ביקורת ספרותית על הטוען לכס-המלכות - הרפתקות חדשות של החייל איואן צ'ונקין - ספריה לעם #271/272 מאת ולדימיר ווינוביץ'
ספר מעולה

---

טרילוגיות ספרותיות מציבות את הקורא בפני דילמה, במיוחד אם החלק הראשון היווה הנאה צרופה, כמו שחשתי כאשר סיימתי לקרוא את "הרפתקאות החייל איוון צ'ונקין", הספר הראשון בטרילוגיה של וינוביץ'. תהיתי מה עוד יוכל הסופר להוסיף בדרכו השנונה על המערכת הסובייטית ותיאטרון האבסורד שפרס בפני הקורא בספר הראשון? האם החלק השני יחוויר ליד הראשון ועלי להסתפק בחלק הראשון ובהנאה ממנו? או שמא החלק הבא יעלה על קודמו? לשמחתי הרבה, קראתי את החלק השני, ולעניות דעתי, זה אף עולה באיכותו על הראשון לפחות בכל הקשור לפסיכולוגיה של הברגים האנושים במכונת הדיכוי, כל מכונת דיכוי – במקרה הזה זו הסובייטית.
גדולתו של ווינוביץ' בספר זה אינה בהכרח שפע האבחנות המבריקות לגבי טיבו של האדם, בעיקר האדם הבירוקרט (יש חיה כזו) אלא יכולתו לשוות לכל טירוף המערכות, אותו יוצרים ברגים אנושיים אלה, מעין הגיון פנימי, או במילים אחרות "יש הגיון בשגעון". איוון צ'ונקין העלוב מבחינת הופעתו הפיסית וכישוריו השכליים נדחק לשוליים ואת מקומו על הבמה תופסים הבירוקרטים ואף המנהיגים (היטלר וסטאלין) וכמובן הדמות של צ'ונקין שהמערכות הבירוקרטיות יוצרות – עד כדי כך ש....מהלך מלחמת העולם השניה בחזית הרוסית מושפע מכך...זהו כמובן פרי דמיונו של הסופר, אך כאשר אתה נכנס לעולם אותו ברא ווינוביץ' – הדבר אינו נראה מופרך כלל ועיקר.

ווינוביץ' חושף את קרביה של מכונת הדיכוי הסובייטית ותפקידי הברגים האנושיים בה. כך מעיד מתנגד המשטר זאפיאטיב על המערכת הסובייטית: "...התכונה היסודית, העיקרית, המופלאה של השלטון הזה, שהוא רוחש אמון. כן, דווקא רוחש אמון...אתה תאמר לי היכן כאן האמון כשהם חוטפים ומשמידים את האידיאולוגים הראשיים שלהם ואת כל עמודי התווך בגלל החשד הקל ביותר....כן, בוודאי, השלטון הזה חשדן, אין הוא מאמין לאנשיו, אבל לאנשים כמוני הוא מאמין....ללא סייג". כיצד ? באמצעות הלשנה אנונימית: "לקחתי פיסת נייר וכתבתי "בימי שהותו באנגליה גויס גאלצ'ינסקי למודיעין הבריטי וחתמתי בפשטות 'עין בוחנת'". התוצאה: "..והנה מתפרסמת בעיתון ידיעה בדבר משפט שנערך לאויב העם גאלצ'ינסקי. הכל אמרו, כי בלחץ ההוכחות שהובאו, הודה הנאשם בפה מלא כי בימי שהותו באנגליה...גויס (למודיעין האנגלי)".

במצב עניינים זה כל אדם עלול להגיע לסוף דרכו. כך מציג זאת פיגורין, ראש השירות החשאי במחוז: "הכל חשודים; חשוד הוא מישהו הנראה חשוד במשהו; החשוד ביותר הוא מי שלא נראה חשוד בשום דבר; כל חשוד יכול להעשות נאשם; החשד הוא יסוד מספיק למאסר; מאסר הנאשם הוא הוכחה מספקת וממצה של אשמתו".

ושמא תאמר ירכין הפקיד ראש ולא יעסוק בפוליטיקה – התשובה הניצחת מוכנה: "..אבל מדוע תחשוב אותנו לאווילים? הלוא אנו מבינים כי גם הסתלקות מהפוליטיקה, גם היא סוג של פוליטיקה".
האמת היא מושג סובייקטיבי מאד. פיגורין לנחקר רבקין : "האם עלי ללמדך בינה ולומר לך, שלא כל אמת דרושה לנו, אלא רק אותה אמת הדרושה לצרכינו?". במצב עניינים זה לתקשורת תפקיד נכבד. כך מתואר ירמולקין, עורך העיתון הסוציאליסטי: "אם קרה בעיר או באיזור משהו הראוי לתשומת לב, הווי אומר חדשה של ממש, טרח ירמולקין כמיטב יכולתו שלא תיקלע אותה חדשה לטורי עיתונו". ירומלקין תוהה: "מה טיבו של אותו עורך היושב לו בעיתון הבורגני, שאפילו להעלים משהו אין הוא יודע". מתי, איפוא, מופיעה האמת בכל הדרה? התובע יבפראקסאין עונה על כך מיניה וביה: "כן, שתוי אני. ועל כן אומר אני את האמת".

