ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 בדצמבר, 2013
ע"י חנן
ע"י חנן
כשכותבים חוות דעת על ספר כזה, על מה כותבים ?
איכות ספרותית - אין לו, וכנראה שהמחבר גם לא התכוון שתהיה לו. זהו, בסך הכל, אוסף של עובדות שהמחבר ליקט ממקורות שונים, והביא אותן בצורה מסודרת.
דיוק היסטורי - איך אני יכול לדעת אם יש לו ? הרי לא היכרתי אישית את הנפשות הפועלות, ומקורות אחרים אין לי.
אז מה נשאר ? נשארו המחשבות שהתעוררו אצלי בעקבות קריאת הספר, ובגללן אני ממליץ לקרוא אותו למרות הדירוג הדי נמוך שאני נותן לו.
רספוטין היה איכר רוסי פשוט שהצליח לעלות בסולם החברתי ולהפוך ליועץ האישי של הקיסרית הרוסית, וכך להשפיע על כל מה שקרה ברוסיה. הרי רוסיה לא היתה דמוקרטיה, מה שהקיסר רצה - זה מה שהיה.
להפוך ליועץ האישי של הקיסרית זה לא דבר פשוט. נכון שעזרה לו מאד העובדה שהקיסרית היתה שטופה באמונות טפלות והקיפה את עצמה בכל מיני אסטרולוגים ומכשפים, אבל איכר לא יכול לקום בוקר אחד ולהחליט שהוא רוצה להיות היועץ של הקיסרית. יש כמה מדרגות בדרך, ואת כולן הוא עבר בהצלחה. אז מותר להצדיע לו: היו לו גם הכשרון וגם הנחישות הדרושים לכך.
מה עוד אנחנו יודעים עליו ? יודעים שהוא היה שיכור ונואף. איך אנחנו יודעים ? כי ככה כתוב לנו בספרי הלימוד. ואיך הם יודעים ? הרי גם הם לא הכירו אותו. אה, היו דוחות של המשטרה וזה מה שהם אמרו עליו.
אני לא מכיר את הדוחות האלה, אבל אני מכיר את המשטרה הזו. זו המשטרה שסיפרה עלינו, היהודים, שאנחנו רוצים להשתלט על העולם באמצעות המועצה הסודית של זקני ציון. ולא תאמינו: הם גם מצאו את הפרוטוקולים שלהם. אז מה זה בשביל משטרה כזו לחבר דו"ח מזויף על רספוטין ?
אני מתאר לעצמי שהיו לא מעט אנשים מהמעמד הגבוה ברוסיה שדי התעצבנו מההשגים של האיכר הפשוט. הרי אם הוא לא היה היועץ של הקיסרית אז הם היו יכולים להיות בתפקיד הזה. הוא גזל מהם משהו ששייך להם!!! אני לא אתפלא אם שנאו אותו ברוסיה לא פחות מאשר את היהודים, ותעיד על כך השמחה הכללית כאשר הוא נרצח לבסוף.
זאת לא הוכחה שהוא לא היה שיכור ונואף, אבל אני מקווה שלפחות עוררתי ספק סביר.
עוד נקודה לזכותו של רספוטין היא העובדה שהוא התנגד לכניסתה של רוסיה למלחמת העולם הראשונה. אמנם הוא לא הצליח למנוע זאת, אבל עצם העובדה שהוא ראה את הדברים בצורה יותר מפוכחת משאר קובעי המדיניות מדברת לזכותו.
אפשר גם לחשוב מה היה קורה אילו רספוטין היה מצליח למנוע את רוסיה מלהשתתף במלחמה: כל האסונות הכרוכים בכך היו נמנעים, העם היה ממשיך לתמוך בקיסר... אבל אני נסחף. זה כבר לא קשור לספר.
שורה תחתונה: כדאי לקרוא.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
שרה
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
בכל מדינה ה"רספוטינים" שלה.
הייתי ממליצה על המושג "רספוטיניזם" לאותם "מקורבים" שבעצם הם משפיעים מאחורי הקלעים על ההחלטות המתקבלות לאורך ההסטוריה.
|
|
מיכל
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעולה!
בהיותך מעלה ספקות, הינך מעיר את תשומת ליבו של הקורא שאין לקחת את הכתוב כמובן מעליו. מצד שני, לעולם לא אוכל לדעת מי היה באמת רספוטין שחי במדינה אפלה תרתי משמע. קצת מאכזב... |
|
חמדת
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
לחנן- אנרי טרויה הינו סופר וביוגרף צרפתי מוערך .הוא לא היסטוריון אבל קרוב לכך .
לכן לבוא ולערער על עובדות היסטוריות שהוא מציג בספר הזה ובכל האחרים שכתב זה קצת יומרני מצידך .להלן מקצת הספרים שכתב ותורגמו לעברית :
טולסטוי. עברית: מרדכי שניאורסון. ירושלים, כתר 1984. צ'כוב. מצרפתית: אביטל ענבר. תל אביב: עם עובד, תשמ"ט 1989. גורקי. רמת גן: מסדה, 1992. פלובר. מצרפתית: יורם ברונובסקי. ירושלים: שוקן, תשנ"ו 1996. בודלר. מצרפתית: דניאל תודר. תל אביב: דביר, תשנ"ז 1997. בלזק. מצרפתית: חגית בת-עדה. תל אביב: דביר, תשנ"ז 1997. קתרינה הגדולה. מצרפתית: חיים קדמן. תל אביב: כנרת, 2000. אמיל זולא. מצרפתית: דליה להב. אור יהודה: כנרת, תשס"ה 2005. |
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
חנן - לא קראתי את רספוטין, אבל אנרי טרויה נחשב לביוגרף ענק, כמי שכתב את קתרינה הגדולה,
ביוגרף שכתב בכתב יד, והיה לו הכוח והיכולת לברוא גיבורים המתוארים בעוצמה וחיות, לגבי רספוטין, משפחת הצאר היתה נואשת ממחלת האמופליה של הבן, ועל כן הוא היה מהן הבטחה להצלת הבן, סוג של שליטה שהלכה והרחיבה את עצמה, למול בית הצאר הרופס.
|
|
ניר
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
מהזתומרת - בטח שהוא היה נואף
הרי בוני M שרו והם יודעים :) -
RA RA RASPUTIN Lover of the Russian queen There was a cat that really was gone RA RA RASPUTIN Russia's greatest love machine It was a shame how he carried on אחלה כלי זה ספקנות!!! אהבתי |
|
אפרתי
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
משעשע ומחכים.
|
|
שין שין
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
אהבתי את הסקפטיות.
|
20 הקוראים שאהבו את הביקורת