חתיכת נוסטלגיה על יהודי תימן, נראה לי שהספר הזה דיבר על הסבא רבה שלי, על עלייתו הכואבת והמייגעת לארץ.
הספר הזה צמרר אותי בשבת,מרוב שגמעתי ממנו במהירות גדולה הייתי חיבת להתקשר לאבי, רק לוודא שהכול בסדר.
אבל השבת טרם יצאה, וקרוב לודאי שהוא עומד עכשיו בפני אלוהים בבית הכנסת ומסלסל לכבודו,הוא החזן, וכולם במקהלה מסולסלת עונים לו באמן ארוך במיוחד.
כשהייתי ילדה אהבתי לשבת עם חברותי בעזרת נשים, לשמוע אותו תוקע בשופר בצאת הצום, או מסלסל בקולו הגבוה, זקוף, עטוף בטלית,כל כולו שקוע בגאולת ישראל. עד שחשבתי שכבר-לי- אין אויר.
לבי היה מתנפח מגאווה שהחברות שלי נתנו לי דחיפה מחויכת.
הוא מיעט לספר לנו על עלייתו לארץ,על הפחד, האובדן בדרך,השודדים ולבסוף ההגעה. ההתאקלמות הקשה השפה, והרמת הגבה שלודאי חווה. והמורי, איך יכולתי לשכוח את המורי? זה שמצליף בשוט הנקרא "המחנך" ושואג על אחיי המסכנים : "אתה לא יודיע להגות את המילה!" יש פלא שהם יודעים לקרוא ספר הפוך ללא שגיאת כתיב אחת?
את הסיפורים האלה שמעתי מדודי,אחיו שהיה אדם חייכן יותר והמתיק את הסיפור בהרבה.
הספר הזה החזיר אותי לילדותי,לתחושות של בית בקהילה קטנה, השפה, הסלסולים אח,,, הסופר בהחלט יודע להזכיר לי את הריחות שבניתים נשכחו,גדלנו,יצאנו ולמדנו עולמות אחרים, כמעט כמעט שכחנו את המסורת, והוא החזיר אותי לשם במלא העוצמה.
חצי ספר מדבר על העלייה המפרכת, יש פלא כשהגיעו נפלו ארצה בנשיקות ודמעות? אני בטח הייתי מוסיפה חיבוקים ונשיקות ודרמתיות מוגזמת למען ידעו שמעתה תקעתי יתד ארץ.
אני ממש לא שם היום, גם לא במסורת, ואני רק דור אחד אחרי! וילדי? טוב, מאוד רחוק...
כל כך מחכה למוצאי השבת,לשבת ליד אבי, הוא יחייך את חיוכו הבישן, התמים.
שאדרוש ממנו לספר לי שוב על תחושתו כילד.

"רבי יהושע המורי, מזקני העדה הוא, מלמד תינוקות של בית רבן תורה והלכה..." (עמ' 38) כך אמר בשלווה יוסף, התימני הזקן שגר בפאתי הכפר כוכבאן לרוברט סאל, אחיינו, הברוקר הניו יורקי, שמנסה לעצור איש מבוגר ועב בשר שמאיים על ילדים קטנים בשוט.

רוברט סאל, הוא בעל חברת השקעות במנהטן, כריש וול סטריט חסר רחמים ואגוצנטרי. הוא בעל מזופת ועל אף אהבתו לילדיו לא ייחשב כאב השנה. שאיפתו בחיים היא לעשות כסף ואחר כך לעשות עוד כסף ובסוף עוד הרבה כסף.

מה שמניע את רוברט הוא הרוברט הקטן, הוא עצמו, שגר עם אמו המשרתת בקראוון בחצר של משפחה עשירה שלא ספרה אותו או את אמו. ילד תלוש, ללא משפחה - בודד, מריר ומלא כעס. כעת תורו להצטרף לגזע האדונים.

