“תמיד היתה לי נקודה חלשה למטרות אבודות, משאבדו לגמרי. אומר רט באטלר לסקרלט אוהרה ב'חלף עם הרוח'. וגם לי יש נקודה חלשה מהסוג הזה, והיא באה לידי ביטוי ביצירות ביכורים של סופרים ישראלים מתחילים. כל אלה שזוכות לכותרות כמו 'בוסרי', 'מלא בקצוות פרומים', 'עודפות רטורית', 'עמוס במניירות של הסופר', 'שגיאות עריכה' וכיוצא בזה – אבל אם זה לא ראוי לקריאה, אז מה כן? ואם זה כתוב טוב, אז בכלל.
'יתבטל העולם' מאת אמיר חרש הוא ספר כזה בדיוק. הדבר הראשון שצריך לומר על הספר, שיצא לאור ב-2013, הוא שהוא כתוב טוב. וכמו הרבה ספרי ביכורים הוא לא עורר הדים משמעותיים, לא זכה להצלחה גדולה במכירות, ויש לו את כל הבעיות של הבן הבכור.
פיליפ בוזגלו, בלש פרטי יפואי עייף וציני, מכניס למשרדו בלונדינית מסתורית שמחפשת גבר אלמוני שכותב סיפורים ומשאיר אותם במקומות מחבוא שונים. הבלונדינית מסתירה דברים - זה ברור עוד לפני שהיא פותחת את הפה. עד כאן זו הנוסחה הצ'נדלרית הקבועה. מכאן פיליפ יוצא למסע של 433 עמודים שלוקח אותו בכל רחבי הארץ דרך גנגסטר מיחזור פילוסופי, אסיסטנטית נחושה ונלהבת, כת של נוצרים משיחיים, מיליארדר היי-טק מושחת, קומונה היפית ברמת הגולן ועוד. עד כאן, זו עדיין הנוסחה. אלא שאיפשהו לאורך הדרך, קו ההיגיון ניתק ומה שהתחיל כסיפור בלשי הופך להזיה בוקובסקאית שבה לא ברור מה אמיתי ומה מדומיין, מה מטאפורה ומה ריאליסטי, מתי החייזרים אמורים לנחות, מתי יסתבר שהכול חלום ומה עם המסע בזמן.
נראה שאמיר חרש, שעמל על הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה בנושא של איך אנשים שונים מפרשים טקסטים ספרותיים, השתעמם בספריה של האוניברסיטה ונתקל בספר 'צרות זה המקצוע שלי' מאת ריימונד צ'נדלר. זו גירסת הסופר, וכבר בעמוד הראשון של הספר ניתן לראות שהיא נכונה, אבל אחרי עוד כמה עמודים נהיה ברור שהוא נתקל גם בכמה ספרים אחרים. הסלט מתחיל בשלב מאוד מוקדם, והסופר חותך ימינה מז'אנר ההארד-בוילד למדע בדיוני אפי, עושה סיבוב פרסה לאגדות מזרחיות בניחוח אלף לילה ולילה, מסתובב בחזרה לסיפורת חסידית, מזגזג דרך ניו-אייג', פרנויה בסגנון ג'וזף פיינדר ואהבה בין-דורית שמדגדגת את 'הגשרים של מחוז מדיסון', ומתבל אותה בקטעים נבחרים מתוך הברית החדשה, שירת תור הזהב בספרד ומדריך מפה לטיולים בגולן. ואת כל זה הדוקטורנט לפסיכולוגיה משליך לתנור שחומם מראש, משאיר ללילה וייצא מה שייצא.
הספר כתוב היטב, מותח, מעורר מחשבה, מחליף בין סגנונות כתיבה באופן רהוט ומתאר דמויות צבעוניות בצורה אמינה וסיטואציות בנויות היטב. הספר גם עמוס בקלישאות (שזה מה שאתה מקבל כשאתה מנסה לכתוב ריימונד צ'נדלר); מלא בטעויות עריכה, כמו למשל הקטע שבו הגיבורים יוצאים לדרך בב.מ.וו ואיכשהו מסיימים את הנסיעה בסובארו; ובעיקר, לא ברור. הספר מנסה לתפוס יותר מדי נושאים בבת אחת ואיפשהו בין צבא הנרקומנים של גנגסטר המיחזור לפסטיבל הריינבואו בגולן, בין אגדה חסידית לאופרת-חלל, בין מיליונר ההיי-טק למטורף המשיחי – דוקטור, מה בעצם אתה מנסה לומר? או בשפת הפסיכולוגים, לאן זה לוקח אותך?
בשורה התחתונה הספר מומלץ ושווה קריאה למי שמוכן להגיע לעניין בגישה הביקורתית-מפרגנת, שלהלן תכונה 'גישת רט באטלר'. אבל ובעיקר, אני מצפה לספרים נוספים מאת אמיר חרש. טעויות של ילד ראשון נראות אחרת באור של הילד השני.”
