זהו ספרה השלישי על אותה שושלת. פה מסופר על שאה
ג'אן הקיסר המוגולי שלאחר שנות מאבקים בהם הרג
ללא רחמים את אחיו, בני דודיו, אחייניו משום שידע שלו
כס המלכות יהיה בהישג ידם לא יהססו לעשות אותו הדבר.
אישתו האהובה מומטז כורעת ללדת את ילדם החמישי
אך הלידה קשה והיא לא שורדת אך התינוק נותר בחיים.

הבת הגדולה ג'אנרה חכמה שבשכלה וכישוריה מתאימה להיות מלכה
אך היא אישה ולכן זה בלתי אפשרי.
היא סעדה את מומטז בלידה הקשה.
ולאחר מותה את האב שסירב להתנחם ופשוט רצה למות.

בחלוף הזמן היא מצליחה לעודד את רוחו וממלאה
את מקומה של רעייתו בחייו בעצותיה בעמידתה לצידו.

עליה ועל אחותה נאסר להתחתן, והיא מוותרת על
אהבת חייה אך יולדת לו בן שהוא מגדל אותו בביתו.
הקיסר שרצה שאשתו תיזכר לעולמי עד וגם רצה להנציח
את אהבתם החליט לבנות לכבודה מוזיליאום שלא ישכח
לדורות, לשם כך מוצא חלקת אדמה באגרה, מפנה משם
את בעליה, הורס כל סימן לכך שמישהו גר שם ומתחיל
בבנית המוזיליאום של הטאג' מאהל.

בגלל העדפתו את דארה כיורשו מתחילה להיות יריבות
בין האחים, האב חלה ולבסוף בנו אוראנג'זב מצליח
לאחר שהרג את אחיו בדיוק כפי שעשה אביו לפניו
נוטל את המלוכה לידיו. מאחר והאב עוד חי ואינו חפץ
להורגו הוא
כולא אותו במבצר מול הטאג' מאהל ואיתו גם
האחות הבת האהובה שמסרבת לנטוש אותו
עד יום מותו של האב, אז היא משתחררת
מההסגר שכפתה על עצמה ותופסת את מקומה משכבר הימים
כגבירה הבכירה בארמונו של אוראנג'ז למרות שהיא תמכה
בדהרא ולא בו.

הספר שזור המון פרטים על החצר המנהגים העושר
מנקר העינים אבנים טובות כלי זהב רהיטים מעצים
יקרים המון עבדים שפחות סריסים משרתים ואינסוף
פרטים שקצת הוגיעו אותי עלילה איטית שגרמה לספר
להיות טרחני במידה מסויימת.

מנהג אחד היה שאותו רוצה לציין שהיתה מרפסת
שמש שבה כל יום היה הקיסר עומד בבוקר למען
יראוהו בני העם וכל עוד הקיסר עומד שם זה סימן
לבריאותו ותקינות הממשל.

אחד המוטיבים המרכזים בעלילה הוא "הטאג' מהאל" בהודו או הקבר המואר למה ואיך הוא נבנה ומה הוא מייצג ועבור מי.

עלילה שמתרחשת בהודו במאה ה-17 .עולם שלם של מלכים נסיכים וקיסרים,נשים רעולות פנים, מאהבים רקדניות ויצאניות בהרמון.("משהו כמו בסרט עלי באבא").

הדמויות המרכזיות בסיפור הם:ארבעה אחים ושתי אחיות שרודפים אחרי התואר והירושה. וכמובן לא בוחלים בזימה תככים ורצח.
הספר מספר את סיפורן של הנשים שעומדות איתנות מאחורי הגברים באומץ בתעוזה בכבוד ואהבה אין סופיים ...

לאנשים שאוהבים את הפרטים הקטנים הספר מצויין אני קצת התעייפתי מהפרטים הרבים שבסיפור והלכתי לאיבוד בין כל התאורים של הצבע והריח והבד של השמלה והגוון של השלג או של הזריחה על ההרים התאורים פשוט ייגעו אותי.מעצבי פנים אדריכלים ומהנדסים מאוד יאהבו את התאורים אני לא.

בקריאה הבנתי כמה הנשים עברו מאז ועד היום
הוויתורים של הנשים אז היו כואבים מאוד.

מאוד אהבתי את הספר. הייתי רוצה לדעת איזה מהעובדות נכונות. האם מישהו יודע עד כמה הדמויות בספר חופפות להסטוריה? בספר לאשה של הקיסר שלמענה נבנה הטאג' מאהל נולדה בת בלידה ממנה היא מתה ובוויקיפדיה כתוב שנולד לה בן. בספר כתוב שזו היתה הלידה ה 16 שלה ושמהן נותרו לה 7 ילדים. 4 בנים ו3 בנות. מישהו יודע איפה אפשר למצוא את העובדות הנכונות על הסיפור של המשפחה של הקיסר?