יום בהיר אחד, חייו מתחילים להתפרק מול עיניו. אישתו עוזבת אותו ואמו האהובה מתה בבית חולים. על ערש דווי לוחשת האם לרוברט כי משפחתה מתגוררת בכפר כוכבאן שבתימן.
המון מהגילוי מחליט רוברט לנסוע לתימן ולברר מדוע הסתירה אמו כל חייה את קיום המשפחה בתימן.

הוא מגיע לכפר נידח, כוכבאן ובפאתיו מגלה ישוב יהודי שתושביו האדוקים חיים מבחירה בעוני ללא חשמל, מים, רכב או כל סממן מודרני אחר. האדיקות של תושבי כוכבאן היהודים שמה בכיס הקטן את מאה השערים, מורמונים ואמיש גם יחד. באותו הכפר מגלה רוברט את דודו יוסף. תמורת הזכות לשמוע את הסיפור המשפחתי, מתחייב רוברט לחיות בין המקומיים במשך שבוע ולציית לכללים הנהוגים בין בני המקום.
משם מתחיל מסע גילויים איטי שיוביל את רוברט לתל אביב, ירושליים, מנהטן ובחזרה לכוכבאן. רוברט עתיד ללמוד כמה דברים חדשים על אמו, על משפחתו החדשה ובעיקר על עצמו.
זוהי סאגה משפחתית חוצה דורות ויבשות, קולחת ויוצרת עניין רב.

הספר לא חף מפגמים ולעתים מרגיש כטלנובלה, בעיקר הסוף (לא שטלנובלה זה דבר רע). אני לא בטוחה שקיימים יהודים כמו אלה שהסופר מתאר, הם נשמעים קצת אדוקים מדי, מושלמים מדי ומטורפים מדי. מצד שני, מה אני יודעת על אדוקים, תימנים או אשכנזים? הרי ממילא אין סיכוי שאכנס למאה השערים ללא אפוד מגן וקסדה.
אני גם לא בטוחה שככה הם מדברים, זאת אומרת בציטוטי תנ"ך בלבד. אבל אם טביה החולב יכול, אז למה התימנים לא?
הדבר היפה ביותר בספר הוא תיאור המסע של המשפחה מתימן לארץ ישראל. ניכר שהסופר עשה תחקיר והמסע מתואר באוטנטיות רבה.

אז בשורה התחתונה - ספר לא מושלם, אבל בהחלט מעניין. רוב הסאגות המשפחתיות שקראתי היו של בני האשכנז וסאגה משפחתית על תימנים הייתה בעיני חידוש מרענן. השכלתי - לכן דייני.

