החזאיסטיב תאייר4ספר בלש אמריקאי לא רע. במרכז הסיפור פרשיית רציחות שמתרחשות במדינת מינסוטה בחילופי עונות השנה. כל הנרצחות הן נשים אך ללא מרכיב של תקיפה מינית. הדמויות המרכזיות בסיפור הן החזאי דיקסון בל שמפליא בתחזיות המדויקות שלו לגבי מזג האוויר בתחנת הטלביזיה המקומית, מפיק החדשות ריק בינבוסולום - פצוע קשה ממלחמת וייטנאם שפרצופו נשרף והוא עוטה באופן קבוע מסכה, ושדרנית הטלביזה אנדריאה לאבור. הספר מתאר את חקירת המשטרה לגבי ניסיון איתור הרוצח תוך תיאור הקורה בתחנת הטלביזיה ערוץ 7 ובמקביל תיאור של ההוייה הפוליטית במדינה - בחירות למשרת המושל. לאחר שהמשטרה עוצרת חשוד ברציחות (לא אגלה לכם מי) בנסיבות די בעייתיות וללא ראיות ברורות לגמרי, יש תיאור לגמרי לא פשוט של שלב המשפט, גזר הדין וההוצאה לפועל של גזר הדין. בהחלט קריא.
מים, שאו אותיתומס מורן3ספר טוב ומעניין. ספר "חובה" לבקרי גבול וסלקטורים. עד כאן ולא אגלה למה. סיפורה הטרגי של אונה מוס, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת קורק שבאירלנד, המתגוררת מאז נהרגו הוריה בתאונת דרכים? או שמא בהתנקשות, אצל סבא שלה שגם הוא דמות לא קלה כמי שבתור נהג ברכבת נהג להעביר מטענים וחבילות עבור המחתרת האירית וחבריו הקרובים שגם הם שייכים למחתרת האירית. יש בספר הזה סיפור אהבה יפיפייה בין אונה לבין אידן פרל שמסתיים בצורה טרגית. הספר משופע בסצינות של חיי הסטודנטים העליזים בקורק, החברות של אונה מאז בית הספר ואחר כך באוניברסיטה, דיוקנו של הסבא ראוני מוס ועוזרת הבית שלו גב' שונסי. ספר יפה שבצד סיפור האהבה והחיים באירלנד בצל המטענים והפיגועים בהחלט שווה קריאה והנאה מהסיפור עצמו והכתיבה המשכנעת (לפחות אותי - כחובב מושבע של ספרות אירית).
האונייהדייוויד גראן3ספר מצויין. קורותיה של האונייה וייג'ר שנטרפה וכל צוותה שנותר הגיע לחוף שומם ושם התחילה סאגה של הישרדות בתנאים לא אנושיים, תוך מאבק של מפקד האנייה קפטן דיויד צ'יפ לנסות לשמור על מנהיגות ועל החוקים הקפדניים של הצי הבריטי, תוך שהוא נתקל בגילויים של מרדנות מצד חלק מאנשי הצוות ומאידך חלק אחר שמר לו אמונים. יש בספר תיאורים אותנטיים של החיים בספינה - מדובר על המאה ה-17 וה-18 והסופר מסתמך על חומר כתוב, יומנים שאנשים כתבו. המורדים בקפטן זנחו אותו וחלק מאנשיו על האי השומם ובעזרת סירות שהם בנו עזבו והפליגו כאשר הם יודעים היטב כי כאשר יגיעו לאנגליה צפוי להם משפט צבאי על מרד והעונש הצפוי הוא תלייה. המורדים מתעדים את מה שקרה מנקודת מבטם כדי לנסות ולהשפיע כאשר יגיעו לאנגליה, תוך אמירה שקפטן צ'יפ כשל ולא רק שכשל הוא גם ירה והרג אחד מאנשיהם, כך שגם הוא צפוי לעונש קשה. התיאורים של חייהם באי השומם, מסעם הסיזיפי והלא יתואר בכלי שייט קטנים בים סוער נגד כל הסיכויים הוא מרשים. ספר מרתק ומעניין מאוד.