מעשי אבות סימן לבנים :
הסיפור האמיתי בניית הטאג' מהאל והמשפחה שבנתה אותו,

ב-1631 בעת שכרעה ללדת את ביתה גוהררה, גססה הקיסרית ממוטז האל, אשתו של הקיסר של האימפריה המוגלית , מסולמית (שהשתרעה על פני שטחן של המדינות המוכרות כיום כאפגניסטן פקיסטן , חלק מפרס (איראן) וכמובן הודו).
בעלה הקיסר שאה ג'הן שנשא אשה אחת לפניה ואשהאחת אחריה , אך אותה אהב יותר מכל הצטער עד מאד על מותה ואף הפסיד בשל כך את טקס הג'רוקה - טקס שבו הקיסר מראה פניו לנתיניו בעת הזריחה.
שאה ג'הן (חוראם) אף רתה לוותר על מלכותו , אם כי בסוף לא ויתר.
השאה הורה על הקמת הטאג מהאל -הקבר המואר לזכר אשתו.

לקיסר היו 4 בנים דארא הבכור המשכיל , אך היהיר. שוגה הטיפש וחסר יכולת ההנהגה, אורנג'זב הדתי ונאוגואיסט, מוראד ושלוש בנות גהנרה שתהפוך לאישה שלצד אביה ולאשה הראשונה והחשובה ביותר בחצרו בהמשך שליטתו, רושנדה האחות הקנאית וכמובן גוהררה.
הסיפור הוא אמיתי ומתאר כיצד השיג וכיצד יאבד הקיסר שאה ג'הן את ממלכתו האדירה וימות כשהוא דלפון ללא הטקסים המלוים קיסר בעל עוצמה כשלו וכמובן כיצד נבנה הטאג מאהל.
כמו כן סיפורה של האישה הראושנה בחצר המלכות גהנרה , המאהבים, הסריסים והאהבה הגדולה לנג'בט חאן.

ספר בסדר

זהו הספר הראשון של הסופרת שקראתי. הגרסה העברית אינה מזכירה בשום מקום שהוא השלישי בסדרה אך להבנתי הספר השני בסדרה כלל לא תורגם לעברית וקריאת הספרים לפי הסדר אינה נדרשת.

די נהנתי מהספר. המחברת הצליחה להפוך את התקופה למעניינת ומרתקת מצד אחד ומצד שני (לפחות בעין הלא מקצועית שלי) מחוברת לעובדות ההסטוריות - שזו הדרך שאני אוהב בספרי הסטוריה בדיונית. סופרים אחרים מוצאים שהם חייבים לתאר בפרטי פרטים כל בד שנלבש וכל צלחת שמוגשת ומסתירים את ההתרחשות עצמה. אני מעדיף לקרוא יותר מה אנשים עושים ומפחות איך הם נראים באותו זמן. בשבילי כמות הפרטים בספר הייתה הנכונה בשביל האווירה, בלי לשעמם את הקורא עם פרטים על סוג הבד המשמש כל בגד. לא ידעתי דבר על תקופת האימפריה המוגולית ואני חושב שבאמצעות ספר זה קיבלתי נקודת מבט מעניינת על התקופה, או לפחות איך היא נראתה למשפחה המלכותית.

מה שחסר בספר חסר הוא החלטה של המחברת על מה היא רוצה לכתוב. שלושת הרבעים הראשונים של הספר מתארים תקופה של ארבע שנים בין 1631 ו 1635 בפירוט רב. אבל אז המחברת מחליטה שהיא בעצם רוצה לתאר את הההמשך וכך עוד 30 שנים מתוארות במהירות ובשטחיות. זה נראה מנותק ובלתי מוצדק ומשאיר את הקורא חסר. תכנון טוב יותר של הספר היה משאיר יותר זמן כדי להשלים את החלק הזה. הבעייה הזו חוזרת עם עוד כמה תתי עלילות אשר מוזכרות אך לא נלקחות לשום מקום.

דבר שני שלא אהבתי הוא הנטייה של המחברת לתת כל הזמן "רמזים" על מה הולך לקרות וכך נהרס אלמנט ההפתעה והופך את הספר דומה יותר לספר היסטוריה מאשר לרומן. אני חושב שהייתי נהנה מהספר הרבה יותר עם קטעים אלו היו נערכים החוצה. אולי זה מתאים למי שיודע מראש את ההסטוריה, לי זה לא התאים.

ובכל זאת, אני חושב שהספר שווה קריאה - 3 מתוך 5 כוכבים.

ספר טוב הרקע בניית הטאג' מאהל בהודו