מיוחד ומרתק.
יום טיסה הטיל את רוברט לעולם שמבחינתו שייך למאה אחרת. מגורדי השחקים של מנהטן, דירתו המאובזרת בקומה ה-45 ומשרדו בוול סטריט כברוקר מצליח לעיירה כוכבאן בתימן. מציאות מוכרת מתחלפת באחרת הרחוקה שנות אור.
רוברט-בשמו העברי בועז- הגיע לעיירה לאחר שאמו שרה ממוצא תימני, על ערש דווי, הזכירה משפחה במקום וקרע ממושך. הוא מחליט להגיע לכפר לחקר שורשיו שמעולם לא ידע באמת. מתוודע לקרוביו, משפחת צאלח המתמחה בסנדלרות ומתקשה להבין את אורחות חייהם. אין חשמל, לבושם השונה כל כך. גלימות ותרבושים מול לבושו המערבי.מזרנים בלים מול מיטתו המפנקת. הנשים משרתות את הגברים כמובן מאליו. החינוך והמשמעת שמטיל 'המורי' באיום מרומז בשוט או מבט מצמית המרגיע מיידית ילדים משתוללים, ובעולמו המודרני חלילה לגעור בילד ועל הרמת יד אין מה לדבר.
יוסף, קרובו הקשיש מוכן לספר לו את קורות המשפחה הענפה ועל אמו אם ישהה עימם שבוע ויקבל עליו את אורח חייהם. רוברט מסכים ומוצא עצמו במציאות זרה של פשטות, אדיקות וקיום בסיסי, תפילות וברכות בלתי פוסקות, ארוחות בהן המשפחה המורחבת על נכדיה וניניה יושבת בשקט וסדר מופתי ('יותר מהמארינס') לפי מינם, גילם, רווקים או נשואים . פסוקי תנ"ך מצוטטים ללא הרף. למרות הכנסת האורחים לא כולם מאושרים מנוכחותו, במיוחד זכריה, בנו של יוסף ('הגירסה התימנית לרב החובל אחאב'). ואיך אפשר בלי שמיכת הפוך והאספרסו? מי קם בחמש בבוקר לתפילה בלי קפה? מוכן לחיות מבחירה בלי חשמל? משוגעים, בחיי.
הוא מתוודע לארץ בעלת נופי בראשית, שונה ונחשלת מבחינתו בה השוחד מדבר, הטלפון הלווייני והמחשב שלו נתפסים כשייכים לעידן החלל ונעזר במקומי בשם חאלד לנסיעותיו וארוחות בצנעא הבירה, הכל בלוויית מרשרשים נדיבים ואנגלית משובשת המעלה חיוך.אבל בצד העדר הקידמה יש משהו קסום בפשטות וצניעות.
-ברוברט בוער גם רצון לסגור חשבון ישן מילדותו הענייה עם בן למשפחה עשירה, מתנשאת ואליטיסטית שהעסיקה את אמו כמשרתת ומטפלת בביתם המפואר במיאמי כשהם עצמם מתגוררים בקראוון.
-ובמקביל מובא סיפורו המרתק של אב המשפחה סעדיה המתחיל ב-1938 בנסיון להבריח תינוק יהודי יתום למקום בטוח, משימתו כשלה והוא הוכה קשות ונאסר. המסע המפרך שלו ושל משפחתו מתימן לישראל ותדהמת ילדיו שלראשונה נסעו ברכב, ראו ים והיו על ספינה. סעדיה האדוק עד פנאטיות מזועזע מלבושם המודרני של הגויים אוכלי השרצים ויהודי ישראל שבנותיה מהלכות בגילוי ראש. חלומו שהגיע למנוחה ונחלה נראה כאשלייה. התקווה לחיים טובים בארץ הקודש מתחלפת בעוני, יאוש ואכזבה קשה.
חשתי שאני נשאב לסיפור המרתק כשהאמת הבלתי נתפסת אותה לומד רוברט מיוסף ובביקורו בישראל לאחר מכן נחשפת בהדרגה. אמת המטלטלת את עולמו.
ספר קולח, מדהים וכתוב ביד אמן עם עומק והומור. שוזר זה בזה עבר והווה, דת וחילוניות.
הניגודים בין העולמות מרתקים. בנייני כרום וזכוכית, עיסקאות במליונים וילדיו של רוברט הצמודים למסך ומנגד בתי חומר פשוטים, שטיחים ונעליים בשוק וילדים השמחים לשחק בעפר בכדורגל קרוע.
סגירת מעגלים, סיום נוגע ללב ומחילה.

מה קורה שברוקר מצליח מניו-יורק פוגש בסנדלר זקן ועני באמצע כפר תימני שכאילו נשאב מהמאה ה18? נשמע כמו התחלה של בדיחה מוצלחת במיוחד לא? אז זהו, שלא בדיוק.

הסנדלר מכוכבאן הוא ספר מרגש ומפתיע אשר במרכזו עומד איש הבורסה והסוחר המצליח רוברט סאל. רוברט, הוא אומנם איש עסקים מצליח, אפילו מצליח מאוד, לומד בדרך הקשה שהקלישאה "עושר לא קונה אושר" רחוקה מלהיות עוד סתם משפט.
וכך, כאשר חייו הפרטיים עולים על שירטון מכל בחינה אפשרית מבקש רוברט מפלט במסע בלתי שגרתי בעקבות גילוי מפתיע שהשאירה לו אמו לפני מותה. מסע זה לוקח את הברוקר המליונר, איש המאה ה21 ומצניח אותו במקום לא אחר מאשר תימן. ושם בכפר קטן שעדיין מדשדש לאטו במילניום הקודם, מתוודע רוברט (או בועז, בשמו העברי) לבני משפחתו, תימנים אדוקים החיים בחמולה משפחתית בבקתת חמר בת שלוש קומות, וכל כולם צפייה לגאולה ולמשיח שיביא אותם חזרה לארץ ישראל.
לא צריך להיות חד אבחנה במיוחד כדי להבחין בהבדלים שבין שני העולמות, אותם הבדלים שעושים את הספר כל כך מהנה לקריאה כאשר הקורא עוקב בשעשוע, ולעיתים גם באהדה בדו- שיח החירשים אשר מתנהל בין רוברט וקרוביו התימניים כאשר כל אחד מהם דובק בעקשנות בעולמו המוכר.

