ביקורת ספרותית על הנס ורודולף - המצוד אחר מפקד אושוויץ מאת תומס הרדינג
ספר טוב

---

"ברקע ההתבגרות הנינוחה שלי בצפון לונדון, יהודים – ואני אחד מהם – תויגו כקורבנות השואה, לא כנוקמי נקמתה. אף פעם לא ממש ערערתי על הסטריאוטיפ הזה עד שנתקלתי בסיפור הזה, או ליתר דיוק, עד שהוא התגלגל לפתחי. זהו סיפור על יהודי שאינו מבליג, שמשיב מלחמה שערה." (עמוד 23)

הספר "הנס ורודולף" מאת תומס הרדינג מתאר את המצוד שערכו בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה אחר רודולף הס, מפקד אושוויץ. המחבר, תומס הרדינג, ביצע מחקר מקיף ומעמיק, ובחר לתאר את המצוד כשתי ביוגרפיות של חיים מקבילים. האחת של הס עצמו, והשנייה של הנס אלכסנדר, קרוב משפחתו של המחבר, אשר היה חבר בצוות החוקרים שעליו הוטל ללכוד את הס. הרדינג מתאר את חייו של רודולף הס מילדותו, עבור בנתיב הקרבות בהם לוקח חלק הס כחייל צעיר בחיל הפרשים הגרמני בחזית המזרח התיכון בימי מלחמת העולם הראשונה, דרך ברלין הבוהמיינית של שנות העשרים התנדבותו ל"פרייקור".

עם עליית הנאצים התחבר עם היינריך הימלר, מי שלימים יהפוך לראש האס אס, ראש הגסטפו ושר הפנים של הרייך הגרמני, וגויס לאס.אס. הס התקדם בשורות האס.אס וביצע באופן מושלם את שהוטל עליו, גם כאשר נדרש להוציא להורג את אחד מחבריו הטובים: "כשידידו צנח ארצה, ניגש רודולף וירה בראשו." (עמוד 88) הס מתואר כנאצי נאמן ובעל מוטיבציה גדולה: "רודולף הוכיח לממונים עליו שהוא מסוגל לבצע את הפקודות הקשות ביותר. הוא היה הקצין המהימן ביותר באס.אס. הוא נעשה כלי מוקשח של נאמנות עיוורת." (עמוד 89)

בהמשך מתואר כיצד מופקד הס על מחנה ההשמדה אושוויץ וכיצד נדרש לתכנן את יישום הפתרון הסופי, במה שהפך להיות בית-חרושת של מוות: "רודולף "פתר" את הבעיה שהימלר הפקיד בידיו: למצוא טכניקה לרצח של מאות אלפים, אולי מיליונים של בני אדם. כפי שכתב לאחר מכן:
עכשיו נחה דעתי." (עמוד 131)

המחבר הניח ידיו על יומנו של הס והקטע הנ"ל, הלקוח ממנו, מתאר את מחויבותו של הס לתפקידו, במושגים של הפגנת דוגמה אישית, והקפדה על כלל המתרחש במחנה באופן שאינו יכול לעמוד לצד המשפט "רק מלאתי פקודות". הס ומנגנון ההשמדה של אושוויץ חד הם: "הייתי חייב לראות שהכול נעשה. ביום או בלילה, הייתי חייב להתבונן בגופות נערמות ונשרפות, הייתי חייב לראות שיניים נעקרות, הייתי חייב להיות עד לכל הזוועות האלה, שעה אחר שעה. הייתי חייב לעמוד שם בעצמי, בצחנה האיומה והמחרידה שעלתה מן הקבר ההמוני ומהגופות הנשרפות. וכן, לבקשת הרופאים, הייתי חייב להסתכל דרך חריר ההצצה אל תוך תא הגזים ולראות את העצירים מתים. הייתי חייב לעשות את כל הדברים האלה, כי כולם נשאו את עיניהם אלי, ואני הייתי מי שנדרש להוכיח להם שאני לא רק מחלק פקודות, אלא אני מוכן להיות נוכח בעת ביצוען, בדיוק כפי שדרשתי מפקודי להיות נוכחים." (עמוד 147)