עד קצה הגבולעודד ליפשיץ5מבין כל הספרים הרבים שיצאו אחרי ה-7 באוקטובר בחרתי לקרוא רק אחד - את אסופת המאמרים והחומרים שכתב עודד ליפשיץ שנרצח בשבי. לא חושב להעביר ביקורת ספרותית על הספר - זהו ספר שנועד להציג דמות - לדעתי דמות מופת - של אדם שהאמין בכל רמ"ח אבריו ובאמונה שלמה - בצדקת הדרך שהוא בחר בה - עמדת שמאל ברורה ובלתי מתפשרת. זה עולה מכל המאמרים שהוא כתב במסגרות השונות - כעיתונאי ב"על המשמר", ככותב ב"חותם" ובטורים שכתב בעיתון "הארץ". דמות של לוחם אמיץ ובלתי מתפשר. הוא דמות מייצגת לדעתי של דור המתיישבים הראשונים של הנגב המערבי - אלו שבחרו אידיאולוגית להתיישב בקיבוצי הספר על גבול עזה ואשר למרות מערכת היחסים רצופת האש וההפגזות - ידע לשים את הלב (התמים והאנושי) שלו במקום הנכון. העובדה שהוא היה בין אלו שהסיע חולים פלשתינאים מעזה לבתי חולים ולבסוף נרצח על ידם - היא יותר מטרגדיה שמסמלת את הקושי והמורכבות של אותם מאמינים מסוגו של עודד ליפשיץ- דמות ראייה להערצה לטעמי.
זוּלֵיכָה פוקחת עינייםגוזל יכינה9ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.
חוף המרגליםטס גריטסן4ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.
נתן ועמוסאסף ענברי9לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר
רקוויאם רוסיויליאם ראיין5ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.
פרשת סטליןג'יילס מילטון2פרשת פגישותיהם של "שלושת הגדולים" סטלין, צ'רצ'יל ורוזבלט בניסיון לתאם מדיניות משותפת כנגד גרמניה הנאצית עם פלישת גרמניה לרוסי (מבצע "ברברוסה) - מתוארת באופן מבריק ומעניין. מעבר לאפיון הדמויות של המנהיגים, הספר עוסק בעוד כמה דמויות שנמצאות לכאורה מאחורי הקלעים - אווריל הארימן האמריקאי - שליחו המיוחד של רוזבלט לצ'רצ'יל ואחר כך כשגריר ארה"ב במוסקבה, וארצ'י קלרק קר - שליחו של צ'רצ'יל לסטלין ואחר כך השגריר הבריטי במוסקבה. שניהם פעלו בצורה יוצאת דופן בעיצוב הקשר בין המנהיגים, כמו גם בעיצוב תוכניות ומעשים בפועל כדי לברום להצלחת הקשרים החשובים האלו לכל האנושות. הספר מלא פיקנטריה מעבר לתיאור המהלכים המדיניים והצבאיים ובזה עיקר כוחו. תמונה מרשימה של היסטוריה שמתוארת באופן נגיש, מעניין ורב קסם. מומלץ מאוד. מי שיוצא הכי טוב מבין המנהיגים למרבה הפליאה הוא דווקא הדוד ג'ו - סטלין שמתואר כמי שהצליח יותר מכולם לכפות את דעתו ואת רצונותיו.
נורבגי ללילהדרק ב' מילר8ספר נחמד. הספר הזה הוא מרק שכולל בתוכו קצת סיפור מתח, קצת נופים של נורבגיה בקיץ, קצת יידישקיט, קצת יסורים אמריקאיים על מלחמות מיותרות וקצת יחסי הורים-ילדים. אבל בסוף יצא משהו נחמד, קל לעיכול, ואולי אפילו קצת מותח בשלבים מסוימים. לא יצירת מופת, אבל בהחלט ספר שיכול להיות מהנה.
נורבגי ללילהדרק ב' מילר5אחד המותחנים הטובים והחזקים שהיה לי העונג לקרוא, בשנים האחרונות ובכלל. הספר המרתק מציע, לצד עלילה מותחת, גם הרבה מאוד עומק, תובנות על נפש האדם, וניסיון לגעת בשאלות הגדולות, שאין עליהן תשובה קלה: מה היא מוסריות? מה זה אומר להיות יהודי? האם ובמה זה מחייב? ומה זה בכלל להיות אנושי? לשאלות האלה הספר לא מציע תשובות, אלא רק לשאלה המעשית: האם יצליח הגיבור, לוחם מנוסה בן 82, להציל את חייו שלו, ואת חיי הילד היתום שלקח תחת חסותו? המשימה האחרונה שלקח הגיבור על כתפיו היא להביא את הילד, שאימו נרצחה לנגד עיניו, ורוצחיה דולקים אחריו, למקום מבטחים. והוא נחוש להצליח בה, גם אם השלמתה תעלה לו במחיר חייו.
