הביקורת נכתבה ביום שלישי, 22 באפריל, 2014
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
יצא לכם פעם לקרוא בספריה? אם כן, אני לא מופתע לדעת. שמעתי על הרבה אנשים שקוראים בספריה- למען האמת, התופעה הזו היא די שכיחה, הרבה אנשים קוראים ובספריה ומה שהכי תמוה בכל העניין הזה הוא שלי עדיין לא ניכרה ההזדמנות לעשות זאת.
עד עכשיו.
ובכן, אמי הסיעה אותי לספריה ואמרה שהיא הולכת לאיזשהו מקום ובעוד שעתיים היא תבוא להחזיר אותי חזרה הביתה (בחרתי באפשרות של להשאר- לא בגלל שאני לא רוצה לשלם על אוטובוס (גם ככה יש לי כרטיס רב קו) אלא בגלל שחשבתי לעצמי שסוף כל סוף אוכל לקרוא בספריה!
אז חשבתי במקרה על הספר הזה (טוב, לא ממש במקרה- אבל הסיפור של איך הגעתי לספר הזה הוא נורא ארוך ומסובך (וגם טומן בחובו פרטים אישיים שקשורים איכשהו לחיים שלי)
כך או כך, את ההיסטוריה של הספר, כן אוכל לספר לכם.
את הספר הזה קראתי לראשונה כשהייתי בן 6 או משהו כזה. כל כך צעיר. למען האמת, אמי היא שהקריאה לי אותו לפני השינה (כן, כן, את החוויה הזו אני דווקא מכיר! מה חשבתם לעצמכם? שלא היתה לי ילדות? (הרי אין אדם שאמו לא הקריאה לו סיפור לפני השינה לפחות פעם אחת!) בכל מקרה, שפת האם שלה (כלומר, של כולנו בעצם) היתה רוסית ולא פלא איפוא שהיא הקריאה לי אותו ברוסית.
כשהייתי היום בספריה והספרנית הגישה לי את הספר, לא זכרתי הרבה קטעים מלבד ההתחלה עם הנחש והדוב או מה שזה לא יהיה והכבשה.
כשהתחלתי, אחרי די הרבה שנים שלא קראתי אותו- גיליתי מחדש את העולם הקסום של אנטואן דה מה שמו.
אויש, בטח נתתי לכם עכשיו תחושה של 'הנה עוד ספר מושלם של 5 כוכבים'? אז לא, לא ממש בכל אופן.
אז כן, ההתחלה היתה מצוינת והרגשתי בשמיים. היא החזירה אותו כמה שנים לאחור, לימים שהייתי ילד ואמי ישבה לידי והקריאה לי אותו ברוסית.
ההמשך היה לא רע: כמו ההתחלה, הוא היה תמים וקסום, מלא בציורים נפלאים אבל משהו בו קצת הרגיז אותי- והכי מרגיז הוא שאני לא יודע מה!
בכל אופן, אם מתעלמים מכמה וכמה חסרונות (כמו ילדותיות ואופטימיות מוגזמת למשל) בהחלט אפשר להינות ממנו- ויחד עם דמות המספר והנסיך הקטן, אתם תצאו להרפתקה מחשמלת וקסומה שטומנת בחובה הרבה פסיכולוגיה חכמה.
די נהנתי- וממליץ גם לכם, הצעירים והצעירים ברוחם :)
אין ספק שהפעם הראשונה של הקריאה בספריה, היתה חוויה מוצלחת ומיוחדת במינה- ומקווה שהיא לא היתה חד פעמית.
ועכשיו- נעבור אל הספר הבא שקראתי בספריה!
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה, כנרת. שמח שאהבת :)
לדעתי זו ממש לא הביקורת הכי טובה שלי, אבל אחלה... |
|
|
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
כבר אמרתי שאתה כותב מאד בחן :)
והחן המיוחד הוא שזירת ארועים אישיים מהחיים שלך. זה חמוד משו :) אני חושבת שהציורים עצובים בספר הזה. שהמבוגרים לומבינים ת'צעירים ושאין כמו צב לגדל אותו בבית :) |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
:)
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
אתה יודע שאני לא צריכה הזמנה מיוחדת לדף שלך.
לפעמים, כשאני קוראת את הביקורות שלך, זה כאילו אתה מקריא אותן. אז דע שאני מקשיבה ולא רק קוראת. וסיימתי את הנסיך הקטן אבל אני לא אכתוב סקירה, לפחות לא עכשיו. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, שונרא! (ודעי לך שאין דבר יותר משמח ומספק מלהגיד תודה)
המשפחה שלי, לפחות המצומצמת, יודעת שאני כותב. השאלה היא לא אם היא יודעת אם אני כותב אלא מה אני כותב. וזה רק אמא שלי ואולי גם אחותי, יודעות. הם יודעים שאני בסימניה. ניסיתי להקריא להם פעם את היצירות שלי אבל הם כל הזמן קטעו אותי ושאלו אותי שאלות אז הסבלנות שלי פקעה והפסקתי לקרוא להם. *אם את רוצה את יכולה להכנס אל דף המשתמש שלי ולקרוא את הסיפורים והשירים שכתבתי בפורום 'סיפור שכתבתי' תהני. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
זשל״ב היקר, עוד ביקורת מהנה שלך.
אמנם היא קצת פחות מושקעת, יצירתית, נונסנסית (אך חכמה) וגימיקית מאחרות, אבל הייתי יודעת שהיא שלך גם אם לא היה כתוב זשל״ב, וזה אומר שיש לך חותם וטביעת אצבע ייחודיים לך. דע לך שזו מחמאה ענקית. מעניין אותי לדעת... אתה כותב הרבה על המשפחה שלך, בעיקר על אמא שלך. האם הם יודעים שאתה כותב? שאתה בסימניה? האם הם קוראים את יצירותיך? הזכרת לי לי את הנסיך הקטן ואני הולכת לקרוא אותו שוב. וגם אתה נסיך. של כתיבה מיוחדת. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
כן... מה את רוצה להגיד על הנסיך הקטן? ספר מקסים, ואם לא קראת אז לכי תקראי- אני בטוח שתאהבי.
|
|
|
no fear
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
הנסיך הקטן *~*
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
