המחבר היה חלק מהקצינים הבכירים שהסתופפו ב"בור" הפיקוד של צה"ל ללא תרומה ממשית לניבול המלחמה. זו אולי הסיבה שיה לו פנאי לנהל יומן המנסה לרכז את תמצית הדיונים שקיימה צמרת צה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים. יומן זה הוא כמעט וחסר ערך, הן משום שלמחברו אין יומרה להביא עדות ממוסמכת של פרטי הדיון - אלה רק מה שמחבר היומן הבין או התעניין בדברי משתתפי הדיונים, ובעיקר משום שכיום יש בנמצא אצל מחברים אחרים פרטים מלאים ומדויקים של אותם דיונים כך שיומנו של המחבר מיותר. באשר להתרשמותו מהדוברים בדיונים היא שזו עדות של איש שלמד להכיר חלק נכבד ממשתתפי הדיונים במהלך שרותו בצה"ל, וגיבש דעה לגביהם זה מכבר. בספרו האישי משתקפת דעתו של על הדוברים ולא על הדברים שאמרו במהלך הדיונים.

ספר דל שאינו תורם הרבה להבנת מלחמת ההתשה

הספר מנסה להוות סיכום המוסמך לצליחת התעלה על־ידי צה"ל במלחמת יום הכיפורים. אכן מחבר הספר עשה "חריש עמוק" וליקט עדויות רבות של מפקדים ומסמכים העוסקים במהלך הסבוך שכלל יחידות ואמצעים רבים. הבעיה העיקרית של הספר שאין הוא שונה מהותית מיתר הספרים הרבים שפורסמו בנושא (אולי הוא מרחיב את היריעה פה ושם). בעייתו העיקרית של ספר זה – כמו גם בעיתם של מחברים אחרים - שהוא מנסה לתאר את מהלכי כוחותינו אך החומר על מהלכי הנגד של האויב המצרי הוא דל, ולפיכך לא משקף את תמונת הקרבות בצורה אמינה. נכון שצבא מצרים לא מאפשר לתחקר את מפקדיו מאותם ימים אבל ממי שמתהדר בשירות במחלקת היסטוריה בצה"ל מצפים שלפחות ימצה את המידע הטמון הארכיוני צה"ל, בראש ובראשונה מיצוי המידע הטמון בצילומי האוויר הרבים שבוצעו במהלך הצליחה וכן על־ידי ניתוח של הררי הידיעות שהגיעו למודיעין ממערך האזנה של צה"ל. הציפיות ממחבר ספר ששרת במחלקת היסטוריה של צה"ל הם גבוהות ממחבר שאינו "מקורב לצלחת של המידע" וכאן האכזבה הגדולה.
גם ניתוח מהלכי כוחותינו הוא חלקי ולא כולל מרכיבים חשובים בקרב הצליחה כגון תרומתו של חיל האויר למהלך, מה עשתה הארטילריה שלנו, ובעיקר איזה מודיעין סיפק המטכ"ל והפיקוד למפקדים שעל פיו הם קיבלו את החלטותיהם.
הספר מקדיש חלק נרחב ל"מלחמות היהודים" אך נראה לי שהתמונה אינה מאוזנת די הצורך (במקורות לספר נעדרים ראיונות עם אריאל שרון ועם קצין המודיעין שלו יהושע שגיא). הספר מתמקד על תאור מה היה וממעיט לעסוק בשאלות מדוע היו כך פני הדברים.
החומר הוויזואלי בספר הוא מועט בכמותו ודל מאוד מאוד באיכותו. בספר בו מתוארים פועלם של גופים שונים הפועלים במקביל - החומר הגרפי הוא תנאי להבנת הנקרא, ולכן למרות עמלו של המחבר התמונה לקורא אינה ברורה די הצורך. לסיכום לא התלהבתי מהספר.

