אם אפתח בווידוי, עברו לפחות כמה עשרות דפים עד שהבנתי "מי נגד מי"... למעשה יש כאן סיפור קטן מאוד, ואם לא היה כתוב בצורה שונה שבה נהוג לספר סיפורים, לבטח הייתי מדלגת על זה, אלא מאי? יש בכך חידוש שהעלילה נסבה סביב גיבור ערטילאי, במקרה זה גיבורה, שלא הייתה גיבורה לצער כל המשתתפים. דווקא הפריטים החסרים אלו בונים את הסיפור ואולי עושים אותו עוד יותר טוב, ויוצרים אולי מסר הרבה יותר חזק ממה שהסופרת ניסתה להעביר, אבל זהו רק עניין של ניחוש... קרוב לוודאי שהצליחה בדיוק
להשיג את מה שרצתה בדברים שלא כתבה.
אני מתחברת מאד חזק לעניין הזה שגברים מנסים להשיג לעצמם "תפארת של טווס" ובדרך מאבדים את טעם החיים... לדעתי אין ספר מתח למרות שמנסים לתאר אותו כך.










