מצרפי המקריםיואב בלום13נהנתי. היו כמה רגעים שחשבתי לעצמי- הי! זו פשוט גאונות צרופה. למשך יומיים אחרי הקריאה הפכתי להיות קצת פרנואידית, מנתחת מסביבי כל דבר ומנסה לחשוב איך מישהו היה יכול לצרף לי את מה שבדיוק קרה אבל גם היו רגעים שהעיניים שלי דילגו קדימה לפסקה הבאה כי ההסבר היה קצת מיגע. בהחלט מצאתי את הרעיון של הספר מרענן למדי. אחרי כמעט חצי שנה של ספרים שפשוט לא טובים ולא רעים מספיק כדי שיהיה בא לי לכתוב עליהם ביקורת, קראתי את מצרפי המקרים. הסוף היה צפוי למדי אבל עדיין נהנתי לקרוא אותו. כמו ההנאה של הסרת עטיפה ממתנה גם אם יודעים מה מסתתר מתחת. אז אם אני ממליצה? בהחלט כן. העביר לי את שבת אחה"צ במהירות רבה. אולי אפילו אקרא אותו שוב. אז שורה תחתונה, תהנו!!
חוק הקוסמים הראשוןטרי גודקינד6עלילה מרתקת, לא משאירה זמן לנשימה. כל רגע קורה משהו רעיונות מקוריים קופצים בין הדפים, רגשות משתולים, קור, כאב, סאדיזם, אהבה, הגבול הדק בין האמת לשקר והחוקים שבין לבין. זה מה שתמיד אהבתי בספרי פנטזיה, את האפשרות לצאת מהמציאות ולדון בשאלות מהותיות על רקע שלא נוגע בדבר. בצורה כמעט פילוסופית אבל קלילה הרעיונות של גודקינט מועברים. יש אנשים שיראו אותו כמיגע אולי בהתחלה, מגעיל או ברוטאלי. אבל אם מתעלמים מכל זה (או שדווקא לא, מה שמוסיף לקסם האפל של הספר) מתקבל ספר מעניין בהחלט.
שם הרוחפטריק רותפס16רותפוס בכתיבה יחודית ומרשימה הופך את הדיו מחוויה חד מימדית להוויה של תמונה נשקפת. שם הרוח מנגן על הנימים הכי עדינים, הפחדים הגדולים והאמת הערומה בפשטות ובקלילות מעוררת קנאה נובלה הטובלת את מכחולה בנסיון שרבים נכשלו בו לצייר התהוות של גיבור, גנב, שקרן תסמכו עלי, אתם לא תצליחו להפסיק לקרוא עד שתגיעו לסוף ואז תתעצבנו שרותפוס עדיין לא כתב את הספר השלישי בין ספרי הפנטזיה הטובים שנכתבו לאחרונה. תהנו
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון7ספר נחמד, סגנון רומנטי. מסקנה שפיתחתי אחרי קריאה של עשרה עמודים בערך. אי אפשר לומר שהתאמצתי ממש קשה כדי לסיים את הקריאה, זה לא מסוג הספרים האלה, אבל החוויה שלי בסיום הייתה- אוקי, נחמד אבל זהו. בעצם העלילה די צפויה וברורה מאליה, מתרפקת על זכרונות ובקיצורו של דבר מאוד טרגית ורומנטית. ספר לא מפתיע או מחדש אז אם יש לכם זמן לבזבז כמו את אחה"צ של שבת שלכם אני ממליצה שתהרגו אותו על ספר שקצת יותר שווה את זה :)
הפרדס של עקיבאיוכי ברנדס4הספר הזה פשוט עיתונות גרועה. חברים שלי שקראו את הספר התלהבו ממנו אז מצאתי את עצמי יום אחד פותחת אותו כדי לראות על מה כל הרעש. ברנדס לא כותבת טוב. אם אתם מחפשים להנות מכתיבה טובה על תיקחו את הספר הזה. אם לעומת זאת אתם אוהבים את פינת הרכילות בעיתון אז אולי הספר הזה בשבילכם. ברנדס מתיימרת להבין את האנשים שהיא כותבת עליהם אבל לדעתי זה גובל בהוצאת דיבה ולשון הרע. מזל שהם מתים אחרת כנראה הם היו תובעים אותה...
הנסיך האובדפרנסס הודג'סון ברנט4אני לא רוצה להמעיט בערכו לכן לא אכתוב בקורת אבל אני בהחלט ממליצה לכולם לקרוא אותו. זה מסוג הספרים שנותנים לך את הרצון להיות שם, להיות הגיבור, הוא הופך למודל החיקוי שלך. אני מקווה שתהנו ממנו כמו שאני נהנתי.