במקביל אליו מתוארים חייו של הנס אלכסנדר, יהודי גרמני שמשפחתו עוקרת נוכח עליית הנאצים לבריטניה, והוא עצמו התנדב עם פרוץ מלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי, והוצב בחיל החפרים המלכותי. הוא נשלח לדנקרק ועם שובו השלים קורס קצינים: "לימדו אותם על טקטיקות שדה, על אמצעי קשר, על מתן וקבלה של פקודות, וגם, ואולי החשוב ביותר, איך להטיל משמעת על פקודיהם. אחר כך הם התמודדו עם "אימוני לוחמה וטקטיקה", שפירושם היה לרוץ דרך נהרות, לזחול בבוץ, לפעמים גם בלילה, ולהראות כיצד יוכלו להנהיג אנשים בתנאים של קשיים פיזיים." (עמוד 142) עיקר שירותו של אלכסנדר עובר עליו בבריטניה. "רק ב-20 ביולי 1944 חזר סוף-סוף הנס עם פלוגה 239, לצרפת, במסגרת הפלישה לנורמנדי." (עמוד 143)

בשלהי המלחמה, מאי 1945, התמנה קפטן הנס אלכסנדר לחבר בצוות חוקרים שמטרתו ללכוד את ראשי המשטר הנאצי. רודולף הס, מפקד אושוויץ, שפיקח על רציחתם של יותר ממיליון נשים, גברים וילדים, נמצא במנוסה ברחבי יבשת שכולה הרס וחורבן. הס הוא האיש היחיד שעדותו תבטיח שצדק אכן ייעשה בנירנברג.. הנס מתגלה כחוקר נחוש ובלתי נלאה, וכשמגיע לידיו מידע אודות מקום הימצאו של הס הוא מוביל פשיטה על החווה המבודדת בגוטרופל, גרמניה, בה הסתתר הס. בליל ה-11 במארס 1946, התעורר הס משנתו והופתע למצוא את קפטן אלכסנדר עומד מעליו: "בלי שום אזהרה תחב הקפטן גבה הקומה, הנאה והקשוח למראה אקדח אל תוך פיו." (עמוד 251) הס נשפט, הורשע ונקבע כי יוצא להרוג באמצעות: "מיתה בתלייה, לא בפומבי, במתחם המחנה אושוויץ." (עמוד 278)

כשאני קורא ספרים העוסקים בשואה איני יכול שלא לחשוב על סבא שלי, ניצול בירקנאו ומטהאוזן, אשר עלה ארצה, לחם במלחמת העצמאות, היה לפועל עברי והקים בית לתפארת. לסבי וסבתי שלושה בנים ושבעה נכדים. בניו שירתו בצבא שירות משמעותי וכך גם נכדיו (ואני בהם). כולם חיים בארץ, ורואים בה את ביתם התרבותי, הלאומי, והמשפחתי. זוהי אולי ארץ אוכלת יושביה ו-"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם " (בראשית ג' 19). אבל סבא חינך אותנו כי להאמין כי, כפי שכתב אהוד מנור: "אין לי ארץ אחרת."

מחר נסב כולנו לשולחן הסדר ונספר ביציאת מצרים. המשורר חיים גורי נשאל פעם האם תישאר השואה בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל במרוצת הדורות. הוא השיב בחיוב והסביר כי הוא מסתמך על העובדה כי יציאת מצרים נותרה איתנה בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי. כשאני מביט בסבא שלי וסבתא שלי שהגיעו ארצה מן התופת של המשרפות והרדיפות, אני מתמלא גאווה על שהשיגו, על מי שהם ועל המשפחה שלי כולה. הנחת המוצא של המחבר כי רק יהודים מעטים נקמו את נקמת השואה, ובהם הנס אלכסנדר, ארגון "הנוקמים" יוצאי הבריגאדה היהודית ולוחמי מוסד אשר חטפו את אדולף אייכמן, שגויה ומטעה. ניצולי השואה כולם, אשר שרדו את המחנות, את אימי השואה וזוועותיה, והצליחו להתגבר על הקשיים ולקומם עצמם מן העפר והאפר נקמו נקמה נוראה בנאצים ועוזריהם. הם שרדו ואין ניצחון גדול יותר. מומלץ!

"הנס ורודולף" מאת תומס הרדינג,
באנגלית "Hanns and Rudolf",
By Thomas Harding,
בשנת 2013,
יצא בעברית בהוצאת כתר,
בשנת 2013,
תרגום: צילה אלעזר,
מכיל 344 עמודים.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על הנס ורודולף - המצוד אחר מפקד אושוויץ