בימים הראשונים שלי באתר, שאלתי שאלה בפורום, שאלתי אם הספרים של הרלן קובן מתאימים לילדה בת 12 (אהמ,אהמ, אני). שאלתי כי אחותי הביאה לי את 'היער' ואת 'תחזיקו חזק' שלו. התגובות היו, אמממ, שליליות.
בלשון המעטה.
"אלים מידי, מיני מידי - לא מתאים."
"במילה אחת- לא.”
אבל אני, ילדה פורעת חוק וחסרת חינוך שכמותי- קראתי את 'היער', אחרי שהתרשמתי עמוקות מ-'מחסה'.
אני לא מתחרטת; אני מודה לכל פיתוי שהיה לי לקרוא את הספר.
יש כאלו באתר שטענו שהרלן קובן חוזר על עצמו, אבל תסלחו לי, ואני יודעת שזה לא רלוונטי להשוות ספר שלו מסדרת בני הנוער בין ספר מסדרת המבוגרים שלו. הדימיון, אולי היחידי, שמצאתי בין 'מחסה' לבין 'היער' הוא האובדן.
שתי הדמויות הראשיות בשני הספרים חוו מעל ומעבר.

***

לקח לי פרק או שניים להתרגל ולהתעמק בעלילת הספר. זה קצת בילבל אותי שהדמות הראשית היא גבר בשנות השלושים המאוחרות שלו, תובע מרכזי, אלמן עם ילדה בת 6, קארה.
אבל זה לא הפריע לי, להפך; נחמד שיש ספרים שאני יכולה להנות מהם והדמות היא לא בת 16, 15 (כי הדברים המעניינים קורים רק להם, הא?..).
אז המשכתי לקרוא.
תראו, רוב הספרים שלי על המדף הם פנטזיה או רומנים. כמעט יכלתי לשמוע את 'דמדומים' ו-'תיכון לילה' זועקים במחאה: 'מי זה לעזאזל הרלן קובן?!! את לא תבגדי בנו, ההוווו, ללאא! את לא הולכת לקרוא את התעלומה הזאת, שלא תעזי-'
השתקתי את הקולות כשלקחתי את 'מחסה' מהמדף.
העלילה... משובחת. באמת. בהתחלה היא מתרכזת בפול קופלנד, ואז מתחלקת ומתרכזת גם בלוסי גולד, ובסוש, והיו גם קטעים שאור הזרקורים היה מופנה לעבר השוטר יורק, הפתולוגית או'ניל...
ושום קטע לא היה משעמם. לא הרגשתי צורך לדפדף בקוצר רוח לעבר הדמות שאני הכי אוהבת.
בהתחלה היה גם את המשפט בין שאמיק, נערה שטוענת ששני בחורים אנסו אותה (ואותה מייצג קופלנד), לבין בארי ואדוארד, האנסים.
“משפט הוא שני סיפורים המתחרים על תשומת לבך. אתה מוכרח להפוך את גיבור הסיפור שלך לאדם אמיתי. אמיתי חשוב הרבה יותר מטהור.”
השילוב של המשפט בעלילה, ושזירת התובנות של התובע המחוזי, קופלנד, בעלילה היא מהלך גאוני בעיניי. זה היה פשוט תענוג לקרוא את תהליך המשפט (חייבת לומר שאני יותר בצד של התובע, לדעתי העקשנות של ההגנה להוכיח שהנאשם חף מפשע כשהוא לא, מושחתת מדיי).
אני מרגישה כאלו אי שם, הרלן קובן צוחק עליי. כן, צוחק עליי, לא צוחק איתי. הספר הזה פשוט כל כך לא צפוי, כל כך מורכב, משוכלל, יצירה ספרותית ראויה לשמה.
הדמויות-
אני מאוהבת בפול, את החכמה שמפגין, את ההתנהלות שלו. אני גם אוהבת את מיוז, לטעמי היא חוקרת מיומנת ונאמנה. הייתה לי בעיה רק עם דמות אחת- לוסי.
היא פשוט אישה בכיינית. שברירית. בלה מ'דמדומים' יותר אמיצה ממנה. היא תמיד בוכה!
אבל היא עברה דרך מהלומות רבות. היא פשוט התרככה. אז נסלח לה. ~.~
הסוף מצויין. קובן סיים את הספר במילים משפיעות כל כך, הוא תווה במילותיו מסתורין שראיתי רק בספרים מעטים.
“אני תוהה אם ניסע לנו יחד, או שהיער הזה, אחרי כל השנים, תבע קורבן אחרון.” ואז מגיע דף התודות .
וזהו.
ואז אני מסתכלת בדף האחרון כמה דקות תמימות, בפה פעור, המומה ומופתעת,מתקשה לעכל שהספר נגמר. והשאלה המרכזית שמנקרת בלבי, הם לוסי תחזור, או שבחרה להיות הקורבן האחרון של היער הזה? לא ברור. אפוף מסתורין. לא מספק, אבל מושלם מבחינה ספרותית. מתישהו אני אשאל אותו, את קובן, מה עבר לו בראש.
~ועד כאן, אני לא רוצה לספויילר~
אז לסיכום- זה ספר אדיר, שהוכיח בשנית את כשרונו של קובן, המאסטר במותחנים הפסיכולוגיים 'מקפיאי הדם'. הספר הזה הדיר שינה מעיניי, והעביר צמרמורת של עונג ואימה בכל עמוד ועמוד, ותמיד יש את הטעם של עוד.
מומלץ!

