קארל סנדברג הוא בעיניי לא רק מגדולי המשוררים של אמריקה הצפונית אלא גם אמריקה המצפונית, צריך לקרוא את שיריו בכדי לרדת לעומק העניין הזה. יחד עם כל ההערכה הרבה שלי אליו, ולא פחות מזה גם למשה דור שהוא גם מתרגם וגם משורר (ככל הנראה זה העניין האישי שהוא מצא בסנדברג שהוא משורר למשוררים, הוא ממש עושה להם בית-ספר) אני במלוא הכנות לא מבין איזה צורך היה לתרגם את השירה שלו לעברית, לא שיש לו מקבילה או כל קשר אחר לספרות שלנו.
הספר מציג (גרגר של חול מ)מבחר שיריו של סנדברג ומי שמכיר באמת את הדברים שכתב יודע שזאת כתיבה שלא תמיד נכון להגדיר אותה כ-שירה אלא גם כפתגמים פילוסופיים, ובעניין זה יהיו שיאמרו גם פילוסופיה בגרוש אבל זה רק בגלל שצריכים לא פעם לרדת לעומק העניין, משפט שנראה לפעמים כמשפט בנאלי הוא לא תמיד באמת כזה. סנדברג היה עיתונאי, ביוגרף (מי שכתב את סיפור חייו של הנשיא לינקולן במספר כרכים) ומוסיקולוג, עם זאת הסיכוי לעניין בשירים שלו מישהו מבין אוהבי השירה בארץ נראה לי קלוש. לצורך העניין זה כמו שלהבדיל תגידו מישהו מהעם האמריקאי מתעניין בשירה של ביאליק ובמה שכתב על הפוגרום בקישינב. לא שאני צר אופקים אבל (יכול להיות שיש מישהו כזה?) בכל אחד מהמקרים מדובר במשורר שכתב על ומדבר אל הלאום שלו, ואני בכוונה לא משתמש בתואר "משורר לאומי", כי נראה לי שמי שנחשב יותר לזה הוא וולט ויטמן, מי שיחפש ימצא הקבלה ביניהם, בעיקר בעניין של איזכורים היסטוריים בכמה שירים. יכול להיות שגם בספרות האמריקאית כמו אצלנו יש לא מעט הטוענים לכתר.
אני בכל אופן גיליתי את סנדברג באחד מביקוריי בארצות הברית, עוד לפני שהספר הזה יצא לאור (גם לא ידעתי על כוונה כזאת, כלומר לא זכור לי שאי-פעם קראתי תרגום כלשהו לאחד משיריו במדורי הספרות, בתקופה שהייתי קורא בהם). כמי שמחובר לפולקלור הצפון אמריקאי (וודי גאטרי, פיט סיגר, בוב דילן בעיקר בתחילת דרכו ועוד...) זה עיקר העניין שמצאתי בו מעבר להרגשה שהקטעים הקצרים שכתב הם לא פעם כפנינים מתקופות רחוקות, כמו לא פחות מה-"בהלה לזהב". למרות שהצד הזה של קארל סנדברג לצערי לא בא לידי ביטוי בספר הזה, הייתי שמח לוא קוראי האנגלית שבינינו היו שמים לבם לספר American Songbag שליקט וערך, פרוייקט בו לקח שירים מחתכים שונים באוכלוסיה האמריקאית. במידה רבה הוא מי שזרע את הזרעים שלמוסיקולוגים אחרים, כדוגמאת ג'ון ואלן לומאקס עם מכשירי הקלטה כל שנותר היה "רק" להינות מהקציר. קחו לדוגמא שיר כמו .Sloop John B שלא מעט אמנים ביצעו במשך השנים, אם אלה היו "נערי החוף" (ה-Beach Boys) ואצלנו "הדודאים".
לסיום, אם להתייחס לשם הספר "תפילות של פלדה" אז התפילה שאני מרשה לעצמי לשאת היא כמה שלא יהיה קשה לקוראים לפתוח דרך הספר הזה פתח לדרכים שהם לא הכירו לפני, הספר הזה יהיה (ליודעי האנגלית שבינינו) כסוג של תמריץ להמשיך ולהתעמק בשאר העולם הנפלא שסנדברג מציע.













