פעמיים בחיי קרה לי לחוות משהו ולצאת כועס בלי להבין מדוע.
הראשון הסרט "גברים במלכודת" שבו הופגנה אלימות סתמית , בהמית ללא צורך וללא מטרה.
השני הספר הזה.
יחסים סאדו מזוכיזם של ילדים/מתבגרים/נערים ללא צורך , ללא מטרה וללא שום דבר.
הספר אינו נותן תובנה לכלום.
המסקנה הראשונה : בית ספר וחברת ילדים זה דבר מסוכן, אלים אגואיסטי ומרושע ואין צורת קשר אחרת.
מסקנה שניה: מי שחווה אלימות , יחזור אליה בבגרות באותו תפקיד, סופג או מקבל.
מסקנה שלישית: אין קשר בין הבית , רקע בריאותי או חברתי להיות הילד באחד מהתשריטים.
מסקנה רביעית: המורים וסגל בית הספר הן מריונטות חדלי אישים ואטומים.
ומסקנה חמישית : אין מה לעשות. ככה זה.

ולבסוף מסקנה שלי : כל זה הוא "בול שיט".( מצטער לא מצאתי מילה נאותה בעברית).
אוסף מעוות של עלילה, חסרת איכות ספרותית.
זהו ציור ותיאור קריטוריסטי מוקצן של עלילה .
מיתוך ניסיון, יש מערכות ובקרות וריסונים חברתיים. הבתים המתוארים כאן הם נורמטיביים.
בתי הספר אינם כה חסרי תשומת לב כפי שמתואר.
גם בסביבת ילדים יש נישות הישרדות.
אולי הסימבול הגדול ביותר היא תמונת השער. בתחילה זה ניראה כבחורה הסובלת ומותקפת על ידי בחורים אחרים.אולם כשמסתכלים היטב מגלים כי זה צילום של רוקדים ב.. דיסקוטק.

אתם הקוראים מוזמנים לקרוא ולשפוט.

ספר מיוחד בו הסופרת נוגעת בנושא כמעט ולא מוכר בספרות העברית: אלימות בבגרות. העלילה קולחת, מעניינת ובעזרת השפה הייחודית ניתן לחוש את חייהן של הדמויות באופן מוחשי וחזק, בייחוד לאור התיאורים הדומיננטיים והחזקים. מומלץ!

לא קראתי עדיין את הספר.
אבל הסופרת עצמה,מיכל חוותה את האלימות הזאת מארסים ממוצא מזרחי כניראה.
אחד המגיבים פה כתב- "הכל בולשיט, אין קשר לבית בו אתה גדל לאיך שאתה מתנהג בבית הספר.
אז תן לי לידע אותך "גאון שלי"-לדעתי יש ועוד איך. אדם שגדל בבית עם כבוד- שמדברים בכבוד, שקראים ספרים שאומרים לך
לכבד מורים ולעמוד בתור-סביר שתצא אדם עם נימוסים מנמלים. אדם שדגל עם הורים שכניראה צועקים רב היום ופוטרים דברים באלימות-
יוצא אלים. בבית ספר אנשים גם נגררים. אבל כאחד שחווה את זה- שנתיים של הקנטות ואיומים- כשאיש לא בא לעזור לי
והמורים מתעלמים-אז אכן אני חושב שבית הספר הוא אזור מסוכן. מקום שאם אתה הופך בו לשק חבטות אם לא תחזיר מלחמה הטראמות ילוו אותך לכל החיים.
אני החזרתי בסוף מלחמה אבל זה גרם לי די להתרחק מאנשים. אז למיכל היה האומץ לכתוב מה קורה לילד או ילדה אשכנזיה מבית טוב כשתוקעים אותה עם אנשים משכונות פחות טובות. האנטגרציה די נכשלה. בית ספר זה מכונת ציונים.ילדים שלא מחנכים אותם עד כיתה וו ,ימשיכו כבר להתנהג חרא בהמשך. ילדים פוגעים-יש גם אשכנזים שלועגים לילד מבית עני מדרום תל אביב.