ביקורת ספרותית על לבד בשחקים - (אוטוביוגרפיה) מאת דני שפירא

---

טיסה זה אומנות, וטייס הוא אמן!
דני שפירא ניקרא בשפת הטייסים אס ( עם פתח, כמו הקלף), וכאשר
קוראים את עברו בספרו הנחמד , מגלים שהאיש הוא גם אדם נחמד
שאוהב לטוס רק בשביל הכייף!
כמו ספורטאי ברמה גבוהה, דני שפירא הפך להיות טייס אמן / אס
מכור לאדרנלין, כי אחרת כיצד נסביר את ההליכה שלו על הסף, בטיסות שבכל
״ציור״ אחר היה נגמר בקטסטרופה?
שפירא אומר, שהביטחון בטיסה עומד אצלו בראש הרשימה, אבל בכמה סיפורים שלו
חוט החיים שלו היה תלוי על בלימה, סטייה קטנה לכאן והופ הוא היה מוצא עצמו מרוח
על הקרקע, סטייה אחרת לשם, והוא צולל במעמקי הים התיכון, כשמטוסו מרוסק
לחלקיקים.
סיפורו של שפירא הוא סיפורה של התעופה הישראלית.
האיש הזה היה נוכח בכל הצמתים העיקריים של חיל האוויר הישראלי, ואפילו לפני כן.
התקופה הכי ציבעונית שלו היתה בזמן מלחמת העצמאות, כאשר מתנדבים, טייסים ואחרים הגיעו
לארץ ובעצם הקימו את חיל האוויר הישראלי מאפס ( כמעט).
תכונה נוספת שהתווספה לחיל האוויר הינוקה היתה , האופי האנגלו- אמריקני- סכסי שהוא קיבל
כתוצאה מההשפעה בעצומה שהיתה לאנשי מח״ל על המערכת הצה״לית בהקמתה, דבר שנתן
לחיל אופי מיוחד משלו המצוי בו עד היום.
ותובנה אחרונה לספר מרתק זה- חבל שלא הגיעו אנשי מח״ל רבים נוספים, בוגרי הצבא
האנגלי והאמריקני כמו דוד מרכוס, אנשים שהיו בונים לישראל צבא מקצועי, עם בסיס
מקצועי , וכך ישראל היתה נישכרת פעמיים, גם מידע וניסיון שהמח״לניקים היו מביאים עימם,
וגם היה נבנה צבא ברמה עולמית, טוב, לפחות שיחקנו אותה בחצי , למרות שלא זכינו בכל
הקופה.
אחלה ספר, מרתק ושווה קריאה.
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על לבד בשחקים - (אוטוביוגרפיה)