הימן


» דירג 0 ספרים
» כתב 3 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 5 שנים ו-4 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 5 שנים ו-2 חודשים
» קיבל 26 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

ביקורות ספרים:

מוצגות 3 מבין 3 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

לא פשוט להיות גבר במערכת זוגית. לא פשוט באופן כללי להיות במערכת זוגית, אבל על אחת כמה וכמה לגברים. כי בפועל, אנחנו לא נועדנ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים


אומרים שמכל הדברים שיש בחיים, רק דבר אחד הנו בטוח - המוות. וכמה שהידיעה הזו הנה ברורה, אנחנו מתקשים לקבל אותה ומנסים כל חיי... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים


מישהי אמרה לי פעם שגברים אוהבים ספרים שבהם הרבה אנשים מתים מהר, ואילו נשים מעדיפות ספרים בהם איש אחד מת לאט. אם התזה הזו נ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

או סי די ארור! תיאור כל כך נכון ...... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-2 חודשים


ספר לא רע. אפילו נחמד. הכי פחות טוב של אשכול נבו, אבל עדיין טוב...... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-3 חודשים


הגיבור מזכיר מאוד את הגיבור של "התפסן משדה שיפון" ולא סתם. שניהם חווים חוויות שונים ושונות בחסות הגיל ההתבגרות. אבל "מחפשי... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-3 חודשים


הספר הוא רומן הכתוב בסגנון של ספר מתח, ואכן הסיפור מותח וקשה להוריד את הספר מהיד. "זאב בודד" מספר על משפחה שבה אב המשפחה, שה... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-3 חודשים


הספר "צייד החתולים" הינו שילוב של דמויות חזקות, דיאלוגים שנונים הומור ואקשן. בקיצור כל מה שעושה את לנארד לסופר שכיף לקרוא. ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-3 חודשים


הספר "צייד החתולים" הינו שילוב של דמויות חזקות, דיאלוגים שנונים הומור ואקשן. בקיצור כל מה שעושה את לנארד לסופר שכיף לקרוא. ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-3 חודשים


