אמנית מילים גאונה, בעיני. הסיפור כתוב בחכמה, בעדינות ובתעוזה. מיה מצליחה לסקרן על אף שמקפצת לכל אורכו בין עבר לעתיד להווה וכביכול לא משאירה מיסתורין של חוסר ידיעה. היא חושפת סיפור קטן של אישה אחת ואבן בחזה המתחילה מעקצוץ ומתעצמת לכדי סלע ענק, ואיך אוקיינוס שלם המטיח בו גליו לא מצליח להרפות אחיזתה.
את מיה הכרתי כשהגיעה למצפה רמון, להרצות לנו בספריה הקהילתית על פמניזם כפי שהיא מאמינה בו, על חייה בקנדה ועל ספר שיריה "לאן שנצוף שם בית". היא הייתה סוחפת, חדה בלשונה, ויותר מהכל, הייתה אישה חזקה ורכה גם יחד, ושבתה את ליבי.
מאז אני קוראת את שיריה בהדיקות, וכשצץ לספריית ביתי "אלף שנים לחכות", צללתי וגיליתי פלא - משוררת כותבת רומן, אך נותרת משוררת. ספרה הוא כספר שירים ארוך ומתנגן, מלווה בפרטי עלילה המאחדים אותו לכדי רומן שלם. מיה טבת דיין היא אמנית של מילים. מילותיה פועמות בלב רוטט, חי, פתוח. היא מלטפת חוויות חייה של כינרת דרך מילותיה העדינות וחוצה איתם שנות חיים.
"עיניו של נורי הסתכלו בעיניה כאילו היתה שדות רחוקים"
"ומילותיה של כנרת אל נורי התעבו עד שהצליחה לראותן ממש."
"ולרגע הרימה כינרת את ראשה מהזיכרון הזה..."

אבל ככל שכנרת מתבגרת, היא מתקשה לתאר בפיוטיות את חייה, והעלילה מחמירה לכדי נוירוטיות של ממש. השנים בהם כנרת חיכתה לנורי מתכנסות אל נחלת העבר, ועל אף האהבה המרגשת שנורי מעניק לה, היא ממשיכה לבקש את מילתו הבטוחה של אמנון, המעגנת אותה לקרקע הביתית אותה חלמה.

הספר חדר את ליבי. כאב הפרספקטיבה המשתנה עם החיים מול אהבה נשמתית חד פעמית, הקרע בין בית בלב לקרקע אדמתית, הבלבול המתמשך גם אל תוך הבאת חיים חדשים לעולם ומעל ראשה של התינוקת הקטנה. חוויתי עם כינרת שנות חיים ואהבה. אני מקווה שטוב לה בבחירתה.

כנרת בחורה צעירה מתאהבת בנורי,מבוגר ממנה בעשר שנים נשוי + שני ילדים.
מתאהבים אבל שמגיע זמן להחליט איך ממשכים הלאה נורי ,לא יכול לוותר על המשפחה שלו.
וכנרת אחרי הפרידה ממשיכה בחייה ומתחתנת ויש לה ילדה.
פתאום אחרי שנים נורי מופיע בחייה גרוש ועדיין מאוהב בה
וכנרת מוצאת את עצמה נקרעת בין משפחתה,לאהבתה לנורי.
האם יש אהבה ניצחית? האם יש נשמות שנולדו אחד לשני?
סיפור אהבה חזק מהחיים.

"רומן לנשים"יפייפה נקודה. אפילו מרגש , למרות שתוכנו עשוי להתאים יותר לחתך גיליים של עשרים עד ארבעים , שזה אומר כמעט עשרים שנה מתחתיי...ויש דבר כזה....נהניתי ממנו באופן מיוחד .
בכל גיל אנחנו חווים מבינים ומגיבים בצורה שונה את החיים בכלל ואת הקריאה בפרט...בהתאם ל"ארגז הכלים" שצברנו.
("אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים" תבע הרקליטוס , הפילוסוף היווני בן המאה ה-6 לפנה"ס, הוא התכוון לזרימה ולשינוי המתמיד , אבל אפשר בהחלט להבין אותו גם בהקשר הזה)

כתיבה נפלאה , שיש בה מתיקות בוסרית במידה ועם זאת גם שופעת להט , שמסעירה את הלב ומחממת אותו באותה המידה .תענוג . למבוגרים שבינינו הוא עשוי להזכיר נשכחות !

