ביקורת ספרותית על רוז מאדר מאת סטיבן קינג
ספר טוב

---

למה כל כך כיף לקרוא את קינג? בגלל ההומור השופע שלצד האימה הנוראית.
"רוז מאדר" הוא אמנם ספר שעוסק בנושא כבד ורציני מאד - נשים מוכות והתמודדותן עם עולם מנוכר וצילו של הבעל המכה - אלא שקינג לא רצה שקריאת הספר תגרום לנו למרה שחורה, ולכן העניק לנו מנה גדושה של יציאות קורעות מצחוק מאת הבעל המטורף נורמן דניאלס. בעצם, אין ספר אחד של קינג (וכבר קראתי 21 כאלה), שבו הוא לא משחיל איזו אמירה מעוררת צחוק או סצינה מביכה שמעלה חיוך (אני חושב ש"דברים שצריך" הוא הכי טוב מבחינה זו). אני במצב שבו אני לוקח ספר של סטיבן קינג מהספרייה יותר בגלל ההומור שלצד האימה שלו מאשר בגלל האימה לבדה. ואולי זה מה שהפך את סטיבן קינג לסופר כל כך אהוב? השילוב הזה של אימה והומור הופך את הסיפור לכל כך חי ואמיתי שאי אפשר שלא להתענג עליו!
כבר כתבתי באחת הביקורות שלי שסטיבן קינג מצטיין בתיאור בני אדם כנראה יותר מכל סופר אחר בן דורנו. תוסיפו לזה עכשיו את תיאור רגשותיה ומחשבותיה של רוזי, גיבורת הספר. הוא כותב אותה כל כך אמין, עד שאתה לא יכול שלא לתהות שמא אישה כתבה את הספר. למרות תיאורם המצטיין של הנשים, יש קבוצת אנשים שקינג מתאר את המחשבות והאמירות שלהם הכי טוב: מסוממים, שיכורים, ובני אדם זועמים שאיבדו את השפיות. לכאורה, מדובר באנשים שנמצאים במצב עגום למדי, אבל קינג סוחט מהם את ההומור שבטרגדיה, ואנחנו מרוויחים. בספר "רוז מאדר" זה קורה עם הפר הזועם - בעלה של רוזי - נורמן דניאלס (שעם חמימות המוח המשעשעת שלו, הוא עדיין לוקח מקום שני באימה שהטירוף שלו מעורר, את המקום הראשון לוקח ג'ק תורנס מ"הניצוץ", כמובן). וזה קורה גם בשאר ספריו: מר-פחזבל ו'הילד' בספר "העמדה", אייס מריל ודאנפורט קיטון בספר "דברים שצריך", אנני וילקס ב"מיזרי" ועוד.
ובכל זאת, הציון הוא 4 מתוך 5 ולא מלא, בעיקר בגלל הקטעים הפנטסטיים המוזרים. אני יודע שזה אופייני לסטיבן קינג, והוא עושה את זה בהרבה ספרים - "הניצוץ" ו"נדודי שינה" לדוגמה - אבל כשהספר הוא מספיק מפחיד גם ככה, אני חושב שזה נכנס לבחינת "כל המוסיף גורע". במקרים כאלה אני מעדיף שקינג ישטח לפנינו את האימה האנושית ויוותר על סיפורי הפנטזיה. (ב"הניצוץ" הרגשתי שהתוספות הלא טבעיות גורעות מהאימה שהטירוף של ג'ק תורנס יוצר. הרי 'מיזרי', אחד מספריו הטובים ביותר, הסתדר לא רע בכלל בלי תוספות של על-טבעי ופנטזיה).

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על רוז מאדר