מחוננת - שבע הממלכותקריסטין קאשור2לכל הפמיניסטיות שבינינו, הספר הזה בשבילכן. ולכל הבריאים בנפשם, לא מומלץ =) (בלי לפגוע בפמיניזם, הספר הזה פשוט קיצוני ולכל אוהבי הפנטזיה, יש ספרים יותר טובים מזה....)
קול למתים אורסון סקוט קארד3ספר מדהים,מלא מחשבה,מיסתורי,מלא ברעיונות מבלבלים הדורשים זמן מחשבה ושבינהם צריך לנתב ולהבין מה נכון, מה לא ומה מסוכן . אורסון סקוט קארד: דמגוג,מלא באמונות ודעות הכותב את דעותיו בין השורות,גאון לא מבוזבז והפכפך. אז עם כל ההקדמה הזו לספר השני בסדרה של אנדר שאין מילים לתאר אותה, תחליטו בעצמכם האם לקרוא. אבל הישמרו הסכנה מידית עם הכניסה לעולם של אנדר. אז תרימו את החומות וחזקו את הביצורים וקדימה! השער של האוייב נמצא למטה! (נ.ב ההקדמה הנ"ל מייחסת את עצמה לכל סדרת אנדר וחלקה לצל)
פרשת גבריאל תירושיצחק שלו0הספר הזה הוא הספר הטוב ביותר שנדרשתי לעשות עליו עבודה בספרות... הערכים שם מובאים בצורה קלילה, מובנת מאליה ובלי להרגיש הספר מנתב אותך בדיוק למקום הנכון מבחינה רגשית. שמחתי למצוא פינה ספרותית יפה ומשמעותית בין כל הזבל שממציאים היום ועוד קוראים לו ספרות ושאנחנו התלמידים עוד אמורים לנתח!!!
נשים קטנות [2 כרכים]לואיזה מיי אלקוט12כמה קסם יש בספר הזה!כמה ערכים,אכפתיות,חמימות ואהבה בבית משפחת מארץ.ספר נוגע,ולקחתי משהו מכל אחד מ4 האחיות.התחברתי לצחוק והתעוזה של ג'ו.לעדינות והאמנות של איימי.למתיקות והביישנות של בת.ליופי של מג ולטוב לב של כולן!קלאסיקה איכותית!
נשים קטנות [2 כרכים]לואיזה מיי אלקוט10נשים קטנות, כשמו הוא. הספר מתאר את קורות חייהן של בנות משפחת מארץ' לדורותיהן, תוך הקצנה והשוואה בין הדמויות הנשיות השונות, גו השובבה ובת טובת הלב מג היפה ואיימי המנומסת, תכונות האופי שלהן באות לידי ביטוי בפעולות ובבחירות שהן עושות לאורך חייהן הגדושים בהנאות קטנות כגדולות של הצלחה וכישלונות של התבגרות ושל אובדן. הספר מלא בחן ובקסם וגורם לחיוכים ודמעות, טומן בו הרבה ערכים שחלפו מהעולם וחבל שכך, אך גם סטיגמות,והלך רוח ישן שכיום היה נחשב לשובניסטיות, וטוב שחלף לו. היופי במעט, האהבה המתפשרת, וזו שסוחפת אותך ללא כל מעצור וגבולות, כל אלה בספר היפיפה הזה.
נשים קטנות [2 כרכים]לואיזה מיי אלקוט8אני כ"כ אוהבת את הספר הזה!!! אחת לשנה אני משתדלת לחזור ולקרוא בו, אם לא את כולו אז לפחות את הקטעים שהפכו לחלק ממני. זהו ספר שגדל ביחד איתי, בכל שנה שחלפה, התבוננתי על הספר אחרת, ראיתי רבדים אחרים והסקתי מסקנות נוספות. זהו ספר חובה, על כל מדף בכל בית. מלבד חיבתי העצומה לארצות הברית של פעם, ולספרים בעלי רקע היסטורי מובהק, הדמויות שבו את ליבי. אהבתי את האופי השונה של כל אחת מהאחיות ואיך הכל מסתדר בהרמוניה מדהימה למשפחה אחת מוצלחת. נוכחתי לדעת שבכל מקרה שקורה לי, בכל תקופה שנגמרת ומתחילה אני מתחברת לאחות אחרת, היו התקופות שנשמתי את ג'ו בכל רבדיה, אני עדיין נושאת בתוכי את אותה הסופרת הנאבקת. את בת' ואיימי ומרגרט אני לוקחת איתי בתקופות שונות. אני בוכה בספרים באופן כרוני, אבל בספר הזה במיוחד. הכנות המדהימה שבה לואיזה כתבה את הספר הפליאה אותי במיוחד. ספר מומלץ לכל גיל ולכל אחד.
