ביקורת ספרותית על קים מאת רודיארד קיפלינג

---

אתן מכירות ואתם מכירים את התחושה הזו.
של משהו טוב.
ומוכר.
מרגישים אותה כשנושכים את הביס האלף במקום הקטן הזה בצללים של פאתי כיכר רבין הי"ד, מקום שכבר 20 שנה הוא המקום הכי טוב באפריקה לאכול בשר.
מרגישים אותה בכל פעם שהולכים לים לגלוש והגל הראשון מתלבש בין חרבות הגלשן, מעיף אותך קדימה, למעלה והלאה ומעניק לך את התחושה הזו שהיא התחושה הטובה ביותר שניתן לחוש (שלא מעורבת בה פליטה).
מרגישים אותה בכל פעם שנפגשים עם החבר המופלא הזה, שלא משנה כמה פעמים תיפגשו, הוא תמיד יודע בדיוק מה אתה צריך – הוי ג'ק דניאלס, אישי היקר.
ומרגישים אותה כשקוראים ספר וכבר בעמוד 6 או 7, יודעים. זו תחושה מתוקה ואיטית שמתפשטת בגוף ובנפש. הנה ספר אדיר, ממש כאן, אצלי בידיים.
"קים" הוא כזה.
ולא סתם. הוא ספרו האחרון על הודו של איש מלא סתירות, סופר ובעיקר מספר רגיש וגאון מצד אחד ומייצגו הנאמן ונביאו של אחד מסוגי ההתפתחות האנושית הנבזיים ביותר – הקולוניאליזם – מצד שני.
הקולוניאליזם דרך עיני קיפלינג הוא כל מה שהוא מתמצת בשורות המרטיטות של "משא האדם הלבן", הפואמה המופלאה שלו – הכורח וההכרח שנטל על עצמו האדם הלבן לחלץ את פראי האדם מסביב לעולם מחשכת בערותם, מנהגיהם ודרכי חייהם.
ואם, משום מה, אין הפרא חפץ בחילוץ, יחולץ גם יחולץ כשהוא נמשך בשערות ראשו ויחולץ גם יחולץ, גם אם לעיתים המשיכה חזקה מדי ורק ראש הפרא נשאר ביד המחלץ הלבן. טוב, הרי בפואמה המופלאה הזו כבר נאמר כי היליד הוא "חציו ילד – חציו שטן".
"קים" מספר את הודו כפי שהתאווה הקולוניאליזם הבריטי (והקולוניאליזם בכלל) לראות את שטחי הקולוניזציה – תערובת אקזוטית, מרטיטה, כר להרפתקאות, לפרצי צחוק והומור, לילידים הששים לקראת פלאי הציביליזציה ולאדם לבן שקט, בוטח, מדביר חולי ועוני ורעב ומביא קדמה מבורכת בכל אשר יפנה.
הזרעים הללו זרועים עד היום בתרבות המערבית – החל מסרטי "אינדיאנה ג'ונס", עבור בכדורגל האירופאי וכלה בנסיונות החוזרים ונשנים של מדינות כאלה או אחרות להביא דמוקרטיה בכוח החרב לעמים שונים ומשונים על פני הגלובוס.
אבל אחרי הכל – ולפני הכל – "קים" הוא מהדברים הטובים והמוכרים. ספר שכבר מהעמודים הראשונים שואב פנימה ומיד אתה צולל, כי קיפלינג כותב כמו שמעטים בהיסטוריה האנושית כתבו.
והגיבור שלו קים - בעורקיו זורם דם בריטי המעורב עם דם הודי - הוא תמצית השילוב בין הלבן לשחור, בין בריטניה והודו, האידיאל הקולוניאלי בהתגלמותו, זה שכמובן מעולם לא התקיים ולעולם לא יתקיים. כן, בסוף זה תמיד יצטרך להיות שתי מדינות לשני עמים.
הספר בהוצאה החדשה מלווה בהרבה הערות מועילות ומאירות אז לפני חג היהודים בו בוודאות תסבלו מהרעלת מצות וריאליטי, מומלץ מאוד להתארגן עליו.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על קים