אם אתה עומד להתמנות לתפקיד ראש אמ"ן – רוץ תקנה את הספר ותמצא בו ספר הדרכה מעולה לתפקידו של ראש אמ"ן כיועץ ראש הממשלה לנושא הערכת המצב הלאומית. בספר שפע תובנות שיעזרו לך לשרוד את התפקיד הקשה הצפוי לך.
אם אין לך זמן לקרא 336 עמודים טרחתי להעתיק לך את אחת התובנות המרכזיות שבספר:
..."מתכון זה השתרש והתקבל טוב יותר על־ידי ראש הממשלה. המסקנה שלי היתה כי על קצין המודיעין להעביר את הידע והמידע, אלה הנדרשים לקבלת ההחלטה, למפקד הממונה, לקברניט הפוליטי, מתוך הבנת הכלל שאני קראתי לו – קמח:
ק – קהל - דע את הקהל בפניו אתה מציג את דבריך והצג לו את הדברים מהיכרותך אותו, את תכונותיו ואת אופיו.
מ – מציג – דע את עצמך , את יכולותיך ואת העוצמות שלך. ונצל את כישוריך הרלוונטיים להצגה אפקטיבית בפני ה"קהל" שלך.
ח – חומר – בחר בקפידה את תוכן הדברים שתביא לעדכון ואת פרטיו, על העזרים הנדרשים, על מצת לשפר את אפקטיביות ההצגה. יש לזכור את חשיבות העיניים כסנסור הקולט מידע ועל כן יש חשיבות לחומר המוצג בעת הדיון.
את הכלל הזה ראיתי כחשוב להבטיח שהדברים המשמעותיים יתקבלו נכונה בפני ראש הממשלה..."
אם שאלת את עצמך מדוע אגף המודיעין בצה"ל נכשל, כמעט בכל מלחמות ישראל, באי מתן מודיעין בסיסי לרמטכ"ל, וצה"ל נדרש לעיתים קרובות להלחם "בידים חשופות" ללא נתוני מודיעין מספיקים. תוכח לדעת לאחר קריאת ספר זה, כי הרמטכ"ל, המשמש כמפקדו הישיר של ראש אמ"ן, כמעט ולא מוזכר בספר. מן הספר עולה בבירור כי דעתו של זאבי נתונה, כמעט כולה, לתפקידו של ראש אמ"ן "כמעריך הלאומי" ולכן את דעתו מעסיקים הנושאים הבאים: תהליכים בין לאומיים, איתור תפניות לשלום אצל אויבינו, קשרים עם שירותי מודיעין בעולם והעברת מסרים של ראש הממשלה דרכם, ועוד נושאים העומדים ברומו של עולם. מרוב עיסוק בדברים "הרי גורל" אלה הוא אינו מפנה דעתו די הצורך, לסוגיות "שוליות" כגון הכנה של צה"ל למקרה שגשרי שלום בינינו לבית הסובבים אותנו יקרסו וצה"ל יצטרך למלא את תפקידו האמיתי: להילחם בעת הצורך ולהכניע את אויבינו במהירות האפשרית ובמעט אבידות ככל האפשר.
גם אם אתה לא מועמד כרגע לתפקיד ראש אמ"ן, אך זמנך בידך, תמצא בספר כמה אנקדוטות ותובנות מעניינות, זאת, בתנאי שאתה יכול ומוכן להתמודד עם ניסוחים פתלתלים המגיעים ככל הנראה מבית המדרש "המכון לחקר תורת המערכה" שדב תמרי, אחד ממחברי הספר, עמד בראשו.
באחת האנקדוטות מספר זאבי כי בשנת 2006 כשסיים את תפקידו כראש אמ"ן, קם אלוף משנה מחטיבת המחקר באמ"ן ואמר "אני מוכרח לומר לך שהצלחתה לרפא את אגף המודיעין מהטראומה של מלחמת יום הכיפורים". זאבי המתייחס לדברי הקצין בהמשך, נוטה, במשתמע, לקבל את דעתו. עצוב להיווכח שאמ"ן החליף את הקצינים היהירים ששרתו בו במלחמת יום הכיפורים בקצינים תמימים המאמינים שניתן לרפא את חוליי אמ"ן בשיקוי קסמים כגון הקמת המרכז ללימודי המודיעין (מל"ל) שהוקם בזמנו של זאבי.

אוטוביוגרפיה עבת כרס של טייס בחיל האוויר, שבשרותו הממושך עשה תפקידים מגוונים וסיים את שרותו בצה"ל בדרגת תת אלוף. המחבר חי בעולם אוטופי בו לא קיימים מושגים אנושיים של קינאה ותחרות ולכן אינו מבקר איש ואינו מחמיא לאיש – פשוט עושה את המוטל ומשתדל לעשותו בהצלחה. הספר חף מכל ביקורת על התנהלות חיל־האוויר, במלחמות ישראל הרבות בהם המחבר נטל חלק, ולפיכך לא מצאתי בו תובנות שיש להן ערך מעשי. לצערי, מה לעשות, אני מקטני האמונה וספר כזה משעמם אותי ולכן לא זכיתי לקרוא את כולו.

ספר המקנה מושגי יסוד על קהיליית המודיעין.נכתב בידי "אנשי שלומנו" שלא התאמצו יתר על המידה במלאכתם.בסך הכל ספר רדוד.

ספר מעולה, העוסק אמנם בעבודת המודיעין הבריטי במלחמת העולם השניה - אך טעמו לא סר גם בימינו. המאבקים שניהל המחבר על תגליותיו מזכירים מאוד את התנהלות המודיעין הישראלי גם בימינו. ספר חובה לכל המתענין בעבודת מודיעין
ברמה האסטרטגית ותהליך קבלת ההחלטות בצמרת מדינה.

ספר חובה לכל העוסקים בתכנון מבצעים מיוחדים בעורף האויב.
מן הספר עולה בבירור מקומו של המודיעין בגיבוש תוכנית המבצע והחשיבות שיש להקנות לדעתם של הדרגים המקצועיים
העושים את "העבודה השחורה".יש לקרוא ספר זה בצמוד לספרים העוסקים בעבודת המודיעין לשחרור החטופים באנטבה

ספר רכילות מזוככת על קצינים בצה"ל והתנהלותם בפרשת " מסמך הרפז". מהספר עולה תמונה מדאיגה
של קצינים המצ'פרים עצמם בפינוקים שונים אך לוקים בזיכרונם ואינם יודעים מאין בא להם כל השפע הזה. מי שמסתפק בערמות של בוץ המוטח בצמרת צה"ל ימצא עניין בספר אך מי שינסה למצוא בספר תובנות מורכבות יותר ייווכח עד מהרה שפרט לסיפורי "אמרתי לו ואז הוא אמר לי" כמעט ואין בו מאומה.