סופסוףףףףף כונסו שיריה של זלדה לכרך אחד. סופסוף אפשר לגעת בהויתה, להטלטל מיפי עלי הגפן, אל קירות שסיפרו מעשיות עתיקות, להדליק עמה נרות בכל העולמות ולחוש - שבת!
חשמל מחשבותיה השורקות כרוח קדים, מזרים אנרגיות חדשות בכל קריאה.
יש משו כובש בזלדה השוזרת את עולמה התורני בהוויות העולם, ומזמינה חיבוק.
אבל באמת ש"זלדה" לא מסבירים,
"זלדה" קוראים.(לפחות:)












