ביקורת ספרותית על אלף שנים לחכות מאת מיה טבת דיין

---

לא יודע.
לא אהבתי.
לא אהבתי שרומן שמציג אהבה עילאית שכזאת של שתי נשמות שנפגשות בשנית, מתחיל בעצם בבגידה.
אין ספק שכנרת גיבורת הסיפור מחפשת בחייה הקשבה, הבנה וחיבוק חם ואוהב, מה שהיא לא מצאה בביתה שלה, בבחירות שלה בחיים ובכלל.
ככה זה תמיד מתחיל בין זוגות שלא מבינים מה הם בדיוק רצו מהזוגיות עצמה, והסיפור כבר ידוע, וגם בעצם סופו.
הסיפור נבנה באופן של פנטזיה וכמיהה שהכל יבוא על מקומו בשלום ובאמת כנרת ונורי יגשימו את חלומם. אבל קצת עלוב להציג סיפור כזה בתור אהבה של אלף שנים לחכות שבעצם לשניהם הקרקע לא בנויה ולא תהייה בנויה לעולם נכון ובריא, אז מה הבעיה לבחור ולחלום על "אהבה אמיתית"?!.
לא מצאתי אמיתות בספר למרות כל הביטויים והרגשות של גיבורי הסיפור, עובדה שאף אחד לא "וויתר" על עולמו באמת והחליט ללכת לפי השכל ולא הלב.
סוף שאיכזב אותי במיוחד. אבל גם לא הייתי צריך לנחש אותו. ככה זה בחיים, המצב הכלכלי והסטטוס מובילים על הכל.
ציפיתי לסיפור הרבה יותר 'רוחני' המגשר באמת בהבנה של שתי נשמות שמחפשות אמיתות בחייהם ואז בוחרות באמת, אבל מה שמצאתי זה רק סיפוק צורך אחד של השניה.
אכזבה.
אלף שנים לחכות ממצא את עצמו בכמה משפטים, עד שאתה לא יודע מה בדיוק אתה מחפש ולא שקט עם עצמך, בוודאי תחכה עוד אלף שנים ויותר...

» ביקורות נוספות של חיפושית
» ביקורות נוספות על אלף שנים לחכות