עוקבים אחריו
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

"אז מה אתה אומר?"
"לא יודע. הוא מרשים. אין ספק בזה."
"רק מרשים? הוא חיסל מפלצת שלג! לבד! השליך אותה מהמערה כאילו הייתה בול עץ!"
"איך אתה יודע שהוא חיסל אותה? היא הרי טיפסה למעלה מיד אחרי שהיא נפלה."
"נכון. ובבוקר הוא יצא מהמערה, רגוע, נראה שבע. בחייך."
"טוב, אתה צודק."
"נו, אז מה אתה אומר?"
"אני אומר שנלך על זה."
"כן? יש לו ערך בשוק, לדעתך?"
"יש לו. אני בטוח."
"אני מתלבט. אנחנו נשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי להשיג אותו, ובסוף יכול להיות שלא ייצא לנו כלום."
"כל כך הרבה מאמץ? הצחקת אותי..."
"מה, לא?"
"מה פתאום. נעשה לו את התרגיל הרגיל שלנו."
"כן? וזה יעבוד? במקרה שלו אני מתכוון. זה יעבוד?"
"בטוח שזה יעבוד. סמוך עלי. אני אשבור אותו. הם כולם נשברים."
נכתב לפני 5 שנים ו-2 חודשים
בסוף נבחרו למשמר הנסיכה רק שלושה. הוא היה אחד מהם. הם לנו בקסרקטין קטן בחצר הארמון והתאמנו ביער הסמוך. אך רוב הזמן הוא הוחזק על ידי מפקד המשמר והנסיכה בארמון עצמו, שם הועסק במטלות בזויות שנועדו לשפר את יכולת המשמעת שלו. כבר במסדר הראשון הבחינה הנסיכה כי הוא נכשל במילוי הוראה פשוטה – להסתדר עם שאר הנערים בקבוצה לפי הגובה. כעת נדרש לבצע הוראות פשוטות נוספות. לשם כך, הוא הובא על ידי הנסיכה למסדר הבוקר של המשרתים בארמון. הם עמדו בשורה, זה לצד זה, במדי המשרתים המנצנצים שלהם. הטבחים חבשו את כובעיהם הלבנים והחדרניות לבשו שמלות קטיפה. המלצריות ושאר הצוות הזוטר לבשו מדים פשוטים ועטו סינרים לבנים. הם בהו בו, כולם, נדהמים מגודלו העצום. הוא לבש את מדי המשמר – מכנסי העור והמגפיים הכבדות, ובהה מבויש ברצפת הארמון הממורקת.
"שימו לב, כולכם." אמרה הנסיכה, שעמדה סמוך אליו, מול כל צוות המשרתים. "זהו חייל צעיר במשמר הנסיכה. הוא ביצע טעות חמורה אמש, שביזתה אותו ואת המשמר. ולכן, הוא נדרש לשלם."
הנסיכה עצרה את דיבורה והביטה בקהל המאזין. ניכר כי הם לא הבינו מדוע החייל מוצג בפניהם. משמר הנסיכה וצוות המשרתים היו שני גופים נפרדים לחלוטין, שהתגוררו במתחמים שונים ולא היה כל קשר בין החיילים במשמר למשרתים בארמון.
"הוא ישלם, בכך שטרם הפיכתו לחייל במשמר, עליו להיות קודם כל משרת פשוט." דבריה עוררו חיוכים בקרב חלק מהמשרתים, ואחת החדרניות לא יכלה להסתיר את צחוקה. הנער היה עצום בגודלו, בעל גוף שנועד, כך נראה, ללחימה מאומצת בלבד. איש מצוות המשרתים לא שיער כי הוא מסוגל לאבק את הכורסאות הזהובות בארמון או לבשל במטבח עם כלי הבישול העדינים והיקרים. הנסיכה מיקדה את מבטה בחדרנית המצחקקת עד שזו התנצלה ושבה לארשת פנים רצינית.
"אני מפקידה אותו בידיכם. לפני כחודש פניתם אלי בבקשה להוסיף עוד משרתים לצוות, אז הנה – יש לכם כעת עזרה."
המשרתים הביטו זה בזה. חלק חייכו במבוכה ואחרים צחקקו. "מה הוא יעשה, הוד רוממותך? איזה מין משרת הוא יהיה?" שאלה החדרנית שצחקה קודם לכן.
"הוא יעשה מה שאתם תאמרו לו לעשות. הוא מופקד בידיכם, והוא המשרת הפשוט והזוטר ביותר בכל הארמון. למעשה, אני פוקדת עליו להשתחוות בפני כל משרת שיחלוף על פניו."
הצחקוקים נעשו רמים יותר, אבל שקטו כתגובה לעיניה הנוזפות של הנסיכה.
"מהו שמו, הוד רוממותך?" שאלה החדרנית, ועיניה הביטו היישר אל תוך עיניו הכחולות של הנער. הוא החזיר לה מבט אך מיד הסמיק והשפיל את עיניו. היא חייכה בתגובה.
"אין לו שם. הוא הגיע מהכפרים המרוחקים, שם האנשים ממעטים בדיבור והשמות אינם חלק מהתרבות."
"אז איך נקרא לו, הוד רוממותך?" שאל אחד הטבחים.
"פשוט פקדו עליו את רצונכם, והוא ימלא אותו מיד." ענתה הנסיכה. היא פשפשה לרגע בשולי שמלתה, והוציאה תכשיט קטן, שרשרת פנינים מבריקות. "זהו הסימן לבעלות עליו." אמרה. "מי מכם שיחזיק בשרשרת, יהיה רשאי להעביד את הנער הזה כראות עיניו. אני מצפה שתדעו לנצל את ימיו כאן באופן שייטיב עמכם. היו נדיבים זה לזה. אני מצפה שהשרשרת תעבור בין כל הידיים כאן." והנסיכה שיחקה רגע בפנינים שעל גבי השרשרת, ואז השליכה אותה הלאה, אל עבר המשרתים, אל עבר ידה המושטת של החדרנית.
נכתב לפני 5 שנים ו-2 חודשים
הדבר הראשון עליו חשב, כאשר פקח את עיניו והבחין בפנים הכבירות, מצוידות בפה רחב ששיניים גדולות וחדות ניבטות ממנו החוצה, וריר סמיך נוטף ממנו על גופו, היה שהנה, בדרך כזו או אחרת, הרעב החזק שחש עתיד להסתיים. גם המפלצת הייתה רעבה, זה היה ברור, שכן הוא שכב בתוך שלולית גדולה ודביקה של ריר סמיך ומצחין. זה יהיה קרב בו המנצח יאכל את המפסיד, חשב לעצמו.
הוא ניסה לפעול ראשון, והתכוון לבעוט בכל הכוח בחזה של החיה הגדולה, ולהעיף אותה ממנו והלאה, אולי מחוץ למערה. הוא חשש מכך שהמפלצת תיפול אל מחוץ לסלע העצום, עד למרגלות הגבעה, ואז לא יוכל להרוג אותה ולאכול את בשרה. המפלצת הייתה היצור החי היחיד שפגש מאז התקרית עם חתול הפרא. אבל המפלצת הקדימה אותו. כאשר ניסה להניף את רגלו לבעיטה, גילה כי כל הגוף שלו דבוק היטב לרצפה בריר של מפלצת השלג. הוא לא הצליח לזוז. המפלצת הבחינה בכך, וחיוך מרושע נמסך על פניה. אז היא חבטה בו, בבטן, באגרופה הסגור. הכאב פילח אותו מהבטן והלאה, לחזה ולראש. הוא נאבק להשתחרר אבל הריר היה חזק ממנו. המפלצת הביטה סביב ואז הרימה אבן גדולה שנחה בסמוך. היא קרבה אליו, מסורבלת, לא ממהרת, שכן הניחה כבר שניצחה בקרב. היא הניפה את