נשים קטנות [2 כרכים]לואיזה מיי אלקוט6פעם ראשונה ניסיתי לקרוא את הספר ולא הצלחתי. פעם שנייה הגעתי איכשהו לסוף החלק הראשון והתייאשתי. בסופו של דבר תפסתי את עצמי וסיימתי בעזרתה של השבת. אז נכון, זה ספר לנשים בלבד, אבל מה לעשות ושמתי לב למשהו תמוה בסיפור. הכוונה היא לדמיון הרב בין גורלן של בנות משפחת מארץ' לזה של בנותיו של טביה החולב מספרו המפורסם של שלום עליכם (עליו מבוסס הסרט "כנר על הגג" למי שלא מכיר את הספר). ההקבלות בין הדמויות בולטות מדי מכדי להיות מקריות: מג הבכורה הינה מקבילה מושלמת לצייטל: שתיהן דמויות נשיות ואימהיות במיוחד, שנישאות לגבר ישר וחרוץ, אך ממעמד כלכלי נמוך. ג'ו הבת השנייה היא מקבילה לבתו השנייה של טביה, הודל: שתיהן נשים דעתניות, עם דעות 'מהפכניות', שבסופו של דבר נישאות לגברים אידאליסטיים ולא ממש צפויים בתור בעלים. על חנה ביתו השלישית של טביה ניתן לדלג, משום שנושא הסיפור איתה הוא יהודי לגמרי- התבוללות. באת' הקטנה והשתקנית היא מקבילתה של שפרינצה: שתיהן מתוארות בתור דמויות שקטות וחולמניות. בסופו של דבר שתיהן מתות בטרם עת- למרות שהמקרה של שפרינצה הוא טרגי בהרבה, כמובן. ולסיום נותרו בנות הזקונים איימי ומקבילתה ביילקה: שתיהן מתוארות כיפות במיוחד, נשות חברה מפונקות למדי, שבסופו של דבר נישאות לבעלים עשירים. צירוף מקרים? לא נראה לי. מחובתי לציין שמיס אלקוט נפטרה עוד בטרם יצא ספרו של שלום עליכם אל הדפוס, אז ניתן לתלות את ה'השאלה' הספרותית רק בו.
נשים קטנות [2 כרכים]לואיזה מיי אלקוט6ספר מקסים, על התמודדות עם עוני (ולא בסגנון דיקנסי), על התבגרות, אהבה, חברות ומשפחה. ספר שאפשר תמיד לפתוח, בכל עמוד שהוא, ולשכוח מהסביבה.
נשים קטנות [2 כרכים]לואיזה מיי אלקוט5זה היה הספר של ההתבגרות שלי ולאחרונה חזרתי אליו שוב. פשוט קסם שכבר לא קיים, אהבה עדינה ומקסימה, משפחתיות מדהימה וסיפור תקופתי מהמם. בנוסף לקרוא אותו בגיל מבוגר יותר נותן תובנות מקסימות שאי אפשר להבין בגיל ההתבגרות. מומלץ.
נשים קטנות [2 כרכים]לואיזה מיי אלקוט5בהחלט קשה להסביר מה יש ברומן הזה! קסם, חיוניות, מרץ ואושר של ארבע אחיות שונות זו מזו שלולא הקשר המשפחתי המתואר- מעולם לא הייתי מצליחה לחבר ביניהן. המאבק של הבנות הצעירות בעוני, בחרפה הנלווית אליו, בבדידות ובידידות שהן חוות, הופך את הרומן למרגש ונפלא. כפי שציינתי, הנערות שונות זו מזו, אבל כל אחת, חדורת מוטיבציה לכשעצמה, מצליחה להגשים את חלומה וליטול חלק בחיים המופלאים המתוארים ברומן. באמת שאני לא יודעת איך לנסח את זה.. הספר פשוט קרץ לי מהמדף.
נשים קטנות [2 כרכים]לואיזה מיי אלקוט4אני קוראת את הספר בפעם החימישית בארך והספר עדיין לא עיבד מקסמו. זה מסוג הספרים שאפשר ליקרוא 1,000,000 פעם ועדיין להתרגש.
נשים קטנות [2 כרכים]לואיזה מיי אלקוט4כאן בכלל לא התלבטתי איזה דירוג לשים! זה כזה ברור ש'מעולה'! התאהבתי בספר מהעמוד הראשון. נראה לי שלזה קוראים 'אהבה ממבט ראשון'... הצלחתי להיכנס ללב של כל אחת מהדמויות (בעיקר ג'ו), בכיתי ביחד עם כולם על בת', והרגשתי ממש כמו אחת מהדמויות, שצופה בסיפור מהצד. אני חושבת שאני אקרא את זה שוב, למרות שקראתי אותו רק שנה שעברה... זה וגם האסופית (מאת לוסי מוד מונטגומרי) הם הספרים הכי אהובים עלי. תמיד חשבתי ככה: ספרים קלאסיים זה משעמם! אבל גילית שטעיתי. בגדול.