הוראות המפלגה הן התורה ואין בילתן, גם כאשר הגיונן מנוגד לחלוטין למציאות. משנשאל ראש הקולחוז גולביוב מדוע אין קוצרים בקולחוז, עונה גולביוב לצ'מיכאלוב, מדריך הראיקום, בהצביעו על הגשם היורד בחוץ: "הבט בחלון ותראה". על כך עונה לו צ'מיכאלוב: "אין לי כל צורך להביט בחלון.....אני מביט בהוראות המפלגה".
אך גם אם ילך הפונקציונר בתלם, סופו שיפול. כך אומר התובע יבפראקסאין לגולביוב, במהלך שיחה מלב אל לב, פרי לגימה יתרה: "יענישו. בלי זה אין לזוז אצלנו....וכלום אפשר אחרת? אלא שאתה חושב כי יענישו אותך על שסרבת לקצור תבואה לחה, או שכינית אותם כבשים...לא על כך תענש. פשוט הגעת למעמד, שבו תימצא אשם במוקדם או במאוחר....במה? האשמה תימצא...הדבר הוא בבחינת כורח שאין למנעו".
עד לנפילה הבלתי נמנעת זוכה הפונקציונר לכבוד אך ורק בזכות התפקיד אותו הוא ממלא: "הכבוד ניתן לתפקיד שמילא האיש. אילו נשא בעול תרנגול-הודו או תנין, היו הכל מחייכים גם אליו בדיוק כמו שחייכו לחודובצ'נקו".
למרבה האירוניה, שיטות דיכוי אלה מביאות את הברגים האנושיים למסקנה הלא רצויה מבחינת המשטר. גולביוב: "יענישו אמנם יענישו...אבל מתי ועל מה לא תנחש, ועל כן ראוי שתנהג כפי שתמצא לנכון".

ככל מנגנון, גם מנגנון הדיכוי הסובייטי מורכב מברגים אנושיים לכאורה. ווינוביץ' אינו חוסך מהם, מאלה האמורים לשרת את העם, את שבט לשונו: "מעבר לדלתות ישבו אנשים חשובים.....בכל מבקש ראו הידרה, שבאה לחטוף ויהי מה משהו ממדינת הפועלים והאיכרים שלנו. הם, שלא יצרו כלום, חוץ מניירות מיותרים, האשימו כל אדם הנכנס לחדרם שדווקא הוא ריחיים על צווארה של המדינה, וכבר קיבל יותר מדי, ועתה בא לקחת את השאר". כיצד מתבצע הטיפול באלו העומדים, בכל זאת, על זכויותיהם? "החליט....לפעול בדרך חוקית וכתב תלונות לכל...התשובות על מכתביו נשלחו לאנשים שהתאונן עליהם, פעמיים הוכה האיש...שלושה חודשים ריפאו אותו במוסד לחולי-נפש, אבל כפי הנראה לא ריפאוהו עד תום".

"הטוען לכס המלכות" מכסה תקופה קצרה יחסית (יוני-אוקטובר 1941) . האויב הגרמני עומד בשערי מוסקבה, אך הדי המלחמה כמעט אינם משפיעים על הבירוקרטים ועל אלה הנתונים לחסדיהם. עצוב.

הדירוג: מעולה בזכות השנינות וההומור המצליף ללא רחם בשיטה הסובייטית על כל מרכיביה. ספר היוצר עולם דמיוני מופרע, אך כה מציאותי.

השורה התחתונה: מי שקרא את "הרפתקאות החייל איוון צ'ונקין" ונהנה, יהנה גם מספר זה, בזכות אבחנות חדות, עטופות בהומור משובח, של הסופר לגבי מערכות היחסים האנושיות, במקרה הזה ברוסיה הסובייטית של סטאלין, אך לעניות דעתי, הן תקפות גבי ההתנהגות האנושית בהקשרים רחבים יותר של זמן ומקום. מומלץ מאד.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על הטוען לכס-המלכות - הרפתקות חדשות של החייל איואן צ'ונקין - ספריה לעם #271/272