ביקורת ספרותית על עולם הקשת בענן מאת גל אלגר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 באפריל, 2014
ע"י לי יניני


גילוי נאות: את גל אלגר הכרתי במסגרת קומונת "גם ספרים" שמנוהלת על ידי נורית וייסמן. מחמת העיסוק השונה של גל ושלי , ולולא אהבתנו למילה הכתובה , לא היינו נתקלות זו בזו לפחות לא בעולם החיים.
לאחר הפתיח הנוכחי אפרוס את דבריי והרהורי על ספר הביכורים של גל אלגר.
אודה על האמת, עוד בטרם התחלתי לדפדף בדפי הספר ולחוש את ריח המילים, הכריכה תפסה את עיניי. הציור שגל בחרה להשתמש בעטיפת ספרה הינו של אדוארד גרוסמן.
ככל הידוע לי אדוארד גרוסמן משתמש בציוריו במגוון רחב של צבעים ברורים, נועזים וצורות אבסטרקטיות המורכבות מצבע ועוד צבע, שכבה ועוד שכבה עם מסרים.
אפשר להביט זמן רב על ציוריו משום שבכל צבע, שכבה, גוון וצורה, מבטך יתמקד לאורך זמן על מה שמתנגן במצולות, ובעולמות האישיים של כל אחד שיש בו צלם אנוש.
הספר מחולק לתשעה סיפורים וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.
כידוע הקשת מורכבת מצבעי הספקטרום, כאשר הצבע האדום, נמצא בצידה החיצוני של הקשת, ואחריו באים הצבעים כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול... הסגול נמצא בחלק הפנימי. זהו החלק של הנפש...יופי של מטאפורה! אהבתי ... על הסגול הזה תקראו בספר הזה!
כל סיפור הוא צבע, זווית שונה, צורה, שכבה וגוון נבדל. הסיפורים משוכים אחד על גבי השני, האותיות והמשפטים מרקדים לפנינו ולא פעם, מותירים פסי גוון על גבי הנייר עד לתבנית והתוצאה הממוסגרת. זו התוצאה הניראת!
גל אלגר מצליחה באוסף הסיפורים להכניס את הקורא לעולמות שונים. חלקם של הסיפורים הם כאן ועכשיו וביום יום וחלקם, לא קרובים ברם הם קיימים אי-שם. זו אותה שכבת צבע ראשונית שהצייר השתמש בה, ועליה נוספו שכבות נוספות. זוכרים את הצבע הסגול שהזכרתי בפסקה הקודמת? זה הצבע הזה!
בסיפור "אויר לנשימה" נוגחת אל העולם ישירות מהרחם למתקן הזכוכית אפרוחית. אהבתי את המטאפורה הזו להתמודדות וההישרדות היום יומית.
גל אלגר הוסיפה קושי לאותה מטאפורה והגדילה את הקושי לדמות - "פזילה". הפוזלת הזו היא ליאת.
הסיפור הנוכחי אסף לתוכו כמיהה לאהבה, חיבה ועריגה ליד מלטפת. יש בו זעקה עד כמה החברה מנערת מעצמה את השונה והמובדל.
גם יתרת הסיפורים עוסקים בשונה, הלא מקובל, הנורמה החברתית דרך פדופיליז'ם וניצול החלש.
על פוזלת לא מסתכלים גם לא ברחוב ואף לא באתרי ההכרות באינטרנט!
באחד הסיפורים גל אלגר מכניסה ציור שלה... בלווית האב של ליאת, האחים יפעת וצחי צועדים ואוחזים באם מצידיה. אך ליאת מהדסת מאחוריהם... דמינו לכם את הצורה ההנדסית הזו מחלון היונה שטסה מעל ראשיהם. משולש הנדסי שווה שוקיים!
