ביקורת ספרותית על חובות אבודים מאת איריס לעאל
ספר בסדר

---

איך אומרים בתפירה, שני חלקים המחוברים בתפר פטנט .
עיקרו של הספר הוא עלייתו ושקיעתו של הממון המהיר, ה"ממונף" והשפעתו על מערכת החיים במשפחה יזמית .
ההסיפור מדבר על רמת ביניים של עושר ( לא דנקנר ודומיו).
כפי שהפתגם אומר, " אם אתה חייב 1000 שקל לבנק זאת בעיה שלך ,בדרך כלל, לא נסבלת לבנק.
אם אתה חייב מיליארד שקל, זאת הבעיה של הבנק".
הבעיה הנוספת , היא סביבת לונדון, שם הישראלי מרגיש זר, ובבוננזה שאינה נגמרת.
רע (מלשון חבר) יזזם,המוגדר ברמה של קצת יותר "מאלף שח" בקריטריון בריטי והבעיה שלו. הוא אינו אדם זדוני, מנצל, מין סטריאוטים של הקפיטליסט הנצלן הזולל כל יום מישהו מהמעמד הנמוך.
הבעיה שלו היא שהוא לא התנדנד בילדותו הרבה בנדנדות ולא מכיר את הכלל " מה שעולה הוא גם מה שיורד".
הוא נוהג ב"הגינות ויושרה כלפי אישתו, מרסי, המשועממת בבירה הבריטית. ולכן לדעתי הסיפור הוא של מרסי.
אני ממליץ לקרוא את הקורות אותה בספר.
הסיפור "פותח חלונות" כל הזמן, סיפורים קטנים, אנקדוטות, העמדות פנים והתנהגות סמי קורקטית.
לא כולם מענינים למרות סיגנון הכתיבה הכישרוני של איריס לעיל הסופרת. לעיתים הגודש עולה על גדות קיבולת הקריאה, מה עוד שבסיפורים מסויימים הרגשתי כי הם דורשים ממני מאמץ הזדהות שאינו מסייע לי כקורא.
המשפחות חוזרות לארץ וכאן התפקידים מתהפכים ( רצוי לקרוא).
הבמה ניפתחת למרסי.
וכאן בא ה "תפר הפטנט" או בשפת ימי הביניים "דאוקס אקס מכינה - האל מן המכונה".
לא הבנתי מדוע צריך לסלק את רע כדי שמרסי תתפתח.
ההצלחה שלה הופכת את סיגנון הכתיבה מאוסף מפגשי רכילות של מרסי בקפה בגולרס גרין בלונדון למפגש עסקים עניני. קצב הכתיבה משתנה וקצת מזכיר רומן ברמה בינונית ( עם כל הניואנסים ה"תקניים").
גם הסיום של HAPPY END של כל המעורבים משאיר טעם תפל ושאלה "למה גררת אותי את כל הדרך?".
האם יצאתי עם תובנות שאני חושב עליהם והן צפות בי בהמשך הדרך? מסופקני.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על חובות אבודים