ביקורת ספרותית על ראש עקום מאת נאוה סמל
ספר טוב

---

קשה לי נורא עם הספר הזה. דירגתי אותו בארבעה כוכבים למרות שקראתי רק חציו. האמת היא שלא שהפסקתי את הקריאה באמצע, לא. דווקא לשמחתי הגעתי לסוף, אבל דילגתי על מספר לא מבוטל של פרקים.
בדרך כלל אני חסידה גדולה של צירי זמן, סיפורים בהווה ובעבר שמתחברים בסופו של דבר ושופכים אור על העלילה. כאן על הסיפור ההווה התחלתי לדלג אחרי שלושה - ארבעה פרקים קצרצרים. סיפור המסגרת מיותר בעיניי לחלוטין, אבל סיפור העבר שווה זהב.

אז מהו סיפור ההווה. אחות יושבת לצד חולה שנמצא בתרדמת ומקריאה לו סיפור שאמור לגרות את מוחו ולגרום לו להתעורר. לאחות אין מושג מיהו החולה ועל אף שבתחילת הספר היא לא מרוצה מתפקידה,לבסוף היא שקועה כל כולה בסיפור.

והסיפור? באמצע מלחמת העולם השנייה, בכפר איטלקי קטן ומנומנם, מאמצות שתי נשים ילד קטן מבית יתומים. גברת דומניקה בעלת יד תותבת ובתה, מדלנה היפה - זמרת האופרה מתייחסות לתומאסו היתום כלבן בית והוא גומל להן באישיותו המקסימה, בדמיונו העשיר ובאהבה תמימה. כאשר הגרמנים כובשים את הכפר, הדמיון העשיר של תומאסו הוא זה שעשוי להביא חרפה על ראשן של המיטיבות שלו והגלגל מתהפך. חייל גרמני שמחזר אחר מדלנה ובכך מספק לכל בני הבית הגנה מפני ההנקלויות של הגרמנים גורם לשינוי היחס כלפי תומאסו שנאלץ למצוא נחמה בדמיונו העשיר. לכאורה סיפור פשוט של השרדות, אך לא הכל כפי שהוא נרראה והסוף בהחלט לא הוליוודי.

מי שאהב את "אלה התולדות" של אלזה מורנטה יכול למצוא המון מאפיינים דומים לשני הילדים האיטלקיים אוזפה ותומאסו ובכלל החוויה האישית שלי מקריאת שני הספרים הייתה דומה - מטרידה, עצובה, מלאת חמלה, אך גם עם מעט חיוך.

יכול להיות שאדם סבלני יותר ממני ימצא גם עניין ברגשותיה של האחות ובסיפור המסגרת. גם מי שלא, שווה לקרוא את הספר גם במחיר דילוג על הפרקים.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על ראש עקום