון ולפעמים - אם נרצה או לא, ברגעים נינוחים כשאיננו עומדים על המשמר, הרגע הזה מוקרן לנו על העפעפיים, בגודל מלא ובאיכות HD. והספר הזה נפתח ברגע כזה, שהפך לזיכרון מכונן, של פסקואלו, שחי בכפר קטן ליד פירנצה. הרגע שלו מורכב מתמונה של מה שקורה באותו רגע, ומהדימוי שיש לפסקואלו על מה שהוא רואה ועל הפרשנות שלו למה שהוא רואה.

הספר הזה מתאר בדרך שובת לב מספר דמויות, נע בין תקופות ומדינות שונות, מתאר את תעשיית הסרטים האמריקאית, קצת מוסיקה של של שנות השבעים, קצת זכרונות מלחמה, קצת נוסטלגיה לא מזיקה, ובחירות שנעשות על ידי הגיבורים - שבחלקן הגדול נראות סבירות, אפילו אם הן הורסות להם את החיים. הספר כתוב היטב בתחכום והומור - כולל קטעים מרגשים כ"סיפור בתוך סיפור". את הדמויות חיבבתי, וגם את השילוב המרתק בין דמויות אמיתיות לסיפור בדיוני.

קראתי את הביקורת של נצחיה על הספר הזה, אותו כינתה "קלילון רומנטי" והיא צדקה. בזווית מסויימת זו ההגדרה המתאימה לו. אבל אני - שאין לי דבר נגד קלילונים וגם לא נגד רומנטיקה - ראיתי בו כיוונים קצת שונים. החלק היחיד בסיפור שהתייחסתי אליו באי אמון היה הסוף. בסוף הזה אנחנו מקבלים תקציר של "מה קרה אחר כך", בניגוד לחיים האמיתיים בהם לעולם לא נוכל לדעת איך נראה הרגע שאחרי הרגע שנצרב לי בתודעה, מה קרה שם אחרי שעזבתי. הסופר, הער לצורך שלנו לדעת איך נגמר הסיפור, מספק את הסגירה הזו בחפץ לב. הספר אולי לא ספרות גדולה אבל בהחלט מאיר פינה מרתקת בניהול הזיכרון המכונן והבנתו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ריחם המתוק של הזיכרונות