לקחתי את הספר בגלל ההמלצות של ג'ון לה קארה והגרדיאן.
לאחר מספר פרקים הבנתי את הפתגם:"מה שרואים משם לא רואים מכאן". מה שרואים ממרחק של נצרות וחוסר נגיעה לשואה, אינו דומה לזה שרואים מכאן.
הסיפור הוא על "הנוצרי הטוב", קצין בוורמאכט, נהנתן לטעום כל בחורה פריזאית שנופלת מיד למרגלותיו שדודה, נתקף אשמה על העוול המוסרי שמדינתו עושה. את ההמשך מי שירצה יקרא בספר.
סופו של דבר הוא מתפוצץ בשדה מוקשים. סיום נוצרי כהילכתו.
הוא עדיין לא הוכרז כקדוש, אולי בעקבות הספר זה יבוא.
נותרו בי בתום הקריאה מספר תמיהות.
- האם בכלל היה דבר כזה קצין ורמכט עם מצפון? גם אלה שניסו למרוד בהיטלר, עשו זאת מיתוך הכרה כי דרכו מובילה לאבדון של גרמניה ולא מהתנגדות עקרונית לדרכו המדינית החברתית והתיחסותו ליהודים.
- העלילה מוזרה.למעט הפרק האחרון, אין בה כל מתח או בעיות מצפון מיוחדות.
- כנראה, להיות במצב מאוזן עם בחורות צרפתיות, משכיח או לא יוצר תודעה של מקום כמו דרנסי ( מקום שילוח יהודי צרפת למחנות השמדה) .
- אולי ה"סזון" הצרפתי ביהודים על ידי משטרת צרפת וסייענים צרפתים בשכר ובלא שכר, לא הגיע לאוזניו הרגישות של גיבורנו מבעד לאנחות העונג שלו ושל שותפותיו. הוא כנראה שירת באותו זמן על הירח.
- אם יש רוע בספר הוא מגולם על ידי איש אס אס שמתנפל מוכה אמוק על גיבורנו וקצין אחר ( המתכנן איך לשרוף טוב יותר את הגופות בבאבי יאר), וזאת בתהליך של התמוטטות עצבים. כי.. כל הזמן הוא צריך לירות באנשים מקרוב.
אפשר ואולי הכרחי להבין אותו(את היורה), זה מעשה נוצרי.
הספר קיבל ציון ממוצע כי הוא כתוב רהוט וקריא מאוד. קל להזדהות עם גיבורנו. אני חושב כי הציון היה יותר גבוה אם העלילה היתה למשל בדרום טימבוקטו, או במאבק בין ההוטו לטוטסי ברואנדה.
למי אכפת!!
