עשר ביקורות.
אתם לא חושבים שזה עצוב?
הישג די עלוב לספר כל כך יפהפה.
***
אני אישית חושבת שהתקציר הוא זה שדחה את כל הקוראים לקרוא את הספר, תאמינו לי, גם אני לא הייתי קוראת את הספר הזה אם מישהי מהאתר הזה לא הייתה מאיימת לתקוע לי נבוט בראש וירטואלית.
***
אז ביום שבת, כבר הייתי בחוץ, הייתי ליד צומת ספרים "למה לא?" חשבתי לעצמי. "ספר קטן לא יזיק לי, לא יועיל, אבל גם לא יזיק."
אז נכנסתי לצומת ספרים, וקניתי את שלושת ספרי הסדרה במכה אחת.
והנה ההפתעה, דווקא אהבתי את הספר.
אולי זה נשמע כמו כל ספרי הפיות המתחנחנים, והמעצבנים, והדביקים, שכואב הלב על העצים המסכנים שהפכו אותם לנייר כדי שדבר כל כך טיפשי יודפס עליו.
אבל זה לא.
והספר הזה ראוי להיקרא ספר פנטזיה מעולה, כי הוא באמת ספר פנטזיה מעולה.
***
סיפורה של טניה הוא לא כזה פשוט, היא רגילה לראות פיות (חכו עד סוף הביקורת בבקשה, רגע, עוד מעט יבוא המהפך) מאז שהיא זוכרת את עצמה, אבל הפיות לא פיות רגילות, מתוקות כאלו, חמודות, שיביאו לך נעלי זכוכית, וקרקרה שהייתה בעבר דלעת, ולא כאלו שיהפכו את שמלת הסמרטוטים שלך לשמלת נשף מפוארת.
הפיות האלו בעצם די מתעללות בה, גורמות לה להיראות משוגעת, ובעיקר גורמות לה לעלות על העצבים של אמא.
והפרק הראשון עוסק בכמה שנמאס לאמא שלה מזה, ושזה היה הקש ששבר את גב הגמל.
וככה טניה מוצאת את עצמה אצל סבתה, שהיא והיא שונאות זו את זו (כביכול) ושומרות על קשר קריר ומרוחק זו עם זו.
***
אז מה יש לי לומר על הספר?
הוא מרגש, יפהפה, סוחף, מדהים, וכל מחמאה שאוכל לתת לו.
הסיפור הוא כל כך יפה, הרעיון מקורי, ואני לא מתחרטת שקראתי אותו.
***
כל מה שנותר הוא לומר, שאם לא קראתם את הספר, רוצו לחנות הספרים ותבעטו בכל מי שעומד בדרך.
ואני אלך לתת נבוט בראש של מי שחשב לכתוב את התקציר ככה.
