לפעמים החיים נותנים לך סימנים
עוזרים לך לבחור בין הטוב לבין הרע......כמה שזה קיטשי שכל הסיפורים נגמרים תמיד ב-happy ending, אבל חשבתם איך הסוף הטוב נוצר??

הדרך של הבחירה היא הדבר המעניין, כשיש לכם אפשרות בחירה בין 2 חפצים, בין 2 החלטות שיקדמו אתכם או יורידו אתכם.
יש לכם 2 דברים
אתם צריכים לבחור 1

אם אתם בוחרים באחד אתם מאבדים את האחר, אי אפשר לקבל את כל העולם.
גם המשאלה הכי גדולה לא תוכל לרפא שיברון לב שקרה לנו מהדבר שלעולם לא יהיה יותר שלנו.
הוא איננו, אבל אנחנו פה....

לא צריך לקוות שהכול יהיה בסדר ולהתפלל שיתנו לנו את מה שאנחנו רוצים.....
זה לא עובד ככה....
אף אחד הוא לא העבד שלנו.

אם אנחנו רוצים משהו אנחנו נהיה אלה שאחראים להשיג אותו.

צריך לזכור, לא להסתמך על משאלות......

☄☆☄☆☄☆☄☆☄☆☄☆ ☄☆☄☆☄☆☄☆☄☆☄☆☄☆

כשקראתי את התקציר בפעם הראשונה חשבתי שהוא די מגוחך.
עוד נערה שקרה לה משהו שהשאיר אותה שבורת לב ופתאום מצליחה לעבור את כל הקשיים.

אני מצטערת שאני אומרת את זה אבל זה פשוט לא נכון.
והספר תומך בטענתי, למרות כל "המסע" שאוליביה עשתה בחייה מאז המקרה היא עדיין לא הצליחה להתגבר, היא לעולם לא תצליח. אחותה תמיד תהיה הדבר שהיא לעולם לא תוכל להשיג בחזרה.

יש לי אלרגיה לספרים עצובים....
באשמת הכובים של ג'ון גרין בכיתי בלי סוף....
בהיינו שקרנים של א' לוקהארט בכיתי עם מיליון ממחטות במיטה שלי....
אבל הפעם בספר הזה לא הייתי עצובה, למרות שאוליביה לא קיבלה את כל מה שהיא רוצה.

הבעיה שקיימת בספרים העצובים היא שיש חוסר וודאות למה שיקרה לדמויות, האם הדמות בסוף תמות או לא תמות אף אחד לא יודע עד שהוא קורא, אבל בספר הזה האסון כבר קרה , הוא התרחש, לא צריך לקוות שהספר ייגמר בסוף הטוב כי כבר ידוע מה קרה בהתחלה.

אהבתי את הספר, יש מה להוסיף אני לא אומרת שלא אבל הוא נחמד ויכול להיות תוספת נפלאה לסופ"ש רגוע ושקט.

הספר מדהים!
הסוף גרם לי להזיל דמעה, לא רציתי שהוא ייגמר לעולם, הקשר בין אוליביה לויולט היה חזק ואמיתי והוא כאילו שאב אותי למערכת היחסים בינהן.
טוב, הנה ביקורת על הדמויות:
אוליביה-נערה מגניבה בעייני, דמות מושלמת לספר הזה, לא מושלמת מידי ולא מיוחדת מידי, פשוט מקסימה.

ויולט-זורמת, מעניינת וקולית לגמרי, על אף שהיא מתה אלכסנדה מצאה דרך לשים אותה בסיפור, היא עזרה לאוליביה מאוד ואפילו השפיעה עליה, זו הסיבה למשאלתה השלישית של אוליביה (שלא אגלה מה היא)

פוזי-על אף שהיא דמות משנה ולא מופיעה הרבה בסיפור, אהבתי אותה, היה בה משהו מסתורי מעט, מה שגרם לי להתחבר אליה.

וחוץ מזה סוף סוף אין גיבורה בלונדה ומושלמת שכולם אוהבים! (לא שיש לי בעיה עם בלונדיניות)
הספר מרגש ומעניין, גמרתי אותו בארבעה ימים (כולל חוגים ותעסוקות)
מומלץ בחום לכל הבנות באשר הן!

אני לא יודעת הספר נראה נחמד אבל אני לא כל כך אוהבת אבל אני בטוחה שכל בת אחרת תאהב את זה אני גדלתי ככה שתי בנות בבית (אני ואמא שלי) ושלושה בנים (אבא ושני אחים) ונראה שזה השפיע על האופי שלי אבל ברצינות כל מישהי אחרת תאהב מאוד ובגלל זה אני ממליצה בחם(; (לא מומלץ כל כך לבנים)

משאלות? כולם רוצים. לאוליבה הם דיי סיבכו את החיים.
אני אישית, ממש אהבתי את אוליבה, (עצמה). היא רגישה מתארים אותה יפה, ובכללי הכתיבה של הספר יפה.
ועוד הקטע עם אחותה פשוט שבר אותי בסוף הספר.
אני ממש ממליצה לכם לקרוא, (לא דירגתי את הספר 5 כוכבים כי קראתי טובים יותר, אבל זה בין הטובים ביותר).
אוליבה, בית ספר חדש, אחותה הרוח (נשמע מוזר לא?), ילדים חדשים בבית ספר חדש, אהבת אמת נגד חברות אמת. ושלא נשכח את פוזי השמלות שלה והמשאלות שלא פותרות הרבה דברים.

אני התאהבתי. מה איתכם?

ספר מקסים מרגש וחמוד! אמנם התחלתו דומה להתחלות של ספרים אחרים , השם של הספר דיי משעמם כאילו ״משאלה״ הספר יותר מדי טוב לשם הזה! , והכריכה לדעתי לא הכי מתאימה . כאילו מה הקטע של הילדה/אישה בתמונה הזאת? הדמות הראשית בספר אמורה להראות הרבה יותר צעירה ושונה במראה, והשמלה (נראה לי שזאת השמלה הזאת כן?) ממש לא דומה לתיאור בספר. חוץ מזה הספר מרגש ברמות, לקראת הסוף ובסופו בכיתי. אני יודעת שהתקציר הכרירה וההתחלה אולי לא הכי עושים לכם את זהאבל אני ממליצה בחום להמשיך לקרוא כי אתם תופתעו לטובה!!!

משעמם...ניסיתי לקרוא פחח...התייאשתי כבר הקריאה שלי לא הייתה מספיק להתמקד בספר זה משעמם ברמות

כריכה יפה.
ספר חלש.