"איך זה שהאידיוט הזה עשיר ואני לא?", הסופר רוברט שמין העניק למדריך שלו להתעשרות שם יומרני מאד.

אני לתומי, השתכנעתי לקרוא את ספרו לא בגלל השם, אלא בגלל המלצת אחד הקוראים של "סימניה", שהבטיח: "ספר מבדר הכתוב בקלילות ומלווה בתפיסת עולם פילוסופית".

קראתי והשתתקתי. אותי הספר בידר באופן חלקי בלבד (למשל, סיפורו של המאמין שטבע באמונתו...) . ועל הכתיבה הקלילה ותפיסת העולם הפילוסופית, עוד אפשר להתווכח.

בדבר אחד אני משוכנע, הספר הוא לא מירשם להתעשרות, אלא לכל היותר ניסיון לחיזוק ועידוד, לאלו שטרם נמצאים שם.

העצות ל"רכישת נכסים" היו אולי טובות לזמנן, כאשר ערך הנכסים בארה"ב האמיר. ואולם, המשבר הכלכלי של 2008, הוכיח כי ניסיון לצבירת נכסים מניבים, שנקנים בהון שאינו הון עצמי (קרי, הלוואות בנקאיות), הוא לעתים מסוכן כלכלית, ועלול להביא את המשקיע לפת לחם.

על כל פנים, העידוד לחשיבה יצירתית, אותו ניתן ללא ספק לשאוב במשהו מהספר, הוא בעל ערך , ולכן גם קריאתו אף שאינה בגדר חובה, אינה בזבוז זמן לריק.

פרנויה הוא סיפור נעים וקל לקריאה , על מאבק עסקי תחרותי בין שני תאגידי ענק בתחום ההי-טק, ההופך למאבק חסר פשרות. אותו מאבק גורם לאנשים טובים ומוכשרים, להפוך את עורם.
המרדף אחר כסף וכבוד, הופך לשדה קרב של ריגול תעשייתי, תככים ומזימות, וסיומו המפתיע של הסיפור הוא גם שיאו.
לחובבי המתח, אשר קצה נפשם בשליטתו של "העולם הדיגיטלי" התחרותי, הספר פרנויה מומלץ במיוחד...

"נפש הומיה", ספרו החדש ( 2012) של רם אורן, הוא רומן היסטורי מרתק, המביא את סיפור ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במאה התשע עשר. סיפור התיישבות זה, שזור בסיפור אהבה של נפתלי אמבר , מחבר "התקווה".

הספר מעלה על נס, את מי שהשתכח במעט מדפי ההיסטוריה הציונית, את לורנס אוליפנט. אוליפנט , חבר הפרלמנט הבריטי, נוצרי, שנפשו נקשרה בגורל העם היהודי, הפך את מפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל למפעל חייו, ואת מושבת הטמפלרים בחיפה למקום מגוריו.

תחילתו של הספר בפירוט ילדותם וגדילתם של גיבורי הסיפור. הפירוט הוא ארוך וטרחני מאוד. עד שסוף סוף יתקשרו הדמויות אחת לרעותה, תיבחן שלא לצורך סבלנותו של הקורא. ואולם , שעה שסיפורי הפתיחה נקשרו זה לזה, מקבל הקורא פיצוי מלא.

לב הוא אחד מספריו הראשונים של המחבר, ולדעתי בין המרתקים שבניהם אם לא המרתק מכולם. הספר מהווה הצצה נדירה לעולם הרפואה, שגם בו על פי הסיפור, לוקים חלק מהעוסקים בו בתאוות בצע המעוורת עיניים. מדובר בסיפור על תככים ומזימות הנוגעים ממש לנפש האדם.

אהובי אויבי הוא סיפור המנסה להוביל את הקורא בין רומנטיקה למציאות העולה על הדימיון.
המחבר חוזר לסגנון כתיבתו הידוע מספריו הראשונים ( כמו לב ואות קין) תוך שהוא מנסה לשחזר את הצלחתו.
אף שהאירועים הנוגעים לחקירות משטרתיות וההליכים המשפטיים שבעקבותיהם נראים מנותקים משהו מהמציאות, יש בהם לרתק את הקורא וממילא למלא את שעותיו בדימיון . ספר קליל ומתאים למלא זמן פנוי, אף שאינו הטוב שבספריו של הסופר.