ביקורת ספרותית על קרוב לידנב מאת קווין פנמן
ספר טוב

---

קרוב לידנב - מקום בדיוני, שמתאר כפר בפולין בעת מלחמת העלם השנייה. שתי תאומות מוצאות מפלט מאימת המלחמה שהגיעה עד סף ביתן, בבית עץ שבנה להן אביהן למשחק. הן צופות בשריפת ביתן ובית שכניהן. האחת מספרת והשנייה נוכחת. למעשה בינן לבין עצמן כמעט ואינן מדברות. המספרת משחזרת בתודעתה אירועים שהתרחשו בעבר בעת שיחסי השכנות היו טובים, לפני המלחמה, ואלה מתערבלים עם מוראות הימים הללו בעת שהתאומות מסתתרות בבית שעל העץ. הכפילות הזו של שתי ישויות שהן אחת, מול הסיפור ששב ועולה שאביהן נהג לספר להן, כיצד הוביל בעת סופת שלגים, את גופתה של אשת בעל הפונדק לקבורה, והוא דימה עצמו כמי שמוביל עצמו למוות, הסוס שחג במעגלים ולא מוצא את הדרך לכפר, העגלון שכמעט וקופא למוות בעצמו. והסיפור הזה שב ועולה, כמו מנטרה שנועדה להרגיע, סיפור האימים הזה הרי הסתיים בכי טוב, האב הרי סיפר להן כיצד ניצל. המספרת חוזרת ומעלה רסיסי זיכרונות שטופי שמש וריחות של מאפים ומאכלים ומשקאות מימים טובים, כדי לעודד את עצמה- שלמרות שהחוות נשרפו, ולמרות שהשכנים נורו - היום שבו הכול יגמר קרב ובא. בתחילת הנובלה אומרת המספרת שהן, שתי התאומות, לא נושמות. בסיומו היא אומרת, "אני לא נושמת". הרצף התודעתי שמסופר מפיה של הגיבורה הצעירה , שכולו בזמן הווה, שמספרת מביא את הקורא לעצור את נשימתו. המחשבה שספר זה נכתב על ידי איש גרמני צעיר מחזקת את התחושה שמדובר בניסיון מיוחד לראות את הדברים לא דרך עיני ההיסטוריונים, אלא במשקפת קטנה יותר מצומצמת יותר, שרק מעצימה את הסיפור בגלל אפשרויות ההכפלה האינסופיות שלה.

» ביקורות נוספות של גדפ
» ביקורות נוספות על קרוב לידנב