ביקורת ספרותית על הטוען לכס-המלכות - הרפתקות חדשות של החייל איואן צ'ונקין - ספריה לעם #271/272 מאת ולדימיר ווינוביץ'
ספר בסדר

---

#
מאד אהבתי את "הרפתקאות החייל איבן צ'ונקין" של הסופר. קראתי אותו לפני המבול, ב 2019, הוא הצחיק אותי בדרך כלל, סיפר על כל מיני שטויות שהאכילו את האזרחים הרוסיים בשנות הארבעים של המאה הקודמת, על כל מיני שטויות שאותם אזרחים בלעו בלי ללעוס, חלקם מסיבות של כדאיות (נניח כדי להישאר בחיים) אבל היו גם לא מעט אזרחים ש, איך לומר, האמינו למה שמספרים להם וחשבו שלהיות פטריוט רוסי מחייב אותם להאמין שאין כמו השיטה הרוסית להיגיון ולשימושיות, ובכל העולם סתם מקנאים בהם, לכן לא כולם מאמצים את גן העדן בו הם חיים.

עברו כמה שנים וקרו כמה מאורעות ואני פגשתי על הספסל את המשכו של "עלילות איבן צ'ונקין". לרוב אני לא קוראת ספרי המשך, אבל הייתי בטוחה שהיקום אירגן לי פסק זמן קומי מהדכדוך הלא משתפר בחודשים האחרונים. בספר זה חושד מי שחושד שאיבן צ'ונקין (שהוא, אתם בטח זוכרים, כל כך בור ועם הארץ שבקושי יודע לכתוב ולקרוא כלל אינו מנסה...) הוא נסיך (שימו לב לתמונת הכריכה הרומזת על הבדיחה. גאונית, לא עושים יותר כאלה) וככזה הוא מאיים כמובן על הדמוקרטיה הבולשביקית או איך שהם בוחרים לקרוא לה.

תמיד ידעתי שלבדיחה יש תוחלת חיים קצרה. היא זקוקה למישהו שידע לספר אותה, שיבין שלא חוזרים פעם שניה ויותר על בדיחה, כי היא מאבדת מפריכותה. שיבין שאם צריך להסביר את הבדיחה, היא כבר לא מצחיקה ואם מחממים אותה במיקרוגל היא מאבדת מטעמה. בסיפור הזה יש מי שיודע לספר את הבדיחה – לא נס ליחו של ווינוביץ'. אבל הוא עושה את השגיאה שנפוצה היום בקרב כותבי סדרות ספרים חסכוניות בזמן, וחוזר ולועס את הבדיחה שלו, מוסיף עליה עוד ועוד אבסורדים ומגיש אותה בגאווה כאילו היתה טרייה מהשדה. ובכן אני, שהתלהבתי מהספר הראשון, מצאתי את עצמי מפהקת בספר השני ובוחרת בשינה או בבהייה במקום הקריאה.

שלא יובן לא נכון: ווינוביץ' מאתר גם בסיפור הזה את הרעות החולות של אמא רוסיה והבולשביקים, מתאר מצבים בהם אנשים מנסים לתאר את מצבם בדרך אבסורדית עד סרקסטית. הקורא משתכנע שיכולתו של הפרט, לא חשוב כמה הוא גבוה בהירארכייה המשטרית, לשלוט באמת בגורלו אינו קיים וכל "בכיר" רחוק כמו כל זוטר מרחק פסיעה מעריפת ראשו (בפועל. לא רק כמשל). אבל התקשיתי להשתעשע ולהנות ממנו והצלחתי רק להשתעמם, למרות פנינים ששותל ווינוביץ' בטקסט. היום, כך נראה, אני צריכה קצת יותר מאשר בדיחות על משטר חבוט (רצחני, לא סופר את אזרחיו, מוכן להקריב כמה אנשים שיידרש בשביל סמליו) שכל הבדיחות עליו כבר בעלות זקן ארוך. היום אני צריכה משהו ראשוני ומפתיע ומתקשה להסתפק ביד שנייה.

ככה הרסתי לעצמי ספר שהיה לו (אולי) פוטנציאל להצחיק אותי בזמנים אחרים. אבל עד כמה שארצה שיהיה אחרת, אלה הזמנים בהם אני חיה עכשיו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הטוען לכס-המלכות - הרפתקות חדשות של החייל איואן צ'ונקין - ספריה לעם #271/272