ספר לא רע. עלילה מותחת, אם כי דמיונית למדי (אבל היא מצהירה על כך!!) בין העלילה הכאילו היסטורית לבין הפרשייה המשטרתית הבריטית יש הבדלי רמה. הסיפור של יום השוויון והקרבת הקורבנות בסטונהנג' יש בו עניין מה למרות מופרכותו, הדמויות המשטרתיות הבריטיות מאופיינות טוב לטעמי ומתכתבות עם דרמות משטרתיות בריטיות -אם כי הגיבורה הראשית היא יותר מדי "מוכשרת". בסה"כ ספר קריא ונחמד.

בקיצור:
תת-רמה אמריקאית בשיאה.
הנסיון לחקות את דן בראון אכן מצליח, אבל איזה אוסף של שטויות!
אין ספק שהאמריקאים, שהולכים לראות סרטי "סופרמן" הרבה אחרי שעברו את גיל 13, יעריכו את הספר כ-"מותחן שובר קופות", אבל מי שמחפש ספר עם איזו שהיא איכות, שלא מזלזל בקוראיו, מתוך הנחה שהם חסרי בינה לחלוטין, לא יתקרב לכאן.
חבל, כי הרעיון לספר הוא בעל פוטנציאל מצויין, שהולך ונעלם ככל שהעלילה הופכת להיות מופרכת מפרק לפרק.
הדמויות, כמקובל באמריקה, הן שחור לגמרי או לבן לגמרי. מצד אחד הרוע המוחלט ומצד שני הטוב המוחלט, או הבלשית הגאונה (דרך אגב, גם הבלשית האחראית על החקירה וגם המפקדת של הן נשים - נו באמת... איפה זה קיים במציאות?), המסוגלת לפתור את התעלומות הגדולות ביותר ע"י ניתוח הממצאים המועטים והיכולת שלה לנחש בדיוק את מה שקרה בפרק הקודם בספר..., אכן גאונה!
מי שמתעניין במורשת סטונהנג' מוטב לו שיעיין בויקיפדיה, כי לקרוא את הספר זה בזבוז זמן מוחלט.

לזה אני קוראת ספר מתח מצוין.
כתוב ומתורגם בצורה אינטיליגנטית ומהנה, סוגר את כל הפינות, ומשאיר אותך מתוח-מתוח מתחילתו ועד סופו.
מאוד נהניתי.

על הספר תמונה של סטונהדג' עם פילטר כהה ומסקרן, שם הספר (בשונה מתופעה שלילית שהתפתחה לאחרונה) גדול משמעותית משמו של הסופר ועל פניו העטיפה נראית לא רע בכלל, למעט עיגול דמוי מדבקה לפיו הספר הוא "מושלם למעריצי דן בראון". תוספת שהספר בהחלט יכול היה לחיות בלעדיה...

קניתי.

הספר עצמו אחלה! פרקים קצרצרים, דמויות חביבות. מעט גועל נפש ובעיקר המון אוירה של אנגליה האפורה והקרירה.
מה שנחמד בספרים מהסוג הזה הוא היעדר מוחלט של עומק - הדמויות שטוחות לחלוטין. לאף אחת מהן אין סיפור חיים מורכב מידי וגם המעט שיש לא ממש משפיע על השוטף...
האנשים שם נוטים לשכנע האחד את השני בקלות רבה כי הם דוברים אמת (תקראו ותראו - אין ספקנות או חשדנות - מי שרוצה לשכנע את ה"רע" שהוא בצד שלו עושה את זה בקלות מרשימה).
עוד משהו מעניין הוא שבניגוד ל"ספרי דן בראון" למיניהם - הדמות הראשית של המלומד והדמות הראשית של הבלש/חוקר משטרה/איש FBI/עיתונאי חוקר - מנהלות חיים יחסית מקבילים ולא צועדות יחד כדי לפתור את התעלומה.
התוצאה היא נחמדה מאוד: סיפור נחמד, אוירה קודרת, מיעוט עובדות היסטוריות, צופן שלא צריך להתעמק בהבנתו ובעיקר - פתרונות מהירים ביותר לתעלומות הסטוריות מורכבות ביותר - מה שנותן לספר זוית שאני אישית מאוד אוהב והיא: לצפות בעלילה בקצב יחסית נינוח ולא לנסות להפריע לה על ידי שינויי כיוון של 180 מעלות נוסח יו נסבו, רצח שיטתי של דמויות שחשבת שהן חשובות ושני פרקים אח"כ מתות נוסח הארלן קובן וכמובן: הסברים מייגעים על צפנים וכו' נוסח דן בראון).
אז למעשה - מתקבל ספר מתח מעניין ואפלולי שבו צופים יותר מאשר קוראים ואני מוצא שבימים טרופים אלה בהם יש לי כל כך הרבה מטלות בעבודה ובחיי הפרטיים - זה בדיוק מה שאני מחפש.
ממליץ מאוד אבל מתריע מראש - לא לצפות לעומק, אלא להעביר את הזמן בכיף...
קריאה מהנה

מי שכתב על הכריכה "מושלם למעריצי דן בראון" כמעט ידע מה הוא אומר. אני ממש לא מעריצה, אבל לא יכולתי שלא לשים לב שהבחור כאן פשוט מעתיק מבראון הכל - התימות, הנסיון הקלוש לקשר את העלילה לאיזו אגודה הסטורית מסתורית, המתח ש"מתגבר" בסוף. הבעיה היא שהוא עושה את זה בצורה לא מוצלחת בעליל.
לוקח לספר הזה המון זמן להמריא ובסוף הוא אפילו לא מפתיע.

מה יש בהם באבנים שהועמדו בסטונהנג' לפני 5000 שמה , ע"י גורמים קדומים ? מה יש בהם שמסדר המאמנים באבנים הקדושים, המכונים על פי שם הכוכבים מחליטים להקריב במקדשם הסודי קורבנות אדם.

גדעון צייס חוזר לאחר התאבדותו של אביו לביתם ליד סטונהייג, שכבר ביומו הראשון הוא נאלץ להתמודד עם פורץ מקצוען וחובבן גם יחד, וללמוד שאביו היה חבר המסדר, שכתב יומנים סודיים ויש לו גם יכולת מרפא מהירה מאד שקשורים בילדותו לאביו ולמים שנלקחו משם.

פקד בייקר מעורבת בחקירת ההתאבדות של נתנאל (נייתן) צ'ייס ובפריצה, וכן בחקירת העלמותו של אדם מובטל, לכאורה אין קשר, אך הקשר קיים גם קיים.

הדברים מקבלים תפנית וזירוז כסלבריטאית ובתו של סגכן נשיא ארה"ב, קייטלין לוק נחטפת ע"י המסדר עם חברה ג'ייק טיבלנד, בנם של הלורד הולורדית מהאי וכל המשטרה והכוחות המיוחדים מחפשים אחריהם.

ספר מתח חביב - בסגנון ספריו של דן בראון, הרבה מיסטיקה קיימת בספר סביב אותם אבנים, היפוך העונות ומולד הירח.

רדוד, עלוב ומעליב. אין מתח, אין הגיון, אין הקשר היסטורי. פשוט כלום.