האבן הכבדה מעל לראשה ובכוונתה לנפץ את גולגולתו. ברגע האחרון הוא הצליח לחלץ את זרועותיו וכשהאבן הוטחה בו הוא אחז אותה בכפותיו ודחף אותה לעבר המפלצת. היא נאבקה בו והשעינה את כל כובד משקלה על האבן ונהמה תוך כדי אך הוא הפעיל את כל הכוח שבשרירי הזרועות שלו ולבסוף הדף אותה אחורנית. היא נפלה על גבה ומיד נעמדה, נוהמת לעברו וחושפת מערכת שיניים חדות כתער. הוא נאבק בריר הכובל אותו לקרקע הסלעית ולבסוף נחלץ כולו, רגע לפני שהבהמה הפראית הסתערה לעברו בצרחה מקפיאת דם. הוא התגלגל הצדה והיא נחתה אל תוך השלולית הדביקה של הריר אבל לא נדבקה אליו כלל. היא שינתה כיוון ודהרה לעברו, גופה רכון קדימה. ראשה הגדול והקשה נחבט בחזהו בקול חבטה עמומה והוא נהדף אחורה וגבו אל קיר המערה. היא מחצה אותו לגב הקיר עם הראש ואז ניסתה להלום בו באגרופיה. הוא לפת את שני האגרופים בכפות ידיו ולמשך זמן מה הם נראו כזוג אוהבים, צמודים זה לזו וידיהם שלובות זו בזו. אך בפועל היא ניסתה להרוג אותו והוא נאבק בה ובכוחה הכביר. היא הרימה ראשה ועיניה היו כעת מול עיניו שכן היו שניהם באותו הגובה. העיניים האדומות והרושפות הביטו בעיניו הכחולות בשטנה והיא שאגה לעברו בזעם ובתסכול שכן לא הצליחה לגבור עליו. הבל פיה המצחין מילא את אפו והוא חשב שהריח המסריח קשה לו יותר מאשר התשישות שהחל להרגיש בזרועותיו היגעות, הדוחפות את זרועותיה של המפלצת הלאה ממנו. לבסוף הוא הניף את רגלו ובעט בעוצמה במפשעתה של המפלצת. תחילה לא נראה שהייתה לכך כל השפעה אך אחרי כמה רגעים הוא חש הקלה בכוח המוחץ אותו והעיניים האדומות נעשו פחות פראיות והוא הרגיש אותה נחלשת וכאובה. הוא בעט בחלציה פעם נוספת ואז הניף את הברך היישר אל תוך בטנה והמפלצת נשכבה על הארץ, מקופלת כעובר ומצווחת מכאב. רחמיו נכמרו על היצור הכאוב והכנוע אבל הוא הזכיר לעצמו שהוא רעב וגם אם אינו חש בזה כעת עקב זרימת האדרנלין השוטף אותו הוא ירגיש בכך לכשיירגע, ועל כן הבין שעליו להרוג אותה. הוא פנה אחורנית והרים את האבן הגדולה, אותה אבן שהמפלצת עצמה התכוונה למחוץ אותו באמצעותה. הוא קרב אל המפלצת השרועה על הארץ והניף את האבן. בו ברגע נשלחה רגלה בעוצמה אל מפשעתו והכאב פילח את גופו. הוא שמט את האבן הגדולה מחמת הכאב ולא רצה יותר כלום מלבד שהכאב החריף ייפסק. לכן כשהיא שבה ונעמדה על רגליה ופנתה לעברו הוא לא עשה דבר ואף לא התגונן. זרועותיה העבות לפתו אותו משני צדי גופו והיא העמיסה אותו על כתפה כמו שק תפוחי אדמה. הוא נשם את פרוותה הלבנה והעבה שנשאה ריח מצחין ועבש והתפלל שהיא תהרוג אותו כמה שיותר מהר כדי שהסבל ייפסק. היא נשאה אותו לפינה במערה ושם השליכה אותו בכוח על הארץ ואז בעטה בעוצמה בבטנו. היא סבבה על עקבותיה וחזרה עם האבן הגדולה בידיה והוא החליט שלא לנסות ולהתגונן אלא לאפשר לה לרוצץ את גולגולתו. היא אכן ניסתה לעשות זאת אבל אז עלה בראשו לפתע קול צלול, בהיר, נשי. היה זה הקול שלה, של הנערה, כאילו לחשה באוזנו ברכות. "תילחם, אהובי," אמר לו הקול, והדבר הפעיל אותו כאילו מתחו בו קפיץ. הוא בלם את האבן המונחתת עליו בשתי ידיו ואז הדף את מפלצת השלג אחורה. היא לא נפלה אבל דידתה כמה צעדים אחורה ואיבדה לרגע את שיווי משקלה. אז הוא הסתער לעברה בעיניים רושפות כשל חיית פרא, אצבעותיו תופסות בפרווה העבה והצמרירית, והמשיך לרוץ קדימה בכל הכוח, המפלצת נהדפת על אחוריה. היא ניסתה לבלום באמצעות השענת הגוף שלה לעברו אבל באותו רגע הוא היה חזק יותר והוא המשיך לדהור קדימה ולדחוף אותה, עד שהגיעו יחד אל שפת המנהרה ואל הלילה המואר באור הלבנה, שרסיסי קרח ושלג מוטחים בו לכל עבר. הוא דחף את זרועותיו קדימה והטיח את ברכו בעוצמה לתוך בטנה. הוא חש את הגוף הגדול והקשה נכנע מכאב, ואז עזב את אחיזתו בפרוותה. החיה הגדולה נשמטה אחורנית, תחילה לאט, ואז מהר יותר ויותר. היא צנחה אל הלילה הקפוא. הוא הביט כלפי מטה וראה אותה מתגלגלת במורד גל האבנים שבראש הגבעה, ואז אל עבר הסלע החלקלק, ואז היא נפלה היישר אל השלג שלמרגלות הגבעה, ראשה וכתפיה בתוך השלג והרגליים בולטות החוצה. היה קשה להבחין בה שכן הייתה לבנה ועל רקע הלילה הלבן היא הוסוותה היטב. הוא חשב שהיא מתה כי הרגליים לא נעו אבל אז הן החלו לנוע ולפרפר, והמפלצת נחלצה מתוך השלג, מנערת שלג מראשה, שהיה חבול כעת ודם כהה נשפך במורד גופה על פרוותה הלבנה. היא הביטה מעלה, היישר אליו, ושאגה בזעם. היא הסתערה אל הגבעה הסלעית והוא שיער שלא תצליח לטפס, לפחות לא במהירות, שכן זכר כמה קשה היה זה בשבילו להעפיל לראש הגבעה, אבל להפתעתו היא טיפסה כלפי מעלה במהירות רבה, כמו קוף גדול על גבי עץ. הוא מיהר לקחת את האבן הגדולה ולהשתמש בה כנשק כנגדה כאשר תשוב להתייצב מולו, אך אז מחשבה אחרת חלפה במוחו והוא שמט את האבן, והוציא ממכנסיו את זיז הסלע החד שקטף לפני כן מהמצוק שטיפס עליו, היכן שהותקף בידי חתול הבר. הוא התכופף מעט על שפת המערה והמתין לה. היא לא איחרה לבוא וכשראשה האדום והשואג הופיע מעל שפת המערה הוא נעץ את הזיז הסלעי היישר אל תוך עינה בעוצמה רבה. היא שאגה שוב, הפעם מתוך ייאוש גדול וכניעה. גופה רטט ואז ידיה שמטו את שפת המערה והיא החלה לצנוח שוב אחורנית. הוא מיהר ולפת את ראשה בפרווה המוכתמת מדם ואז גרר אותה פנימה אל המערה. היא עדיין לא מתה כי חזה עלה וירד. הוא לקח את האבן הגדולה והנחית אותה על הראש הגדול, שהתנפץ בקול עמום כמו אגוז מפוצח. הוא הקפיד להחזיר את זיז הסלע למכנסיו.