יש בספר סיפור על עלמה – אהבתי את בחירת השם. מי שיקרא בספר יבין. ציטוט מעמוד 35: "התגלגלתי אל תוך חיבוקו, ולמרות שהוא בן נתתי לו לראות לי את הדמעות." ואני שואלת? למי אנחנו מוכנים להראות את הדמעות שלנו?
הדגים באקווריום אינם עפים אך מה קורה שהם צפים? האם אפשר להבדיל בין הגוונים שיש לשמיים? ציטוט מעמוד 66: "...התבוננתי בהם היטב וידעתי, שהשמיים אף פעם לא נופלים, רק בני אדם נופלים. ובני אדם גם קמים."
לאחר שקראתי את הסיפור "בעולם הקשת וענן" שהוא אחד מתשעת הסיפורים במקבץ שאלתי: "האם יש פיות שמפזרות אבקה מיוחדת שהופכות ילדות למאושרות?" ציטוט עמוד 89: "... אימא תמיד אומרת שאם ההר לא בא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר ואם הפיות לא באות אני אצא לחפש אותן בעצמי. הסתכלתי ימינה ושמאלה ואחורה ואף אחד לא שם לב שהתנתקתי מהכיתה".
הסיפור האחרון בספר נקרא "היוצאת אל האור" וכך הסיפור מתחיל, ציטוט מעמוד 109: "לכל בוקר יש את הריח שלו. ריח של תפוזים בחורף, ריח של זבל פרות באביב, ריח של טרקטורים בזמן הקציר ושל יובש בקיץ. כל בוקר והריח שלו, שרומז על היום שיבוא".
אני מודה שאת הפסקה הזו קראתי כמה פעמים... הזדהיתי עם המשפט הזה. איזה ריח יש לבוקר שלנו? מה אנחנו מפספסים? מה אנחנו מסתירים מאחורי הענן? האם לא הגיע הזמן שהקשת שלנו תציץ מעבר לענן?
אסיים בציטוט מעמוד 127: "הוא מוביל אותה אל הטנדר, ריח הים נישא באוויר חודר לאפה. הוא פותח לה את הדלת והיא מתיישבת, הוא תופס את מושב הנהג, ידו אוחזת בידה וריח זבל של פרות שדבק בבגדיו מוביל את החיוך במעלה שפתיה ומנצנץ בעיניה".
אהבתי את קובץ הסיפורים שנמשחו כמכחול בידיו של הצייר מתשע זוויות מבט שונות.
אני יצאתי לטיול עם אותן דמויות וראיתי אותן צועדות, מטפסות, מסתתרות, מרחפות כעננים, מתנדנדות מצד לצד, מועדות ומתרוממות.
בספר "עולם הקשת בענן" גל אלגר תפרה תשעה סיפורים מגוונים כמו קשת והיא מציצה אלינו מבעד לענן.
האם אנחנו יודעים לחבק את הקשת בענן?
הסיפורים בספר קריאים, מרתקים, עמוקים ונוגעים ברבדים פנימיים ...
אני מצאתי את עצמי מתעכבת מעת לעת על פסקאות מסוימות.
לדעתי כל אחד ימצא בספר מאגר של מילים, משפטים ופסקאות שיביטו אליו ובאותה עת הם ישאלו אותך: "קראת אותי? ועכשיו אתה יודע לחבק את הקשת בענן?"
אני ממליצה על הספר.
אצלי הוא הותיר חותם ואת הצבע הסגול שלי אני אשאיר לעצמי.
מעמקי ליבי אני מאחלת לגל אלגר ספרים נוספים והצלחה בספר הנוכחי.
לי יניני

9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
רץ תודה רבה
רץ (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
לי - נפלא החיבור שבין אמנות למילה הכתובה שאני אוהב, תארת היטב בסקירה שלך את החיבור בין השניים.
לי יניני (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
חני אני שמחה שהצלחתי להביע את המילים הנכונות ... ריגשת אותי תודה
חני (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
"ועכשיו אתה יודע לחבק את הקשת בענן"? לי זה פשוט משפט מקסים.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