אני: "אבא, אפשר ספר מתח?"
אבא" המממ."
אני: "אבא?"
אבא: "הממ.".
אני: "אבא?"
אבא: "הממממממממממממממממממממ."



בסדר."
אמא: מתערבת בשיחה "אבל אמרת שתקראי את הספר שאני נתתי לך!"
אני: "הממ. אני אקרא בשבת."
אמא: "את אומרת את זה כבר שבועיים!"
אבא: "***(שמה המצונזר של אימי) תפסיקי להתערב בכל דבר!"
אמא" "אבל אני רוצה שהיא תקרא את הספר שנתתי לה!"
אני" "אני אקרא בשבת!"
אחותי: "תהיו בשקט! ני מנסה לראות טלוויזיה!"
אני" "אז שהטלוויזה תשתוק!"
"אבא, תיא לי כבר ספר!"
אבא: "בסדר!"
אמא" "אבל הוא קורא ספרי מתח לא איכותיים!"
אבא:: "מה את מתערבת??"
אני: לוקחת את הספר תודה אבא.

אז לספר קראו עזאזל. אתם מבינים, ככה קוראים לספרי מתח בימינו. אבל זאת היתה תעלומה מהמאה ה18 עם מלא שמות מסובכים שרמניים או אולי רוסיים. ואני בסך הכל רציתי משהו קליל!! העיקר אמא מביאה לי קלאאסיקה ואבא מביא לי ספר משנות התרפפ"ח. איזה כיף.
אז תפסתי יוזמה ובערב, בשק מסתוריות התגנבתי לסלון ולקחתי משם את אחד מספרי הרלן קובן(אתם מבינים, לאבא שלי יש בערך 40.) שרציתי ממזמן לקרוא. אז העליתי בגורל ספר עם כירכה ירוקה.
והתחלתי לקרוא.

כמה מילים לפני כן על החורף של ימינו.
יש הרבה אנשים שאומרים שזה פשוט תענוג לקרוא בחורף ספר, להתכרבל במיטה עם שמיכת פוך (במקרה שלי שלוש שמיכות במקום), ולשתות שוקו חם.
אז זהו, שניסיתי.
וזה הכל חרטא אחת גדולה.
כי בחורף שלי ימינו אם אתה תתיכסה בפוך בחורף אתה פשוט תמות מחום ותזיע.
וכן, זה מה שקרה לי. כשקמתי בבוקר לא עלו ממני ניחוחות של ורדים.
והכנתי לי גם שוקו.
ועם המזל שלי הוא נשפך עלי ועל כל המיטה.
כל מי שקורא את הביקורת הזאת, זה חשוב!!!
שוקו לא יורד מהבגדים!
סיום סיכום על החורף הישראלי.


**********

אז עכשיו כמה מילים על הספר (הרי בשביל זה הגעתם עד לפה!!)
הספר נחמד, הוא טוב, הוא זורם, והוא סיפק אותי כמותחן הקליל שרציתי.קראתי כבר ספרים יותר טובים ומותחים ממנו, אבל בסך הכל הוא סיפק את הסחורה.
הרלן קובן יודע מה הוא עושה. הוא יודע למתוח אותנו והוא יודע בדיוק איך להפתיע אותנו.כי למרות שהסוף לא הימם אותי, הוא הצליח להפתיע אותי.וזה קשה, כי אני בערך חשבתי על כל הכיוונים האפשריים לפיתרון. ובדרך כלל, זה גם הולך לי.