עם סיום הקרב שבה התשישות ואפפה אותו. הוא קרס תחתיו, ונרדם לצד המפלצת המובסת והמרוטשת. הפעם הוא חלם.
נכתב לפני 5 שנים ו-2 חודשים
הנער המשיך בצעידתו לאורך גבעות השלג, הליכתו לא מהירה אבל אחידה וללא עצירות. רגליו שקעו זו אחר זו בתוך עומק השלג והצעידה הייתה קשה ומתישה. הוא הזיע וזיעתו קפאה והתקשתה על גופו, כך שחזהו וגבו נמלאו בפיסות קרח. האופק נותר לא ברור אך צבעו הלך והשתנה, נעשה כהה יותר, והערב הלך וירד על הארץ. הנער החל מחפש מקום לינה. ניסיונו הביא אותו לחפש מצוקים או הרים והוא אכן זיהה גבעה תלולה איפשהו במרחק. הוא צעד לעברה, בעוד הטמפרטורה צונחת ועוצמת הרוח מתגברת. רסיסי השלג הניתכים בו מהרוח נהיו לגבישי קרח מצליפים ומכאיבים והוא נאנח, מסיט את כובד משקלו קדימה וצועד כנגד כיוון הרוח ובאיטיות. הוא מיקד את מבטו בקרקע, בשלג הלבן והעמוק, צופה כיצד מגפיו טובעים בתוכו ואז נחלצים שוב החוצה. היה נדמה לו שוב שיש איזושהי תנועה מהירה מאחוריו אבל לא היה לו רצון או יכולת להסתובב ולהביט בה. הוא חשב שמה שיקרה יקרה ופשוט המשיך לנוע, בקושי רב. לבסוף הגיע למרגלות הגבעה התלולה שהתגלתה כסלע ענקי, ניצב מתוך השלג כמו סנפיר של דג עצום וקדמוני. הוא העביר ידיו על גבי הסלע וגילה שהוא חלק מאוד, ללא כל סדקים או גומחות שניתן להיאחז בהם ולטפס למעלה. הסלע נראה היה כיחידה אחת, אבן אחת גדולה וחלקלקה, נטול צמחייה או חיים. אפילו השלג שצנח עליו החליק כלפי מטה. הוא תהה כיצד יטפס מעלה. הוא ניסה להביט אל עבר ראש הגבעה ותר אחר נקיקים בסלע או מערות שיוכל להסתתר בהן מחמת הסופה הקשה, אבל לא הצליח לזהות דבר שכן הסופה הלכה והתגברה והכול היה מסוך בלובן מרשרש. הוא התרחק קצת מהסלע והסתכל סביב, מחפש גבעות נוספות באזור, אך לא הצליח לראות דבר. הוא חשב שאם לא ימצא מחסה בקרוב מאוד הוא עלול למצוא עצמו בגורל משותף עם האישה המתה שראה קודם לכן. הוא קרב שוב אל הסלע, נאנח, ואז חכך את כפות ידיו זו בזו ולפת בעוצמה בליטה מעוגלת בסלע. הוא ניסה להרים את עצמו ואף הצליח להציב את רגליו על הסלע אבל החליק ממנו מיד אל תוך השלג. הוא ניסה שוב ושוב מצא עצמו, על גבו, בשלג. לבסוף נצמד אל הסלע, מחכך את כל גופו על פני האבן הקרה והחלקה, והחל מנסה לנוע כלפי מעלה כלטאה. הסלע היה תלול אך המדרון שלו הלך והתקמר ככל שהעפיל מעלה, והוא גילה כי יש ביכולתו לנוע, על הגחון. פיסות הקרח שעל גופו ההולך ומתחמם מחמת המאמץ הלכו ונמסו, והקרח הרך סייע לו במלאכת הטיפוס כיוון שגופו לא התחספס על פני האבן. לקראת פסגת הגבעה השתנה התוואי והסלע האחיד והחלקלק התחלף בגל של אבנים, כתוצאה מחבטה עזה שהונחתה על ראש הגבעה לפני זמן רב עד מאוד, אולי בשל זעם האלים או כתוצאה מכוכב נופל. כעת היו נקיקים רבים וגומחות שניתן היה להיאחז בהם, והטיפוס נעשה קל יותר. הוא הבחין במערה קטנה מעליו והשתחל לתוכה. הוא גילה שהיא רחבה וגבוהה דיה על מנת שיהיה מסוגל לעמוד בה זקוף. היא הייתה אפלה מאוד. הוא החליט לחקור אותה מעט וצעד פנימה, מגלה כי התקרה הולכת ומנמיכה. הוא ירד על ברכיו ונע על ארבע גפיים פנימה, אך המערה הלכה ונעשתה נמוכה וצרה יותר ויותר, והוא שינה את דעתו והחליט לחזור, שכן המערה תהווה רק חניית ביניים ללילה ולמחרת הוא מתעתד להמשיך במסעו. הוא החליט לחזור אחורנית אל פנים המערה, היכן שהייתה רחבה וגבוהה, והתיישב על הקרקע הסלעית. שריקתה של הרוח הייתה שונה כעת – עמומה יותר, והוא הביט במסך הלבן שנפרש לפניו מבעד פתח המערה הרחב. לפתע נהיה רעב מאוד. הוא הצטער על כך שלא לקח אתו את פגר החתול, או לפחות חלקים ממנו. הוא נשכב על גבו כנגד האבן הסלעית והקרה, ומיד נרדם. שנתו הייתה פראית, נטולת חלומות, מלבד חלום אחד – הוא חלם על ארוחה דשנה ומשביעה, כזו שהיה נוהג לאכול יחד אתה... בחלום, באופן זהה למה שאכן היה בעבר, הוא ישב על כיסא עץ אלון מעוטר בקישוטי זהב, לצד שולחן עץ מהגוני עצום, ומשרתת חייכנית הניחה לפניו צלחות חרסינה מלאות כל טוב. והיא, הנערה יפת החן עם הגומות ושיער האגוז, ישבה לצדו, צופה בו אוכל לשובעה, מעבירה אצבעותיה בשערו הארוך והמלא בעוד הוא טורף את האומצה העסיסית.
"תאכל, תאכל לשובעה, מתוק שלי."
הוא הביט בה וחייך בביישנות, פיו מלא בשר.
"תאכל ותתחזק."
הוא מצא את עצמו מחייך מתוך שינה. הוא הקיץ לרגע, פתח המערה שחור ורק הלבנה הגדולה מאירה ממעל, רסיסי שלג מעופפים ברוח השורקת. הוא עצם שוב את עיניו, שריקת הרוח מרדימה אותו.
"עכשיו תישן." קולה המתוק באוזניו, ידיה מלטפות את גופו בעוד הוא קורס אל מיטת האפריון שהוכנה עבורו.
"תישן, אהובי."
הוא נרדם ולא חלם יותר. כשהתעורר כבר הייתה מפלצת השלג מעליו.
נכתב לפני 5 שנים ו-2 חודשים
"אז עם זה אני צריכה לעבוד?" הנסיכה הביטה בחבורת הנערים הצעירים, ילדים – נערים, בעודם עומדים לפניה במדי המשמר החדשים שלהם – מכנסי עור ומגפיים כבדות.
"זה מה שיש, הוד רוממותך." ענה מפקד המשמר. הוא היה גבר רזה וגמלוני, עם קרקפת וורודה ונטולת שיער לחלוטין. מדיו היו רשמיים יותר – שריון קשקשים גמיש שכיסה את כל גופו, עד לקצה הצוואר. "הזכרים בקרב העם הולכים ונעשים מפונקים יותר ויותר. אלו הם היחידים שהסכימו להצטרף אלינו. לעמוד ישר!" הוא נזף בנערים שהתקשו לעמוד מבלי לנוע במשך זמן רב. "ידיים בצדי הגוף! עיניים קדימה! גו זקוף!"
