ביקורת ספרותית על צפור (ציפור) הנפש מאת מיכל סנונית

---

הביקורת מוקדשת לנכדתי בת ה-7 ולאלון דה - אלפרט שכתב ביקורת מאד לא אוהדת לספר ילדים זה.
לפני החג מצאתי את הספר זרוק בפינת הרחוב בקרבת פחי האשפה.
מישהו "עשה פסח" והחליט שיש לפנות מקום אבל ליבו לא אפשר לו כך סתם להשליך לפח .
היו שם ספרי לימוד וחוברות עבודה של ילדה ששמה לירון שבשנות ה-90 הייתה בגילה של נכדתי. מכאן שהיום היא אשה צעירה.
אני מניח שספר הזה חרוט בליבה כי מטבעם של זכרונות הילדות להשאר חקוקים לכל ימי חיינו כמובן שגם ספרים. לכן האחריות בבחירת ספרי ילדים רבה מאד.
הספרים שקראתי ואלו שהקריאו לי בילדותי זכורים לי טוב יותר מאלו של העת האחרונה. אני מניח שזה משותף לכולנו. מעניין וחשוב לשים לב לכך.
די לי לפטפט כשאני מתחיל בכך בעיקר בנושאי חינוך איני יודע להפסיק רק דחיפות מרפק של רעייתי באות לרמוז לי שחלק מהנאלצים לשמוע אותי זה ממש לא מעניין ובכלל כבר אני חוזר על עצמי וכולם מכירים את דעותי. אחזור לצפור האיורים ב"צפור הנפש" פרי ידיה של נעמה גולומב פשוטים אך מביעים היטב את התחושה של אותה "ציפור" שנמצאת בכל אחד מאתנו. לעיתים סובלת, לעיתים עליזה, כשעצובה גורמת לנו להתכנס בתוך עצמנו. וממלאת אותנו באושר כאשר אנו זוכים לחיבוק. יש לה לאותה ציפור מגירות ולכל מגירה מפתח, אבל לא תמיד המגירות הללו נשלטות.
לא מגירת השמחה לא מגירת העצב ולא מגירת הכעס וכך המגירות האחרות . החשוב הוא לדעת המחברת שנדע להאזין לרגשות הנעולים באותן מגירות. נכדתי האזינה בקשב רב ובקשה שאקריא שנית.
מבחינתה הספר היה "שווה" האזנה נוספת בדרך כלל זה לא כך בעידן הטלוויזיה והמחשב, אלו מושכים יותר מספר מיושן (שנות ה-90) שדפיו הצהיבו וכריכתו ממש כבר לא משהו.
מבחינתי היא הביעה דעתה כשנשאלה כיצד הספר, בקשה שאקריא לה אותו שוב בפעם הבאה שתבקר ובכך קבעה להעביר אותו לארון הספרים למדף ספרי הילדים ששם שוכנים זה לצד זה בו ספרים מזמן היותי ילד. בעיקר ספרים של לוין קיפניס, ביאליק ומרים ילן שטקליס . מהימים שהקראתי לבני בורלא , ע. הילל,יהודה אטלס. וכעת ספרים חדשים שבינם טובים מאד ופחות טובים של נכדי. (-:

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על צפור (ציפור) הנפש