תקופה ארוכה הספר הזה היה מסומן אצלי כאחד שאני רוצה לרכוש, ובסופו של דבר זה קרה כשמצאתי אותו בין הספרים במבצעים אבל רק כשהתחלתי לצלול לעומקו גיליתי למעשה שזה ספר אחד מתוך לא פחות מ-4 ספרים !!! תודות לעובדה שהספר היה כאמור במבצע לא התעצלתי יותר נכון לא התקמצנתי ורכשתי גם את שאר הספרים, במחיר המקורי של הספר כשהוא היה חדש. אני רק מצטער בדיעבד שלא הקפדתי על כך שכל הספרים יהיו במהדורה המחודשת הזו שלהם אבל ביושן שלהם אפשר למצוא ערך מוסף. 
בשנה האחרונה גיליתי את חנוך ברטוב, אני מודה שהספר הזה היווה לי פתיחת דלת לשאר הספרים הנפלאים שכתב, וגיליתי גם את נתן שחם (רק שבמקרה שלו זה היכרות מחודשת עם כתביו, יצא לי עוד קודם לקרוא דברים של אחיו דוד שחם ז"ל). כל אחד משלושת הספרים שקדמו לרומאן הזה ("של מי אתה ילד", "פצעי בגרות" ו-"רגל אחת בחוץ") יכול להיקרא כספר בפני עצמו אבל לדעתי רק מי שיקרא אותם אחד אחר השני ייצא נשכר, נעזוב את העובדה המרגשת בעיניי שסופרים בגילם עוד כותבים, היכולת לקרוא את הדברים שלהם כמו בפרוייקט מסוג זה מקנה לנו הצעירים זכות גדולה לראות תמונה פנורמית/רחבה של החברה הישראלית. 
ברור שיש חוט מקשר וזה ברטוב בעצמו גם עם הדברים הם פרי דמיונו, כיאות לדמיון של בני דורו מי שמכיר את סיפור חייו יידע להבדיל בין מה אמת ומה לא. האווירה שליוותה אותי לאורך הקריאה בספרים היא של סידרת הטלויזיה התיעודית "עמוד האש", איך עם כל התלאות הנוראיות עם שעבר שואה ושרד ממנה עולה לארץ ונלחם בה על המשך חייו. כל זה מובא מזווית אישית של הכותב אבל הנקודה החברתית לא נשכחת ולוא לרגע, כשם הסיסמא האומרת "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד". כשברטוב התחיל את הפרוייקט הזה הוא לא התכוון שהוא יהיה רחב יריעה כלכך, בגלל העובדה הזאת "של מי אתה ילד" (הספר השני) חוזר אחורה בזמן לפני התקופה של הספר הראשון אבל כאמור ההקשר יגיע בהמשך וההתמדה של הקריאה הזאת שווה ומרתקת. מדהים איך הוא מטיב לתאר את התמונות של החיים שהיו לפני זמנו ואחר כך הוא בוחן את משפחתו בראיה בוגרת שבטוח שהוא קיבל אותה רק במרוצת השנים. 
אני חוזר ל"מתום עד תום" ולדעתי הספר הזה הוא המרגש מכולם, כשמו כן הוא והוא לא רק מתאר את הקורות בספר הזה אלא בפרוייקט הזה בכלל. הוא התחיל "מתום" (במובן של תמימות) תקופת הילדות והבגרות ומסתיים ב-"תום" (במובנה האחר של המילה, סוף). אני ממליץ שהספרים האלה יהיו בכל ספריה שמכבדת את עצמה, אומנם הם לא מלווים בתמונות אבל אחרי שמסיימים לקרוא בהם אפשר לחזור לרגעים מסויימים ולהיזכר איך עברנו את הדרך מ"שואה לתקומה". להתגאות בעם שלנו (נעזוב את זה שבמשך השנים נדמה שאיבדנו כיוון) ובכלל להתגאות בסופר כדוגמתו של חנוך ברטוב, אני נותן לו חיבוק גדול ואני מקווה שגם אתם.