"הם ממש מעט. כמה הם? בקושי עשרים... זה יספיק לנו?" הנסיכה בהתה בנערים, שמרביתם נראו, ללא בגד שיכסה את פלג גופם העליון, רזים וחלשים.
"אני אסדר אותם כך שתוכלי להתרשם ממצבם הגופני. לדעתי ננפה חלק מהם כבר על ההתחלה, אבל אני חסיד של איכויות ולא של כמויות, הוד רוממותך. אני בטוח שחלקם יהפכו לשומרים נאמנים ויעילים ביותר עבורך."
הנסיכה הנהנה. "בסדר. תסדר אותם."
"שימו לב אלי! כולם להסתדר בשורה. הנמוך ביותר מקדימה, הגבוה ביותר מאחורה. קדימה!"
הנסיכה ומפקד המשמר צפו בחבורה מנסה להתארגן בסדר עולה לפי גובה, משימה קבוצתית שהתבררה כקשה למדי. הם פשוט לא הצליחו ובכל פעם שהתארגנו הסתבר שאחד הנערים לא נמצא היכן שאמור להיות. "נו כבר! זה לא כל כך קשה! החלק הקשה של האימונים עוד לא התחיל! תסתדרו כבר!"
עברו עוד מספר דקות עד שכל הנערים הסתדרו, פחות או יותר, במקומותיהם, מאורגנים בשורה בהתאם לגובהם. הנסיכה עמדה בצד ובחנה את השורה. הנער הראשון היה נמוך ביותר, ולא עבר בגובהו את מותניה. היא תהתה כיצד הוא יהיה מסוגל להגן עליה מפני שלל האיומים שרובצים בפתח ארמונה, במיוחד לאור המלחמה ההולכת וקרבה. גם שאר הנערים שעמדו מאחוריו לא נראו מאיימים למדי, או לפחות, משרים עליה תחושה כלשהי של הגנה ורוגע. רובם הביטו בה במבטים מפוחדים, והיא חשה צורך אימהי להגן עליהם. בסוף השורה עמד בחור מגודל למדי, גבוה מאוד, ושרירי למדי. עמידתו הייתה זקופה, צבאית ממש, וניכר בו כי גדל לאב שלחימה וצבא הנם עבודתו ופרנסתו. הוא יהיה מתאים. רק הנער הזה? מפקד המשמר זיהה את מחשבותיה.
"אחזור על דברי, הוד רוממותך – איכות ולא כמות. גם שומר אחד יכול להגן עלייך מפני גדוד שלם. לפחות יוכל לעשות זאת אחרי שיעבור את ההכשרה שלי." הוא חייך לעצמו בשביעות רצון.
"אני מעריכה את הצניעות שלך." אמרה הנסיכה וחייכה לעברו. היא הביטה שוב בנער האחרון. לפתע הבחינה במה שלא ראתה לפני כן. מאחוריו עמד נער נוסף. אך הוא היה נמוך יותר מאותו בחור גבוה, שכן לא ראתה את ראשו. אך משני צדיו של הבחור הגבוה בסוף השורה נראו זרועות כבירות ונפוחות שרירים שלא היו משויכות אליו. היא צעדה אל עבר סוף השורה, מפקד המשמר עוקב אחריה במבט בוחן. הנער הגבוה הביט בה במבט שהלך ונעשה מפוחד, שכן פניה הביעו כעס ותרעומת. אך היא עקפה אותו והביטה בנער שעמד מאחוריו, נער נמוך יותר, אך עדיין גבוה מאוד. הנער האחרון. הוא היה, ללא שום ספק, הגבר השרירי ביותר שהיא ראתה מעודה. זרועותיו היו עבות כמו גזעים. חזהו הכביר עלה וירד עם נשימותיו, ופניו – פניו היו פני ילד רכות ועדינות. הוא הביט בנסיכה בעיניים גדולות וכחולות. הנסיכה חשה תחילה פחד מפני גודלו של הנער, אבל כשהביטה בעיניו חזרה אליה תחושת הביטחון. היא הפנתה כלפיו אצבע מאשימה. "המשימה הייתה להסתדר לפי גובה. אתה נעמדת בסוף השורה כשאתה בפירוש אינך הגבוה ביותר!"
מפקד המשמר הגיע למקום בריצה. "אני מצטער, הוד רוממותך," אמר לה. "הייתי בטוח שהם הצליחו סוף כל סוף להתארגן כמו שצריך. זה כנראה, כמה שהוא גדול ככה גם טיפש. הוא יהיה הראשון שאנפה מהכוח!"
הנסיכה הניחה אצבעותיה על כתפו של מפקד המשמר, דבר שגרם לו לאי נחת. "אל תעשה את זה. אני חושבת שהוא יכול להתאים. אבל תידרש כאן עבודה, אין ספק." היא הביטה שוב בנער עצום הממדים. "אני חושבת שדבר ראשון הוא צריך ללמוד לבצע פקודות פשוטות. האם אתה מסכים איתי, מפקד המשמר?"
"אני מסכים בהחלט." ענה המפקד וחיוך על שפתיו.
נכתב לפני 5 שנים ו-2 חודשים
ההרים הגבוהים היו מושלגים והקור היה עז ביותר. עקבות שנוצרו בשלג העמוק נעלמו תוך מספר שניות, ובסך הכול לא היה באזור מי שייצור אותן. רק עצים מעטים צמחו והם לא הגיעו לגבהים משמעותיים. נקודה קטנה זעה לאורך הנוף הקפוא והפראי. היה זה נער. אף על פי שלמראית עין הוא לא נראה כמו נער. הוא היה גדל גוף וגדל ממדים – גבוה, רחב כתפיים באופן יוצא דופן ושרירי בצורה בלתי רגילה, אך יחד עם זאת היה חלק ובעל חזות עדינה מאוד. הוא לבש מכנסי עור ונעל מגפיים כבדות, ופלג גופו העליון היה חשוף לחלוטין. שיערו הזהוב והארוך התנופף מאחוריו. ניכר כי הצעידה בשלג העמוק קשה לו, אך הקור לא השפיע עליו, אולי בשל המאמץ הכביר שהשקיע בהליכתו האיטית והמסורבלת. פניו, פני ילד עדינות ותמימות, הביעו ארשת של עצב רב ויגון. עיניו התכולות והגדולות נראו כעיני הזקנים למודי הסבל. וכך הוא אכן היה, למוד סבל וכאב.
הוא הגיע אל מצוק תלול וסלעי, שבו זיזי סלע חדים בלטו בינות לשלג הכבד והקר. המצוק היה גבוה מאוד. הוא הביט לשני הצדדים, וראה את הרכס התלול נמשך לכל עבר, כחומה בצורה. הוא נאנח וקרב אל המצוק, אז אחז בבליטה הקרובה ביותר מתוך הסלע והניף את גופו העצום כלפי מעלה. הבליטה נעקרה ממקומה מכוח משקל גופו והוא צנח על גבו אל תוך השלג ונקבר תחתיו. עברו כמה רגעים עד שזרועותיו הנפוחות פילסו מוצא מתוך השלג והוא שב ונעמד, כתמי שלג על גופו. הם היו קרים על פני העור החשוף אבל זה נעם לו בשעת המאמץ הגופני והא לא ניסה להוריד אותם ממנו. הוא מצא בליטה גדולה יותר, והסית בידיו את השלג סביבה עד שהבחין כי היא נעוצה עמוק בתוך הסלע ואין סכנה שתיעקר ממקומה, ואז נאחז בה והניף עצמו מעלה, ואף על פי כן היא נעקרה מהמקום יחד עם גוש סלע גדול מאוד. אבל הוא הצליח לזנק כלפי מעלה מעוצמת הדחיפה ולאחוז בזיז נוסף בסלע. כף ידו סגרה על הזיז הבולט והוא נתלה עליו לרגע, כמו קוף על ענף