אלף שנים לחכות הוא רומן על אהבה שגדולה מהחיים, אהבה שממלאת את ליבותיהם ואת כמיהתם של נורי וכנרת (המכונה בספר גם בשמות קסם/לילה) האחד לשני ,אהבה שלא יכולה להתממש.
כשכנרת מכירה את נורי, מליונר שמכר עסק משפחתי לציוד כיבוי אש, שאליו הוכנס ע"י נועם גולד, חברו, נורי הוא אישנשוי לליך ואב לערבה וזוהר.
נורי חושש לעזוב את ילדיו ולהשארים באותו מצב בו חי עם אימו ואביו שנשאר עד לצותו בבית רק בגללו.
שש שנים לאחר מכן נורי לאחר גירושיו, ואילו כנרת נשואה לאמנון איש קרן השקעות ואמא לשלומציון.
האם נורי יכול לחזור לחייה של כנרת.
ברומן גדוש המלווה את חיי התפרקות השיתויפות הקיבוצית (באמצעות קיבוץ שלוות תמרים), וסיפורים נלווים על יואלה ובארי, על אהבתם הלא ממושת של בבקה ודוד ניצול שואה, על חיי הלילה בתל אביב לצד חיי כנרת וכרמל האחיות בקיבוץ, על בריחות להודו הרחוקה והמאובקת, על האלים ושיניה וסיפור על מלך שרצה להגיע לגן עדן עוד בחייו וסולק משם ע"י מלך האלים, מרתקת מיה דיין את קוראיה.
ספר טוב

האם לעזוב את הבית בשביל/למען האהבה? אהבה ב ה׳ הידיעה
נושא שרבים מאיתנו מתחבטים בו. לפרק את המשפחה
שבניתי בעמל רב וללכת אחרי האהבה ?
האם גם אז נגיע לאותה נקודה? הדילמה קשה כי
לא רע בבית וזה לא שלא אוהבים...
על נושא זה בנויים 360 העמודים.
אהבתי את שזירת העבר וההווה של הסופרת.
אהבתי את צורת הכתיבה ואזכור פרטים עד כדי כך
שהייתי צריכה לדפדף אחורנית כדי להבין במה מדובר.
בקיצור - אהבתי !!
ממליצה בחום.

לא יודע.
לא אהבתי.
לא אהבתי שרומן שמציג אהבה עילאית שכזאת של שתי נשמות שנפגשות בשנית, מתחיל בעצם בבגידה.
אין ספק שכנרת גיבורת הסיפור מחפשת בחייה הקשבה, הבנה וחיבוק חם ואוהב, מה שהיא לא מצאה בביתה שלה, בבחירות שלה בחיים ובכלל.
ככה זה תמיד מתחיל בין זוגות שלא מבינים מה הם בדיוק רצו מהזוגיות עצמה, והסיפור כבר ידוע, וגם בעצם סופו.
הסיפור נבנה באופן של פנטזיה וכמיהה שהכל יבוא על מקומו בשלום ובאמת כנרת ונורי יגשימו את חלומם. אבל קצת עלוב להציג סיפור כזה בתור אהבה של אלף שנים לחכות שבעצם לשניהם הקרקע לא בנויה ולא תהייה בנויה לעולם נכון ובריא, אז מה הבעיה לבחור ולחלום על "אהבה אמיתית"?!.
לא מצאתי אמיתות בספר למרות כל הביטויים והרגשות של גיבורי הסיפור, עובדה שאף אחד לא "וויתר" על עולמו באמת והחליט ללכת לפי השכל ולא הלב.
סוף שאיכזב אותי במיוחד. אבל גם לא הייתי צריך לנחש אותו. ככה זה בחיים, המצב הכלכלי והסטטוס מובילים על הכל.
ציפיתי לסיפור הרבה יותר 'רוחני' המגשר באמת בהבנה של שתי נשמות שמחפשות אמיתות בחייהם ואז בוחרות באמת, אבל מה שמצאתי זה רק סיפוק צורך אחד של השניה.
אכזבה.
אלף שנים לחכות ממצא את עצמו בכמה משפטים, עד שאתה לא יודע מה בדיוק אתה מחפש ולא שקט עם עצמך, בוודאי תחכה עוד אלף שנים ויותר...

הוא התחיל כהבטחה סוחפת מדהימה רומנטית כיפית שכל מי שליבו נשבר אי פעם יכול להתחבר לספר הזה.
האהבה הייתה כואבת אמיתית ויחד עם מבטיחה.
הכתיבה גרמה לך להתחבר להיקשר לבכות לשמוח הכל יחד
ואז משהו קרה, מאמצע הספר הכל הפך להיות משעמם נגרר חופר מתיש מעייף
כל באורי יצא מהמפרשים והמשכתי לקרוא רק כי אני לא מסוגלת להפסיק באמצע.
הסוף היה ברור כבר מאותו הרגע והמילים פשוט הפכו מאוסות
אם הסופרת הייתה מחליטה לדלג על כמה קטעים או למצמצם את העלילות מסביב הספר הזה היה יכול להיות פשוט מדהים, ולא מדהים בחלקו.

ספר מתוק מקסים אוהבת את החזרה לימי הקיבוץ הטובים
לישראל היפה
ממליצה על ספר מתוק זה