קשה לי נורא עם הספר הזה. דירגתי אותו בארבעה כוכבים למרות שקראתי רק חציו. האמת היא שלא שהפסקתי את הקריאה באמצע, לא. דווקא לשמחתי הגעתי לסוף, אבל דילגתי על מספר לא מבוטל של פרקים.
בדרך כלל אני חסידה גדולה של צירי זמן, סיפורים בהווה ובעבר שמתחברים בסופו של דבר ושופכים אור על העלילה. כאן על הסיפור ההווה התחלתי לדלג אחרי שלושה - ארבעה פרקים קצרצרים. סיפור המסגרת מיותר בעיניי לחלוטין, אבל סיפור העבר שווה זהב.

אז מהו סיפור ההווה. אחות יושבת לצד חולה שנמצא בתרדמת ומקריאה לו סיפור שאמור לגרות את מוחו ולגרום לו להתעורר. לאחות אין מושג מיהו החולה ועל אף שבתחילת הספר היא לא מרוצה מתפקידה,לבסוף היא שקועה כל כולה בסיפור.

והסיפור? באמצע מלחמת העולם השנייה, בכפר איטלקי קטן ומנומנם, מאמצות שתי נשים ילד קטן מבית יתומים. גברת דומניקה בעלת יד תותבת ובתה, מדלנה היפה - זמרת האופרה מתייחסות לתומאסו היתום כלבן בית והוא גומל להן באישיותו המקסימה, בדמיונו העשיר ובאהבה תמימה. כאשר הגרמנים כובשים את הכפר, הדמיון העשיר של תומאסו הוא זה שעשוי להביא חרפה על ראשן של המיטיבות שלו והגלגל מתהפך. חייל גרמני שמחזר אחר מדלנה ובכך מספק לכל בני הבית הגנה מפני ההנקלויות של הגרמנים גורם לשינוי היחס כלפי תומאסו שנאלץ למצוא נחמה בדמיונו העשיר. לכאורה סיפור פשוט של השרדות, אך לא הכל כפי שהוא נרראה והסוף בהחלט לא הוליוודי.

מי שאהב את "אלה התולדות" של אלזה מורנטה יכול למצוא המון מאפיינים דומים לשני הילדים האיטלקיים אוזפה ותומאסו ובכלל החוויה האישית שלי מקריאת שני הספרים הייתה דומה - מטרידה, עצובה, מלאת חמלה, אך גם עם מעט חיוך.

יכול להיות שאדם סבלני יותר ממני ימצא גם עניין ברגשותיה של האחות ובסיפור המסגרת. גם מי שלא, שווה לקרוא את הספר גם במחיר דילוג על הפרקים.

אולי זה לא יאה אך אני נמנעת מקריאת ספרים על מלחמת עולם שניה הפאן היהודי ומספרי שואה בפרט, קשה לי.. ובכלל כהיפר אקטיבית אני לא תמיד קוראת עד הסוף את הכתוב על גב הכריכה וכך נפל לידי הספר הנפלא הזה ראש עקום. נאוה סמל לקחה את נושא השואה מהדלת האחורית ישר לפנים! ספר נהדר, אינטלגנטי ורגיש כלכך. נ ה נ ת י

סיפור עצוב.
סיפורה של יהדות איטליה דרך סיפורו של כפר איטלקי. התושבים שהסתירו, והתושבים שהסגירו.
סיפור המסופר ממבט עיניהם של מספר דמויות: המסתתרים, המסתירים, ובעיקר דרך עיניו של ילד - ראש עקום.
סיפור של סוד הגדול שהולך ומתגלה עד לסוף המפתיע.
סיפור כואב על שואה "קטנה" בכפר קטן.

ספר מעולה. מרגש עד דמעות, מטלטל וסוחף. אולי דווקא משום השפה המינורית והמאופקת שבה מתוארת העלילה.
אינני רוצה לספר את העלילה כדי לא לפגום בהנאה ובדרך שבה מתגלים הנוכחים בה.אסתפק בציון התקופה: מתואר בה כפר קטן ומבודד יחסית באלפים באיזור גבול בין איטליה לצרפת. חיי הכפר השלו לכאורה בתקופת השלטון הפשיסטי האיטלקי ובזמן הכיבוש הנאצי אחריו.
הסיפור מסופר פעמיים: פעם מדפים כתובים המוקראים לחולה חסר הכרה ופעם שניה מפי אחד מגבורי הספר. למרות שבפעם השניה הסוף כבר ידוע - בכל זאת הסיפור מרגש ומטלטל כמו בפעם הראשונה.
נאןה סמל מצליחה להגיש יצירת מופת בטונים וצבעים עצמתיים ומרגשים ויחד עם זה מינוריים.