אז כן, אם מתחשק לכם לקרוא מותחן קליל ומהנה שלא דורש מכם לחשוב יותר מידי, תקחו אותו ליד. אל תצפו שהוא יגרום לכם להתרגש ולבכות. אל תצפו לאוצר מילים מלא ומגוון יתר על המידה. אל תצפ ו למה שיגרום לכם להישאר ערים שעות נוספות. אם בזה אתם מעוניינים, תקחו את 'תשע עשרה דקות' או את אחד מספריה של ג'ודי פיקו. תצפו למה שספר מתח דורש שיצפו ממנו. עלילה מעניינת, תעלומה. רומן קטן לפעמים. נקודות מפנה וסוף מפתיע.
וכן, אני רציתי אחד כזה. ובהזדמנות, אני אקח עוד אחד. אולי פעם הבאה אצפה ליותר.

נטפליקס החליטה לחתום חוזה עם הרלן קובן ולעבד את ספריו לסדרות. זה מה שגרם לי לקרוא את הספר הזה ולהיזכר כמה אני אוהב את הרלן קובן, שהוא באמת אשף המתח הבלתי מעורער!
כל פעם שחשבתי שאי אפשר להפתיע אותי יותר הוא הפך את הקערה על פיה. המתח נשמר ממש עד העמוד האחרון וממש הצטערתי שהספר נגמר.
ממליץ בחום כמו כל ספריו של הרלן קובן (ואיזה כיף שיש הרבה כאלו ושבקרוב הם יעובדו גם למסך הגדול)
הלכתי לראות את הסדרה (למרות שאני בטוח שאין כמו הספר :))

אני לא מאוד אוהבת את הרלן קובן. אחרי ששרדתי כמעט עשרה ספרים שלו (על זה אני גאה כמעט כמו אמא שהבן שלה סיים את האוניברסיטה), אישית, קובן משעמם אותי. תבנית חוזרת ספר אחרי ספר. צפוי, לא צפוי, הפתעות, מלכודות - לא מעניין. "הנעלמים" היה הראשון של קובן שקראתי, וכמעט הפך להיות האחרון, שנאתי את הספר. הספר נראה לי כל כך רדוד וטיפשי. אבל החלטתי לתת לקובן הזדמנות שנייה, קראתי גם את "דם חם". שוב, ההיכרות שלי עם קובן כמעט התפוצצה. חוץ מהעובדה שבשום פנים ואופן לא הצלחתי לסבול את מירון בוליטר, הספר נראה לי כל כך הזוי וטיפשי, שאחריו לא התקרבתי שוב לקובן במשך חודש שלם.
אחרי הרבה הפצרות ותחנונים, נעניתי לאחי (שהוא חסיד גדול של קובן), והחלטתי לתת לסופר הזדמנות שלישית, שנשבעתי שתהיה האחרונה. לכן קראתי את "ההזדמנות האחרונה". מהספר הזה התרשמתי לטובה, או לפחות הצלחתי לסבול אותו והחלטתי לקרוא עוד ספר של קובן. הספר הזה היה "היער".
מה אוכל לומר? הספר הזה הוא ללא ספק הטוב בספרי קובן. מספיק טוב כדי שאחשיב אותו טוב גם יחסית לספרים אחרים, העלילה לא טיפשית, מוזרה ולא הגיונית כמו באחרים, הגיבור לא משיג אמצעים יש מאין - יש הסבר לאמצעים שלו. מה גם שאני אישית מאוד אוהבת סיפורים על עריכת דין, (רק מצד התביעה, בצד ההגנה יש יותר מדי שחיתות לטעמי), וסצנות המשפט בספר היו בשבילי תענוג.
הדמויות בספר, לשם שינוי, לא שטוחות לגמרי, ולא מורכבות עד כדי גיחוך בלי שום סיבה. בדיוק במידה המתאימה לספרי מתח. (מלבד הדמות של אירה סילברשטיין, שהייתה לטעמי טיפשית), הגיבור לא פתאום נעלם לאיזו הרפתקה, נוטש את כל חייו כדי לברר על איזו תעלומה (אפילו שהוא מאוד קרוב לזה),דמויות המשנה מצוינות, ובספר הזה קובן הצליח להשיג כמעט את מלוא הפרגון שלי. "היער", הוא גם הספר היחיד של קובן שקראתי פעמיים. היחיד שנראה שווה את זה.
בזכות "היער" קראתי עוד לא מעט ספרים של קובן, (האזכורים של פול קופלנד היו הסיבה היחידה שקראתי עד הסוף את "תחזיקו חזק"), עד שלבסוף, נטשתי את "הבטיחי לי" באמצע (בוליטר כבר עלה לי על העצבים), החלטתי שהגיעו מים עד נפש והפסקתי לקרוא קובן (מלבד סדרת מירון בוליטר, שאליה אני לא מתקרבת שוב, במילא לא נשארו לי הרבה ספרים לקרוא), כיום אני רק אם מאוד משעמם לי לוקחת ספר שלו (סביר להניח שאנטוש אותו באמצע), או כדי לרענן את זכרוני ב"היער".
אני מבינה שאני חריגה, רבים מאוד אהבו את ספרי הרלן קובן ולא ידעו ממנו שובע. ייתכן שאני פשוט לא אוהבת ספרי מתח. הגיוני שעל הביקורת הזו אקבל הרבה תגובות לא מסכימות, אך זו דעתי. קובן בשבילי הוא לא יותר מכל סופר ממוצע אחר, שאוהב לעייף את הקורא בעלילות שאותי הןפשוט לא הצליחו לעניין.

