פרל, מעריך את תגובתך !

ספר מצוין. וביקורת מצוינת. קראתי את הספר בטרם גיוסי לצה"ל, ושוב במהלך השירות בצנחנים. גם לאחר מכן מצאתי בו שורות, ואף מכתבים שלמים שתפסו באופן מדויק וקולע את המצב. כחייל ומפקד, רבות מן החוויות שתיאר נראו לי רלוונטיות ולעיתים דומות מאוד (אף שצה"ל השתנה רבות בארבעים שנה שחלפו מאז גיוסו לשנות האלפיים) למצבים בהם נתקלתי אני. מכתביו הבאים מתארים את חוויותיו כמפקד מחלקה בצנחנים בגדוד 890: "אני כבר זמן מה מפקד מחלקה בצנחנים, ואומר לכם רק זאת - מעודי, בכל תקופת שירותי הצבאי, לא חשתי סיפוק רב כל כך מן השהיה בצבא, וגם לא הפקתי כל כך הרבה ממנה כפי שהפקתי בשבועות האחרונים." (עמוד 113). זכור לי במיוחד פרק הניווטים שעשה אחי בקורס מ"כים, עת חנכתי אותו בטלפון ונהגתי לתחקר אותו בטרם הניווט ואחריו. באחד המכתבים שכתבתי לו (בעקבות הקריאה בספר) צירפתי את הקטע הבא: "שכחתי: אחד מן הדברים החשובים ביותר הוא - טופוגראפיה. האם כבר התחלתם ללמוד מקצוע זה? אני מתאר לעצמי שעדיין לא, אבל בכל מקרה (אני אוהב לתת עצות, כפי שאתה רואה) הנה מספר דברים שכדאי לך לזכור כשתלמד:
א.הכלל, שהוא היסודי ביותר, ועם זה רגילים לשכוח אותו, הוא: דע תמיד היכן הצפון! תמיד!
ב. בכל מקום ומקום שתהיה בו, דע בדיוק היכן אתה נמצא בהתאם למפה.
ג. אל 'תאנוס' את המפה לעולם - זאת אומרת, אל תאמר: זה בערך כך, ותעשה קצת שינויים במפה. המפה בסדר, אל תשכח!
ד. תמיד תמיד הסתכל בשעון לפני שאתה מתחיל לנווט. חשב לפי המפה את מספר הק"מ, שעליך לעבור, ואת זמן ההליכה שנדרש ממך, לפי תנאי הקרקע. אם תראה, שלאחר מספר דקות מסוים אינך מגיע למקום הנכון- עצור! הסתכל שנית במפה.
ה. ספור ואדיות. זהו אחד מן הדברים החשובים. דע לזהות ואדיות (אפילו הקטנים ביותר); במפת 1:100,000 זה לפעמים קצת קשה גם במפה וגם בשטח. אם אתה הולך בוואדי - ספור את ההתפצלויות השונות מן הוואדי להרים.
ו. אם אתה רוצה לוודא, שהוואדי שאתה עומד להיכנס בו הוא הנכון - תצפין את המפה במדויק וראה אם כיוון הכניסה לוואדי במפה זהה לגמרי עם אותו שבשטח. אם הוא זהה - יופי; אם לא - חשוב שנית! במפת 1:000,000 נראים לפעמים העיקולים הקטנים בכניסה לוואדי כמו קו ישר אחד. לך בתוך הוואדי כמאה- מאה וחמישים מטר וראה אם הכיוון הוא נכון.
ז. עלה תמיד למקום גבוה וזהה את כל השטח במפה. זה חשוב מאוד. יש לי עוד מה לומר לך בהקשר לזה, אבל אין מקום. בעצם למה לא להמשיך באיגרת שנייה?
(איגרת מספר 2)
ביבי, אתה ודאי חושב – לשם מה הוא כותב לי את כל זה? – הרי בין כך ובין כך אלמד את זה, וכרגע זה אינו מעניין. אזכיר לך, אפוא, שנית: חייל שאינו יודע להתמצא בשטח תלוי באחרים. הוא אינו עצמאי! ילמדו אותך עוד הרבה דברים אחרים, אבל משתמשים בהם בכל ניווט ושוכחים. מה שאני אומר לך כעת – מניסיון – אסור לשכוח לעולם. כל אחד מן הדברים הוא כלל זהב. ברצינות." (מתוך מכתב לאחיו בנימין נתניהו שהיה בטירונות צנחנים, עמודים 155-156).

הספר כתוב נהדר, עוסק בסוגיות חשובות ומותיר בסופו לקורא רושם כי מדובר באבידה נוראית אבל גם בחייו הקצרים הספיק נתניהו ז"ל להותיר חותם ולחיות חיים מלאי משמעות. המסרים של הספר אודות הציונות, ההקרבה למען המדינה והכלל, והחשיבות לחיות את חייך במלואם נותרים עם הקורא שנים אחרי ועד בכלל. חובה לקרוא ובכל בית!!!

רץ, נכון. זו בדיוק העניין.

אורן המחשבות על מפקדים וחילים שנפלו הם רבות, כול אחד בדרכו הוא עולם בתחומים שונים, מה תגיד על הלה - שהיו מחלקה של האונברסיטה האליטה של המדינה - מה הייה קורה, אילו, זהו מחיר שקשה להבין .

כנראה שלעולם לא נדע:)

אתה עמית ממש וביותר נהייתה מהמסבכים

טוביה, נכון. גם על השאלות הללו חשבתי.

היי אורן. ביקורת מעניינת ומעוררת מחשבות.
ואפשר להוסיף עוד שאלה אחת. האם לו יהונתן היה שורד
היה בוחר בדרך הפוליטית?
ולו כן האם אחיו בינימין היה נותר בצילו?
טוביה