יש ספרים שנראה כאילו נכתבו רק למען הדמויות שבהם, ולמעשה העלילה הינה משנית עד זניחה. "החיפוש אחר תיבת נח" הוא מהספרים האלה. נראה שלסופר היה גימיק, איזשהו רעיון לכאורה מהפכני, בכל הנוגע לסודות תיבת נח. אבל מאחר ואפשר לסכם את אותו רעיון בלא יותר מכמה שורות, החליט מר מוריסון לבנות סביב הגימיק שלו סיפור שלם שיראה יותר כמו סרט הוליוודי מאשר רומן מתח/הרפתקאות.
והלוק ההוליוודי אכן שולט כאן: הדמות הראשית בספר, הוא הגיבור ההוליוודי האולטימטיבי - הוא נאה מאוד, יפה בסגנון הגברי מבלי להיראות חלילה נשי, הוא שרירי ואתלטי, הוא חכם ונבון, רגיש, אלמן - כלומר מספיק מבין ואיכפתי כדי שיתפקד במערכת יחסים מחייבת.. אבל לא גרוש, כדי שלא נחשוב לרגע (ירחם השם!) שמישהי לא הסתדרה איתו. - במילים אחרות, כל היתרונות שגבר יכול להכיל בחובו, עם מינימום החסרונות.
הגיבורה הנשית-ראשית בספר לא יכולה להיות שונה מהגיבור-זכר שלנו, לכן גם היא יפייפיה הרפתקנית, חטובה ואמיצה, אך גם ארכיאולוגית נבונה ורגישה שיד הגורל הפגישה בינה לבין טיילר לוק.
אפילו דמות הנבל הראשי בעלילה מתואר כאדם המושלם, החתיך, החכם (הגאון, למעשה), העשיר והכריזמטי, כאשר החיסרון היחידי שלו הוא שהוא ה"באד גיא".
אפילו הוליווד כבר הבינה שהדמויות המושלמות זה כבר קונספט מופרך... חבל שהסופר כאן עדיין לא הבין. בין משפטי מחץ של סרטים מצויירים, טכנולוגיה שגובלת במדע בידיוני ודמויות לא אמינות בשיט, בויד מוריסון מצליח לעשות הרבה רעש וצלצולים, אבל לא יותר מידי מעבר לכך.

הטוב: החכמתי לעתיד - עוד סופר לרשימה השחורה.
הרע: לא אמין ולא מעניין.
המכוער: בהינתן ההזדמנות הנכונה, גם אנשים חסרי כישרון יכולים להיות סופרים.

סביר ואולי סביר +.
הרעיון מעניין ושווה לבחון אותו. מהי תיבת נח ומהו המבול.
מעבר לזה - הספר כתוב כספר מתח מאד-אמריקאי בו הטובים הם טובים מוחלטים והרעים שואפים להשמיד את האנושות. והטובים תמיד מנצחים. והם תמיד חזקים ומופלאים...
מפעם לפעם כדאי גם לקרוא סוג כזה של ספרים. זה נחמד.

על הכריכה עין מסתורית ושיירים של שרטוט אנטומי של דה וינצ'י. עושה חשק.
העיסוק בתיבת נוח עצמה - מעט משעמם לטעמי.
העלילה: טוב, כאן מדובר בערב רב של גניבות ספרותיות שמעט קשה להתמצא בתוכן.
למשל - מליונר עם נטיות להשמדת העולם? מושבת השטן של רולינס.
אסדות נפט בלב אוקיינוס? רוצו לקלייב קאסלר.
פועלים קשי יום שהם גם אקדמאים מחוננים, גם בעלי כוחות על וגם בלתי פגיעים? סטיב ברי כתב כתב על זה.
בקיצור - הניסיון לייצר זירות מרשימות ו"גדולות מהחיים" לא מצליח לחפות על היעדר סיפור של ממש.
גם העובדה שתיבת נוח עצמה מטופלת רק בחלקו המאוד אחרון של הספר הופך את שמו של הספר למטעה.
בקיצור - חבל על הזמן ומוטב לקרוא נלסון דה מיל טוב אם מחפשים מתח אלגנטי.