"הסנדלר מכוכבאן" הוא ספר מרתק לקריאה, אשר מעבר לשעשוע שהוא מספק למראה האמריקאי הנבוך שמנסה להבין כיצד אפשר לחיות במקום ללא חשמל, או גרוע יותר מחשב נייד ופלאפון לוויני, מספר על מסע פנימי עמוק שעובר רוברט פרט למסע הגאוגרפי, מסע שבסופו הוא חווה תהליך של ריפוי נפשי, וחושף גילויים מפתיעים על משפחתו. הספר עצמו כתוב בצורה קלילה וזורמת המאפשרת לקרוא אותו בנשימה אחת (אני סיימתי אותו בסופ"ש בודד שסגרתי בבסיס), כמו כן הוא מאופיין באותנטיות רבה ומאפשר לנו הצצה מרתקת על עולמם של יהודי תימן, מה שנקרא- לקרוא ולא להאמין.

ספר טוב מאד, המתאר קורות גבר יהודי אמריקאי ממוצא תימני המתחקה אחר שורשיו לאחר מות אימו. לשם כך, נוסע לתימן, לכפר נידח ושם לומד דבר ושניים על מוצאו וגם על מה הדברים החשובים בחיים. בחלקו הספר נוגע ללב, בחלקו משעשע. הוא אינו בנאלי, חרף מעידות מועטות פה ושם. לטעמי, החלק התימני מעניין וכתוב יותר יותר מחלקו האמריקאי. דמותו של יוסף, בן משפחתו של המספר, מרגשת וניכר כי נכתבה באהבה רבה. למעשה, יוסף הוא הגיבור האמיתי בסיפור. 4.5 כוכבים יפים וזוהרים. מומלץ

סיימתי הספר לפני כחודש ולקח לי זמן לעכל ולכתוב את הביקורת. ספר נפלא!!! הלוקח אותנו למחוז רחוק - תימן שכל שנותר לקורא הוא לדמיין את שמסופר וספר זה עושה פלאות לדימיון ומפעילו רבות.
באשר לתוכן: רוברט סאל נולד לאם יהודיה ממוצא תימני שהגיעה לארה"ב כמטפלת ןמגדלת את בנה בגפה. רוברט גדל עימה בקארוון, בחצר הבית העצום של המעסיק, ורק חולם שיום אחד יוכל גם הוא לאכול במסעדה כמו ילדי העשירים מכיתתו או לשוט ביאכטה כמותם.
בספר מובעים המון רגשות והרבה רגישות, הנעים בין הצורך להצליח ולהוכיח הצלחה, אל מול כעס, שינאה ויצר נקמנות והכי קשה.. הכח לסלוח. שווה קריאה ומחשבה!

ספר זורם עם קצב עלילתי מהיר מסופר יפה יש גם פאנצים קטנים שצחקתי ,והעלילה עצמה המקשרת בין היסטורי לסיפור משפחתי של סליחות וגילוי מומלץ מאוד.