עץ, וחש כיצד גם הזיז הזה הולך ונשלף מתוך המצוק. הוא הניף עצמו אל על והזיז אכן נשלף ממקומו ונותר בכף ידו אבל הוא הצליח בינתיים להניף עצמו עוד כלפי מעלה ולאחוז בזיז נוסף. היה זה זיז מעט חזק יותר והוא הטמין בינתיים את זיז הסלע שנותר בידו במכנסיו, והמשיך להניף עצמו אל על. המאמץ היה קשה ביותר ומעטים היו חלקי הסלע ששרדו את כובד משקלו העצום. אך לבסוף הצליח להגיע לראש פסגת המצוק, כשהוא מתנשף, חזהו הכביר עולה ויורד בחוזקה. הוא קרס על הקרקע והשעין את גבו אל אבן גדולה וקרה, והקור נעם לגופו הלוהט. כתמי השלג שעליו נמסו זה מכבר והוא היה רטוב ומיוזע. לא היה לו זמן רב להרגיע את גופו כיוון שלפתע נשמעה נהמה פראית וחיית טרף הסתערה לעברו בינות לשיחים נמוכים ומחוסרי עלים במרחק מה ממנו. החיה, שחורה ומוארכת ודומה לחתול גדול, זינקה לעברו בדיוק כאשר התרומם בכדי להתמודד מולה. כפותיה הקדמיות, שלופות ציפורניים ארוכות וחדות כסכינים, ננעצו בחזהו בעוצמה, והוא שאג מכאב. מעוצמת החבטה של החיה בגופו הוא מעד אחורנית עד לשפת המצוק, וניסה לאזן את שיווי משקלו בעוד פיה הרחב ועתיר השיניים של הטורף מנסה לנגוס בפניו והוא לפת את שתי לסתות הענק בידיו. לבסוף מעד אחורנית ונפל כל הדרך למטה, החתול העצום נעוץ בחזהו. הוא נחת על גבו אל תוך השלג העמוק וצלל יותר ממטר לתוך שלג רך וקפוא. הקור היה נעים לו וגם חיפה על הכאב המדמם בחזהו ולרגע חשב פשוט להישאר כך ולתת לחיה הרעה לעשות שפטים בגופו עד שיוכנע. אך שוט פנימי בתוך תוכו הכריח אותו לשוב ולהיאבק והוא הלם באגרופו אל תוך הפנים החתוליות, שוב ושוב, עד שכבר היו הפנים לעיסה דביקה ומדממת של רסק אדום ושברי שיניים. מתוך כר השלג הלבן והעצום נפער לפתע פתח וגופת חתול פרא שחור עם פנים מרוסקות הושלכה ממנו כלפי מעלה, נוחתת על המשטח הלבן ומותירה בו שלולית דם הולכת וגדלה. מתוך הפתח יצא נער נפוח שרירים ששתי קבוצות של שריטות עמוקות ואדומות מעטרות את חזהו. הוא הביט אל עבר התוקף שלו, שהיה כעת מושמד ונטול רוח חיים, ואז קרס אל השלג, מאבד את הכרתו למספר רגעים. הוא צלל לשבריר הרגע אל תוך חלום מתוק, שאף שנמשך זמן מועט ביותר נראה לו באותו הרגע כמו עולם ומלואו – נערה חייכנית עם גומות חן עמוקות ושיער בגון האגוז מלטפת את פניו, ואז קוטפת פרח ריחני ומניחה אותו מאחורי אוזנו. בחלום היה העולם שטוף שמש וצבעוני, צבעים חיים וחמים, ונשיקתה המתוקה והרטובה של הנערה יפת החן על שפתותיו עשתה את עורו חידודין חידודין. שיערה של הנערה ליטף את חזהו והוא חש אותה מנשקת ברוך את השריטות הכבדות על חזהו, ואז התעורר, מקיץ משנתו הרגעית באופן אכזרי ביותר, אל תוך השלג הקפוא. פניו טמונות למחצה בשלג ולשונו איבדה כל תחושה עקב הקור שעטף אותה. הוא חש את הדופק הולם בחזהו, בשריטות העמוקות שהפכו עתה לצלקות בולטות מתוך העור, והבין כי זה מה שגרם לו לחלום על נשיקות. פניו שבו ללבוש ארשת דיכאונית וקודרת, והוא הקים את עצמו במאמץ רב מתוך השלג, והחל צועד באיטיות אל עבר המצוק ממנו הושלך קודם לכן על ידי החתול.
הוא חש לפתע צמא עז, והביט סביבו, ואז התכופף וחפן מלוא הידיים מהשלג. הוא הצמיד את ערימת השלג לגופו וצפה בה נמסה באיטיות, ואז קירב את ידיו הקעורות אל פיו ולגם מהמים הקרים ששאריות שלג עוד שכנו בהם. אחר כך הוא הביט במצוק התלול. הוא החליט לנסות הפעם שיטה שונה, וחכך את כפותיו זו בזו. הוא הסית את השלג שעל גבי הסלע עד שחשף שקערורית בתוך האבן, והניח את קצה המגף שלו בתוכה. אז הניף את עצמו, מזיז במהירות את השלג מהסלע העליון יותר, ואוחז מיד באצבעותיו בסדק שמצא שם, וכך, רגל אחת בשקערורית ויד אוחזת בסדק, יכול היה לנוח לרגע לפני שיחל שוב במסע המפרך כלפי מעלה. הוא הביט מעליו, זיהה נקודה שנראתה לו כחור בסלע, וכיוון עצמו בדחיפת הרגל לשם. הוא תחב את ידו פנימה לתוך השלג ואכן היה שם חור עמוק דיו לכף היד להידחס פנימה, והוא נאחז בשולי החור והניף עצמו כלפי מעלה, אצבעותיו לופתות סדק נוסף בסלע ומגפו ננעץ בתוך החור. כך המשיך וטיפס, עוצר מדי פעם לנוח, גופו החם מיוזע ונוטף, עד שלבסוף העפיל אל מרומי המצוק, בפעם השנייה. השעה הייתה שעת צהריים אך לא היה כל הבדל במזג האוויר או בטמפרטורה לעומת מה שחש קודם לכן. הוא היה עייף ומותש ורצה שוב לקרוס ולהישען על סלע ולנוח, אבל פחד מפני חיית טרף נוספת שתתקיף אותו, ועל כן שלף את זיז הסלע שעקר מהמצוק לפני כן, והחזיק אותו שלוף קדימה, חד כתער, בידו, וצעד במהירות ובערנות הלאה. הוא שמע מאחוריו תנועה חפוזה בשלג אך כשהסתובב אחורנית לא ראה דבר וגם לא היו כל עקבות בשלג, מלבד אלו שלו. כך המשיך לצעוד, עייף, וערנותו הלכה ופחתה. הוא נכנס אל תוך חורשה דלילה של עצי חורש מתים, גוויות מושחרות וקפואות שגושי שלג וגבישי קרח נתלים מהן. האופק היה לא ברור, רק מסך לבן. הרוח שרקה בקול מונוטוני שמדי פעם עלה או ירד אך בסך הכול הייתה זו שריקה נמשכת ונמשכת שבשלב מסוים כבר לא היה מודע לה. הוא צעד בינות לעצים המתים, וכמעט ולא הבחין בגופה השעונה לגבי אחד העצים. היא הייתה לבנה ומכוסה שלג ורק קצה הראש בצבץ החוצה, חושף שיער ארוך בצבע זהב. הוא קרב אל הגופה וגילה שהוא קשורה אל גזע העץ בחבלים עבים וגסים. היא הייתה נוקשה כמו אבן ולא היה כל טעם לנסות ולהציל את הבריה הזו. הוא ניקה ממנה את השלג הגס וחשף פנים נשיות וצעירות. אף על פי שהאישה הייתה מתה וקפואה, נטולת