ביקורת ספרותית על סטאבט מאטר מאת טיציאנו סקארפה
ספר מעולה

---

"סטאבט מאטר" הוא שמה של הנובלה החדשה של טיציאנו סקארפה וגם שמו של מזמור קתולי מהמאה ה- 13 שעוסק בסבלה של מריה, אמו של ישו בזמן צליבת בנה. מדובר במזמור בעל המעמד הגבוה ביותר מבין המזמורים שנוצרו בימי הביניים והוא הולחן ע"י מלחינים רבים ומפורסמים ומושמע עד היום בכנסיות הקתוליות. אחת הגרסאות המפורסמות ליצירה הולחנה ע"י דון אנטונטיו ויוואלדי.
דון אנטונטיו ויוואלדי, מגדולי המלחינים האיטלקים בתקופת הבארוק נולד בונציה והיה כנר וכומר. אהבתו למוזיקה והשפעתו עליה ניכרים עד היום בעולם המוזיקה הקלאסית. חלק ניכר מחייו הוא העביר בלימוד כינור באחד מארבעת מוסדות היתומים בוונציה- "מוסד המחסה החסד והרחמים". בנות המוסד קיבלו הכשרה מוזיקלית למוסד הייתה מקהלה ותזמורת מפורסמות אשר לווי את תפילות הכנסייה ומשכו אליהם מאזינים ומתפללים רבים, אף מחוץ לאיטליה. דון ויוואלדי כתב יצירות רבות עבור המקהלה ותרומתו למוסד זה הוכרה במהרה.
הנובלה עוסקת בצ'יצ'יליה, נערה יתומה המתגוררת במוסד בו מלמד דון ויוואלדי. הקורא פוגש את צ'יצ'יליה בגיל 16, כאשר במהלך הימים היא מנגנת בכינור ומעתיקה תווים, ובמהלך הלילות היא כותבת על גבי דפי תווים מכתבים לאימה, אותה לעולם לא פגשה ואינה יודעת דבר עליה. במהלך הנובלה הקצרה, 117 עמודים בדיוק, נחשף הקורא אל הדיאלוג אותו מנהלת צ'יצ'יליה עם דמות המלווה אותה במהלך הלילות ואל מחשבותיה, תפיסותיה והרגשותיה ביחס למוזיקה. כמו כן, מכיר הקורא את דון אנטוניו ויוואלדי, המורה לכינור.
הנובלה קצרה אך מעניינת, התפיסות אותן מביע המחבר ביחס למוזיקה, למשפחה ולחברה של וונציה בשנות הבארוק מרתקות ומרחיבות את הדעת. סיפור העלילה בנוי היטב ודמותה של צ'יצ'ליה מעוררת חמלה, אהבה ואף הערכה רבה.
הנובלה מומלצת לכל אוהבי המוזיקה, שכן היא כוללת התייחסויות רבות ליצירות שנכתבו באותה תקופה, לכלי הכינור המיוחד וכן לתחושות שמעוררת מוזיקה בקרב שומעיה ואוהביה. התרגום לעברית מאוד זורם וקולח, ואף מעביר תחושה של קלילות וחדשנות.
לסיכום, מדובר באחת הנובלת המעניינות והחדשניות ששווה להרים מן המדף ולקרוא. פשוט תענוג!

» ביקורות נוספות של yuli
» ביקורות נוספות על סטאבט מאטר