אכזבה כבדה מזו לא הייתה לי כבר זמן רב. סוף כל סוף אכזבה של 500 עמודים אינה אכזבה של 300 עמודים. תארו לעצמכם, להתהפך במיטה עם ספר כזה שוב ושוב זה מכביד למדי על פרקי היד. על מחירו אין לי להתלונן, שהרי רכשתי אותו בשבוע הספר, שילמתי על 3 ספרים 99 שקלים, כך שבחשבון סופי 33 שקלים כדי ללמוד על הפשעים של סקוטלנד המודרנית ותעשיית הנפט שלה, הם מחיר פעוט.
קראתי את הכריכה האחורית ונשביתי, כרגיל, פתייה שכמותי. במיוחד פותיתי על ידי שני הפרסים שבהם זכה הספר.
אחר כך קראתי את הקדמתו של הסופר (את זה עשיתי בבית לאחר שהעיסקה בוצעה כבר והקריאה רק הוסיפה להרגשתי שעשיתי מקח טוב).
שהתגלה כמקח טעות.
ועכשיו לשאלה חשובה שווידוי בצידה:
מטעמים שונים, השנה הזאת היא שנת ספרי המתח שלי. אין לי סבלנות גדולה לספרות אחרת, ולכן אני צורכת כמעט אך ורק ספרי מתח. ובכן, נניח שהייתם צורכים במשך שנה אוכל מהיר ולא נובל קוויזין, לא הייתם דורשים שהאוכל המהיר יהיה מסוג משובח ומוגש לעילא ולעילא? אני כן. וכך, למרות שרוב מזוני הספרותי נשען על ספרות מתח, אני דורשת שתוכן כהלכה, מחומרים משובחים, תוגש בכלים יפים ותתן תוצאה מרעננת ומקורית. עד כאן הווידוי. עכשיו השאלה:
האם כל הבלשים שאפגוש מעתה והלאה יהיו אלכוהוליסטים, גרושים בגיל העמידה, שהסתבכו עם המשטרה, או שאותו בלש פשוט מדלג מספר לספר אחרי שהוא מסיים את כמה מאות העמודים שלו, משנה את שמו ומבטאו ומתאמץ לפתור את התעלומה הבאה. בחודשים האחרונים היו לי כמה כאלה שאני פשוט חושדת שהם אישיות אחת.
בספר שלנו קורה מעט מאוד. זה לא ממש ספר מתח, זה יותר רומן על חייו האבודים של המפקח ג'ון ריבוס, שבדרך מקרה, ניקרות בפניו כמה תעלומות וגופות בצידן. הסופר שוזר לנו רוצח מן העבר, רוצח חקיין בהווה, נרצח אחד מתעשיית הנפט ועוד כמה נרצחים שלא ממש מעניינים אותנו.
גופה צריכה לעניין. (נקודה).
אם המת לא מעניין לפחות הרוצח צריך לאיים. (נקודה).
כשמגלות התעלומות בספר זה, הרוצחים לא ממש הפחידו אותנו, לא ממש הכרנו את הנרצחים, אז בשביל מה צלחנו 528 עמודים?
כמו שכבר ציינתי בעבר, ספר שמחכים אותי אפילו מעט, שווה את הזמן שביזבזתי בגללו. ובכן, אם תצלחו אותו תדעו קצת יותר על תעשיית הנפט בים הצפוני, על סקוטלנד, על איכות הסביבה, על עיתונאות חוקרת, על סמים ועל הדרך הזולה ביותר לצבוע בית (אם ממנים שוטר לשמור עליך 24 שעות, והוא חבר שלך, יכול להיות שהוא יצבע איתך את הבית). מכיוון שביתי נצבע לא מזמן, ולא בזול, ומכיוון שקידוחי נפט לא ממש מעניינים אותי, נמצא שקראתי ספר שעלה 33 שקלים, בהרבה שעות אבודות, בציפייה נואשת שיקרה משהו.
אולי איאן רנקין פופולארי במבטא סקוטי, אותי הוא איכזב קשות, ומפני שהוא עצמו מצהיר בהקדמה שלו, שזהו ספרו המוצלח ביותר, אינני מתכוונת לקרוא את ספרו המוקדם שתורגם לעברית.
ותיכף אני הולכת לכתוב ביקורת על ספר מתח שאהבתי מאוד.