כל רוח חיים ובצבע בהיר ביותר באופן לא טבעי כמעט, עוררו בו הפנים הנשיות תחושה נוגה ויצרית, והוא מצא עצמו מלטף את הלחי הקפואה. הוא נזכר שוב בנשיקה בחלום וכן בנשיקות קודמות מחייו הגשמיים ועורו נעשה חידודין חידודין. אז החליט לשוב ולהיות מעשי והעביר ידיו על פני הגופה, לאחר שניקה את כל הגוף מהשלג הגס. הוא חש מבוכה ממגעו לכל אורך הגוף והסמיק מעט. הוא לא מצא בכיסים דבר והניח שמישהו כבר עשה פעולה זו קודם לכן. יתכן שהאישה נשדדה לפני שנרצחה. הוא לא זיהה על פני הגופה סימני חבלה כלשהם מלבד הקיפאון והסיק כי היא נקשרה חיה ומתה כתוצאה מהקור. רגע לפני שקם ממנה ללכת הוא העביר, מתוך צורך רדום כלשהו, את אצבעותיו בשערה הזהוב והארוך. כשהוציא אותן משם גילה בכף ידו תכשיט קטן שככל הנראה הוסתר בין שערותיה. הייתה זו טבעת קטנה מאוד, מוזהבת, ועליה תבנית כלשהי. כשהביט טוב יותר זיהה כי זו צורה מוזהבת של שועל. הטבעת הייתה קטנה מאוד והוא לא יכול היה להניחה על אחת מאצבעותיו. הוא טמן אותה במכנסיו. לאחר מכן ליטף שוב את הלחי הקפואה של האישה המתה, ונזכר שוב בחלום – בנערה שהטמינה פרח באוזנו, וכן בנערה שהכיר בעבר. דמעה גדולה זלגה מזווית עינו וקפאה על פניו בדרך אל הלסת. זיכרון הנערה הכאיב לו, והוא חשב על כך שהיא נראתה בחלום בדיוק כפי שזכר אותה במציאות. אחר כך לא מצא עוד טעם לשבת לצד האישה המתה ולכן התרומם והמשיך בצעידתו.
כשיצא מהחורשה הדלילה עבר לאורכן של גבעות שלג, דיונות עשויות שלג, שקווי המתאר שלהן הלכו והשתנו לנגד עיניו, בעוד הרוח לוקחת עמה רסיסי שלג ומנמיכה את גובהן ואז משיבה להן חלקיקי שלג חדשים. בינתיים הוא השיב את זיז הסלע שבידו אל מכנסיו, וכבר לא היה דרוך כמו קודם. מחשבותיו נדדו והוא נזכר בארץ אחרת ובזמן אחר.
נכתב לפני 5 שנים ו-2 חודשים
יושב במרפסת
שכוב על ערסל
סיגריה ביד
קפיריניה בצד
ומצלמות עובדות
תיירים חולפים תחתי
אף על פי שהשכונה הזו
היא אינה משוש חיי
אני יכול להבין
מדוע
כולם
נוהרים
לכאן.
רק אם אפשר-
פחות רעש?
נכתב לפני 5 שנים ו-2 חודשים
נער ונערה נמלטים,
גבר שרירי,
העולם סוגר עליהם,
את כל העולם.
והם לא נכנעים,
והאהבה יצאה ממנו.
אין על מה לוותר,
אל בינות לזוויות.
מחוסרי האהבהבים :
ניצחה למרות חולשתה...
נכתב לפני 5 שנים ו-2 חודשים
בזמן האחרון
אני מוצא את עצמי
מתעורר באשמורת תיכונה
אל לילה
רדום ושקט
ולא מצליח לשוב
אל השינה.
אולי זה הגיל
ואולי יש לי עודף אנרגיה
ואולי
אני פשוט טיפוס לילי
גם הכלב מתעורר
בדיוק באותה שעה
ואנחנו שנינו מסונכרנים
והופכים יחדיו לחיות לילה.
ואני שותה קפה שחור
ומעשן
ומלטף את ראשו החום והפרוותי
עד עלות השחר.
נכתב לפני 5 שנים ו-3 חודשים
הקוראים:
  • לפני ארבעה שבועות lewis2019 בת 38 מusa
  • לפני שנה ו-7 חודשים pace בת 25 מhaifa
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים יניש בן 36 מתל אביב
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים *~*בלופ*~* בת 17 מארץ לעולם לא תדעו
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים אבק ספרים בן 29 מבינזמני
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים גלית בת 49 מירושליים
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים אריאל בת 20 מ גבעת שמואל
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים חני בת ממודיעין
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים בן
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים אמיראמיר בן 36 מצורן
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> בן 17 מsomewhere, out there
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים גל פרל פינקל בן 35 מtel aviv
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים אוקי (אורית) בת 50
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים גלית בת מראש העין
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים ... בת מתל אביב
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים רינת בת 41 מראשון לציון
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים gween ツ בן 19 מאיפשהו שם, בסוף העולם.
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים yaelhar בת מתל אביב
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים נערה עם קעקוע דרקון בת 23 מאשדוד
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים zooey glass בן 28 מהרי ההימלאיה
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים הולדן בן 34 מירושלים
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים הקיסרית הילדותית בת 34 מרייבנלופט
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים סוריקטה בת מהשרון
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים חמינה בן 28 מאלון מורה
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים מאי בת 21 מsomewhere over the rainbow
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים שומר היערות בן 40 מהדרום הרחוק
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים Regi בת 34 מAriel
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים יניב וקלרינה 0542208410 בן 36 מירושלים
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים לא בת מאשדוד