ספר מרתק ומסקרן. כתיבה סוחפת עם הומור טוב.
סיפור כואב על חיים שהוחמצו בגלל דיעות קדומות והתיקון שלו.
רוברט האמריקאי בן לאמא תימניה ואב ישראלי/אמריקאי גדל להיות ברוקר. כשאמו נפטרת הוא מתחיל במסע אישי לא שגרתי
לכפר הולדתה בתימן. שם בכפר הנידח והקטן מתוודע גיבורנו לבני משפחתו, תימנים אדוקים החיים בחמולה בבקתות חימר ומצפים
לבואו של המשיח שיקח אותם חזרה לארץ האבות שהיא ארץ ישראל.
במהלך הקריאה אנו למדים על עליתה של העדה המקסימה הזו לארץ ישראל בדרך חתחתים.על הקשיים הרבים בה נתקלו ועל האכזבות והצורך
לחזור לחייהם הצנועים והאדוקים בכפר כוכבאן.
ביחד עם רוברט שעובר מסע פנימי ונפשי בנוסף למסע הגיאוגרפי אנו מגלים גם כל מיני תגליות משפחתיות.
ספר נפלא, אותנטי ושובה לב.

האם יש חיבור בין וול סטריט, מנהטן, שיא הקידמה והטכנולוגיה, לבין ישוב יהודי קטן החי ללא חשמל וללא מים זורמים, צמוד לכפר ערבי נידח בתימן? מסתבר שיש וזהו, כמובן, חיבור אנושי.

לאחר מות אמו, יוצא רוברט סאל היהודי האמריקאי לטיול שורשים בתימן על מנת לחקור את עברה של אמו ומשפחתה. הטיול הוא למעשה מסע עמוק לתוך מנהרת הזמן. רוברט מוצא את משפחתה הענפה של אמו אשר בראשה עומד דודו יוסף, אחי אמו.

משפחת צאלח (סאל = צאלח) חיה כפי שחיו אבות אבותיה בתימן. את פרנסתם הם מוציאים מבית המלאכה לנעליים שבבעלותם ובו עובדים כל גברי המשפחה שעות ארוכות. הם אף מוכרים בעצמם את תוצרתם בשוק של הכפר כוכבאן.

שעות ארוכות מוקדשות לתפילות ולימוד תורה ומשניות. הם משתדלים, כמיטב יכולתם למלא אחר הפסוק "והגית בו יומם ולילה".

הגברים לבושים כפתנים פשוטים עם פסים בימות החול ומעט יותר מהודרים בשבתות. זקנם מגודל ופאותיהם מסתלסלות.

הנשים עושות את כל מלאכות הבית, כולל אפיית הלחם מבלי להיעזר במוצרים קנויים. הן שומרות בקפדנות על צניעות ונתונות למרותו של ראש המשפחה.

רוברט המום מכל מה שמתגלה לעיניו ומנסה, בעזרת כספו (הוא ברוקר מצליח בבורסה של ניו-יורק) להתאים, ולו במעט את שהותו במקום לחיים המודרניים.

רוברט מבקש מדודו יוסף לספר לו את סיפור חייה של אמו, מדוע התנתקה מן המשפחה וכיצד הגיעה לארצות הברית. יוסף מציב לו תנאי : "שב עמנו שבוע ימים וחיה כמונו ולאחר מכן אספר לך הכל."

בלית ברירה מקבל רוברט את התנאי "ויוצא למסע גילוי מרתק על עברו ומבלי שיידע, תיבת הפנדורה שהוא פותח מאיימת על ההווה שלו וגם על עתידו" (ציטוט מן הכריכה).

מאחר ואינני רוצה לכתוב ספוילר אעצור כאן ואומר רק שהסיפור מרתק וקראתי אותו בשקיקה. זוהי ממש סאגה משפחתית רחבת יריעה המתחילה בתימן שלפני מלחמת העולם השנייה ומסתיימת בירושלים של ימינו אלה.

בעירי נמצאת שכונת שעריים הותיקה שבה חיו התימנים שהגיעו ארצה. בילדותי ראיתי דמויות כמו אלה המתוארות בספר והייתה לי שנים רבות עוזרת בית שדברה והתלבשה כמו דמויות אלה. השפה והמאכלים האותנטיים המתוארים בהרחבה בספר תורמים גם הם לצבעוניות ולאמינות הסיפור.

הספר מומלץ בחום !