ביקורת ספרותית על ילדי החירות מאת פאולינה סיימונס
ספר לא משהו

---

פאולינה סיימונס ממשיכה לכתוב ספרים אחרי פרש הברונזה ואני ממשיכה לקרוא אותם - מישהו פה חייב להפסיק עם המנהג המגונה הזה ואני מקווה שאני אצליח כי פאולינה סיימונס מזמן לא מקשיבה לי.
אני אומרת את זה בגלל שהפעם באמת סיימונס הצליחה להתעלות אפילו על עצמה ולכתוב את הספר הכי גרוע שלה EVER!!!
ברכותיי על השיא השלילי החדש.
פרש הברוזנה הוא בגדר מיעוט בודד בין כל הספרים שלה וכנראה יישאר כך תמיד. כנראה שאין מה לעשות וכמו שגם שעון מקולקל מראה פעמיים ביום את השעה הנכונה כך גם סיימונס הצליחה בטעות לייצר רומן ספרותי משובח בזמנו עם עלילה מעניינת והגיונית ודמויות שנכנסות לך עמוק ללב הרבה אחרי שסיימת לקרוא אותו.

"ילדי החירות" הוא בדיוק ההפך לטעמי - מדובר בקו עלילה שלא מתפתח בקצב הנכון ודמויות שמשאירות אותך אדיש אליהן במקרה הטוב (אותי אישית הן אפילו הצליחו להרגיז).
הספר בהתחלה ובאמצע שלו פשוט מורח את הכלום שקורה בו...
מדובר על מהגרת חסרת כל איטלקיה בת 15 שלכאורה מתאהבת בבחור צעיר ממעמד גבוה בלי הרבה להבין למה בכלל. ההתאהבות הזאת לא באמת קונה לדעתי את לב הקוראים והכי גרוע שהיא לא באמת יוצרת עלילה. ככה נמשך הכלום הזה על פני 200 עמודים בערך...
לקראת סוף הספר דברים פתאום מתהפכים באופן שגם לא ברור למה ואיך. ואז בעשרים עמודים האחרונים כשנראה שמשהו קורה החליטה הסופרת לסגור הכל מהר מהר כאילו גלש לה איזה סיר על הגז והיא היתה חייבת לקום אליו.

וככה מסתיים לו עוד ספר משעמם בעליל, נטול עלילה או דמויות מורכבות שפועלות ללא כל רציונל.

אני כן חייבת לציין שהיה פה פוטנציאל. מדובר בתקופה מעניינת - סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה -20. נערים צעירים חדורי מוטיבציה (ואמביציה פוליטית) לעשות עם עצמם משהו בעולם כשברקע עומד אחד הפרוייקטים הגדולים והמורכבים של האנושות לטובת עצמה: בניית תעלת פנמה. גם שם הספר "ילדי החירות" מסמל את הרעיון הזה יפה מאוד.
חבל שהיא לא הצליחה להרים את זה למשהו איכותי ומעניין כי היא כן יודעת לכתוב. היא פשוט נפלה פה לדעתי חזק עם העלילה.

שורה תחתונה: לוותר.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על ילדי החירות