הביקורות האחרונות של הימן שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא מוטי לפני 4 שנים ו-3 חודשים
2. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני 5 שנים ו-2 חודשים
3. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני 5 שנים ו-2 חודשים
4. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא רינת לפני 5 שנים ו-3 חודשים
5. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא חני לפני 5 שנים ו-3 חודשים
6. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא yaelhar לפני 5 שנים ו-3 חודשים
7. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא גלית לפני 5 שנים ו-3 חודשים
8. חמשת האנשים שתפגוש בגן-עדן / מיץ' אלבום אומרים שמכל הדברים שיש בחיי... המשך לקרוא zooey glass לפני 5 שנים ו-3 חודשים
9. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא zooey glass לפני 5 שנים ו-3 חודשים
10. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 5 שנים ו-3 חודשים
11. חמשת האנשים שתפגוש בגן-עדן / מיץ' אלבום אומרים שמכל הדברים שיש בחיי... המשך לקרוא סוריקטה לפני 5 שנים ו-3 חודשים
12. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא סוריקטה לפני 5 שנים ו-3 חודשים
13. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא רונית לפני 5 שנים ו-4 חודשים
14. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא חמוטל לפני 5 שנים ו-4 חודשים
15. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא מאירה לפני 5 שנים ו-4 חודשים
16. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא אלי לפני 5 שנים ו-4 חודשים
17. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא ענת ש לפני 5 שנים ו-4 חודשים
18. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא אפרתי לפני 5 שנים ו-4 חודשים
19. הביקור / הילה בלום לא פשוט להיות גבר במערכת זו... המשך לקרוא מלכי לפני 5 שנים ו-4 חודשים
20. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 5 שנים ו-4 חודשים
21. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא מלכי לפני 5 שנים ו-4 חודשים
22. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא yaelhar לפני 5 שנים ו-4 חודשים
23. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא cujo לפני 5 שנים ו-4 חודשים
24. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא אלון דה אלפרט לפני 5 שנים ו-4 חודשים
25. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא נוריקוסאן לפני 5 שנים ו-4 חודשים
26. פני מועדות לכוכבים [מחודש] - כולל הקדמה מאת ניל גיימן / אלפרד בסטר מישהי אמרה לי פעם שגברים או... המשך לקרוא יפעת לפני 5 שנים ו-4 חודשים



©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