ספר מדהים ומותח. השני שקראתי של קובן, אחרי שלא כל כך התחברתי ל"הנעלמים" לזה התחברתי בהחלט והספר פשוט מתח אותי עד השנייה האחרונה, למרות שלקראת הסוף הייתה כבר תחושה כזו של מריחה קטנה של העלילה.
בכל אופן, מומלץ.

הסופר הרלן קובן נולד לכתוב ספרי מתח .
בספר היער שום דבר לא חזוי, ספר עם המון הפתעות ,
מייד עם תחילת קריאת הספר ועד הסוף יש מלא הפתעות.
מומלץ מאוד לאוהבי הרפתקאות ומתח.

היער - הספר הראשון והאחרון של קובן שבאמת אהבתי.
אחרי שמצאתי את התבנית המתמחזרת בכל ספר וספר, איבדתי כל עניין.

"הפורקן" שמרגישים לאחר פתרון התעלומה בהחלט לא תוצר של עלילה מוצלחת וגאונית, אלא בגלל שהוא סוף כל סוף הועיל בטובו לחשוף את הפתרון (הלא מרגש במיוחד) אחרי שמרח את הקץ בצורה די יפה ומספיק זורמת.
בגדול, כל העלילות שלו לא מקוריות במיוחד..

אני עם קובן סיימתי. אבל אולי (וזה "אולי" גדול) אני בכל זאת אקרא עוד כמה מספריו - ועל כך יש "אבל" שמן נוסף: אני לא מוחנה להוציא עליו אפילו פרוטה אחת מכיסי..

כל ספר של הסופר הזה הוא חויה בפני עצמה, אני יודעת שיש סופרים שכותבים בתבנית מסוימת וזה מוריד את כל החשק, כך גם הרלן קובן בהבדל אחד כל פעם מחדש הוא מצליח להפתיע, למתוח ולרצות לסיים את הספר. מתח...מתח ועוד מתח הספר הזה פשוט נהההדר :) פול מקפלנד תובע מחוזי איבד את אחותו וחבריה בלילה גורלי אחד במחנה, באתו לילה תפקידו לשמור על המחנה אבל ההורמונים של גיל הטיפש עשרה מושכים אותו ואת חברתו ליער... באותו זמן נרצחים אחותו וחבריה. הזמן עובר הנער גדל ויום אחד הוא נתקל בגופת איש מבוגר שהיה אחד מ-4 הנרצחים הבהוב של תקוה אולי אחותו בין החיים מוביל אותו לחיפוש בעבר ולמלחמת מוחות עם הרוצח...

זה הספר היחידי של הרלן קובן שקראתי, ואהבתי. נראה שיש שילוב מאד נחמד בין מתח לדרמה, שבספר הזה מתבטא בתעלומות של חייו האישיים של גיבור הספר לבין חייו המקצועיים והמשפט שהוא משתתף בו.
גם אם הספר הוא לא יצירת מופת הוא בהחלט שווה את הקריאה ומצליח לרתק באירועים ובחידות המופיעים בו, בעיקר בתעלומה העומדת במרכז הספר ומצליחה לעניין מרגע קריאת התקציר על גב הספר- השאלה מה קרה לארבעת הצעירים שנכנסו ליער יום אחד ולא חזרו. התשובה מפתיעה ולא צפוייה כמעט כמו סודותיהם האפלים של גיבורי הספר, ומלמדת אותנו מה קורה לאנשים טובים המבצעים בתמימות בדרכם כמה מעשים לא כל כך טובים.
עלילה מצויינת ומתח סוחף, ספר טוב.