ביקורת ספרותית על הצעיף הצבעוני [זמורה ביתן] מאת סומרסט מוהם
ספר טוב

---

היה היתה בסיינה אישה אצילה ששמה פיה, שבעלה חשד בה בניאוף. מסיבות שונות הוא לא הוציא אותה להורג מיד אלא הביא אותה לארמונו במֵָרֶמה שהיה באיזור ביצות וקיווה שהאדים הרעילים מהביצות יעשו את העבודה. הזמן התארך והוא איבד סבלנות, ולבסוף השליך את פיה מהחלון אל מותה. זה הסיפור - מ'טור הטוהר' של דנטה - שלפי עדות מוהם היה ההשראה לנובלה הזאת:

"...נָא תִזְכְרֵנִי, כִי נִקְרֵאתִי פִיָה;
סְיֵֵינָה אותִי הָרְתַָה, הָרְסָה מַרֶמָה..."

מוהם הוא אחד הסופרים החביבים עלי. עלילותיו בדרך כלל מרתקות, מהודקות, מתומצתות ללא מלה מיותרת, וכל כך אתה שוקע בתוכן, שאתה לא שם לב שבעצם כל העלילות משרתות את הדמויות. לדעתי הצד החזק של מוהם הוא הבנתו העמוקה את דמויותיו. הבנה זו אינה מתבטאת ברגשנות כמו חלק מהסופרים הרוסיים, למשל. הוא גם לא אומר לך "התייחס אליו בסלחנות, רחם עליו" כמו חלק מהסופרים האמריקאים. מוהם מבין את נפש גיבוריו, אינו חס עליהם ואומר דברים כהווייתם: שאדם אינו תמיד טוב, ואף פעם אינו רק טוב או רע. תמיד הוא תערובת של טוב ורע, והוא בוחר את בחירותיו לפי אופיו הבסיסי וגם לפי חינוכו.

הסיפור הוא על זוג אנגלי צעיר בהונג קונג. היא יפהפייה, קצת קלת דעת, משתעממת בקלות ומפונקת, הוא רופא חריף שכל וביישן, בעל קשיים חברתיים המאוהב עמוקות באשתו שאינה אוהבת אותו. בתחילת הסיפור הוא מגלה שאשתו בגדה בו ושאר הסיפור הוא על הפיתרון שהוא מצא לכעס לקנאה ולתסכול, ושהיא מצאה להתמודד עם דברים שכלום בחייה עד אז לא הכין אותה להתמודד איתם.
איכשהו לא קראתי את הסיפור בעבר, והגעתי אליו אחרי שראיתי - ואהבתי - את הסרט שנעשה בהשראתו. הסרט טוב אבל בסרט כמו בסרט - העיבוד והפתרונות ניסו להתאים את הסיפור לטעמם של הצופים וגם לציפייה שלהם לסוג מסויים של פיתרון. מוהם לא הולך בדרך הזאת ומגדל את גיבוריו כמו במציאות - כשהם מגיעים למסקנות מסויימות ועושים מעשים מסויימים שהקורא אינו תמיד משלים איתם.

אף פעם סיפור של מוהם לא היה נפילה בעיני. הסיפור הזה - שנכתב ב 1925 - כל כך רלוונטי היום, ששום דבר בסיפור לא צרם לי. נכון שהיום - בניגוד ל 1925 - גירושים הם אופצייה קלה וזמינה, אלא שכל מי שהלך בדרך הזאת יודע עד כמה המסע הזה קשה וכואב. מוהם משתמש בהמון אירוניה ומנתח את דמויותיו ללא הרדמה. התרשמתי מאד מהסיפור ומיכולתו להמחיש לקורא את הדברים החשובים בכל סיפור שלו שקראתי. הסיפור יתאים לכל אלה האוהבים לקרוא סיפורת תמציתית ומדוייקת על נפש האדם. ולאוהבי מוהם כמובן.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הצעיף הצבעוני [זמורה ביתן]