נורבגי ללילהדרק ב' מילר24שלדון הורוביץ הוא יהודי אמריקאי בן 82, המשטה בשיטיון וגם עושה בו שימוש. חייו עברו עליו בארצות הברית, לה הוא מכיר תודה על הכניסה למלחמת העולם השנייה - אותה הוא החמיץ בגלל גילו הצעיר - ועצירת הנאצים. את מלחמת קוריאה הוא לא החמיץ ושירת בה כצלף. את בנו היחיד עודד - בגלל האידיאולוגיה - להתגייס למלחמה בויאטנם, שם נהרג, והוא מתייסר על "עקדת יצחק" הפרטית שלו. שלדון בוחן את חייו, בודק החלטות שעשה וכאלה שלא עשה, מרגיש אשמה על מה שעודד את בנו לעשות ומנסה לשוות לסוף חייו איזו משמעות, שלא הצליח לשוות לחייו עד כה. הוא חי היום עם נכדתו ובן זוגה בנורבגיה, ומתאמץ להבין את הקודים החברתיים הזרים לו, בשפה שאינו מבין. זה ספר פעולה מותח בהחלט, שאינו מסתפק כדרך המותחנים במתח לבדו. הוא עוסק במשמעות החיים, ביכולת של היחיד (גם בגיל 82, שערו בנפשכם!) לעשות את המעשה הנכון. הוא משובץ בסיפורי תנ"ך ופילוסופיה, ששלדון נהנה להרצות עליהם לבן לווייתו, שלמרבה הנוחות גם לו היה דובר את שפתו של שלדון, לא היה יכול להבין אותו. יש קטעים מצחיקים המתנהלים כמו דו שיח של חרשים, כששלדון - כמו כל אמריקאי - מצליח לגרום לאחרים להבין אותו בזכות תושייה, חוצפה ודיבור בקול רם... הסיפור מעמת את הסרבים שהיו בעבר מיליציות רצחניות והיום צריכים להסתגל לחיות בתנאי שלום, עם הגישה הנורבגית השלווה ונותנת האמון. הוא אינו שייך לגל המותחנים הסקנדינבים וגם אינו דומה למותחנים אמריקאים. הסופר, כך כתוב על הכריכה, חי שנים רבות מחוץ לארצות הברית, וחי היום באוסלו. נהניתי לקרוא, ואני חושבת שאלה האוהבים ספרי פעולה אינטליגנטיים, הנותנים "עוד משהו" בנוסף למתח, ייהנו ממנו גם הם.
נורבגי ללילהדרק ב' מילר6זהו ספר של סופר, אני מניח , יהודי, שחיפש הזדמנות להביע את הפילוסופיה שלו על המלחמות, יהדות, ומבט על חייו. לשם כך מכבד אותנו הסופר בעלילה כמעט בנלית, על רצח של אישה, אשר בנה מתחבא בארון ולארוע המסעיר הזה נקלע גבורנו , הרמן שלדון, יהודי בן 82, נחת לשעבר. אעז ואומר דבר נוסף , הצדק יוצא לאור, אבל לא הצדק שאתם מצפים אלא צדק של הפילוסופיה שנגלית בספר. קראתי את הספר במנות קטנות והתענגתי על כל עמוד, בהומור שהוא מציע והמחשבות שהוא מעורר.לכן כל מה שאציג בהמשך אינו מוריד מהערכים שכל קורא יכול למצוא בספר. זה לא הזקן שיוצא מ..אלא זקן חושב מהרהר , משכיל ויוצר תובנות. ועכשיו למהות הספר. הספר בכללותו הוא אנטי מלחמתי. או נגד פטריוטיות מזוייפת. הזקן, הוא ילד במלחמת העולם השניה. הוא מצר על כך שאינו יכול להתגייס לצבא. הוא אסיר תודה לאמריקה שהשתתפה במלחמה, ולכן הוא משתתף במלחמת קוריאה ושולח את בנו לויאטנאם. רק מות הבן עוצר אותו לחשוב, להרהר ולהצטמצם לחנות השעונים שלו. כל מה שהוא מחפש זה "הזדמנות שניה ואותו כוח כמו שהיה לאברהם והמלך שאול להתריס כנגד אלוהים". (ע 73): "אלוהים אולי הפיח בנו חיים. אבל אנחנו הפכנו לבני אדם רק כאשר השתמשנו בהם כדי לתקן את אלוהים." " אני מדמיין את אברהם עומד על ראש גבעה..מעל עמורה..ואומר ,'האם תשמיד את העיר אם נותרו בה מאה אנשים טובים?' ובאותו רגע, עלוב ככל שיהיה הוא עומד בפני כוחות הנצח, הוא נמצא בפסגת ההישגים שהאדם יכול להגיע אליה. אותו אדם עומד לבדו ברגליים מלוכלכות...מבולבל.בודד. נבגד על ידי אלוהים....זה הרגע שהאנושות הופכת בו לגזע בעל תודעה." שלדון אומר על המבול: "אלוהים ברא את העולם וירא כי טוב... יופי , אבל מתי העביר בדיקה חוזרת?.. אתה חושב: הוא בדק שוב לפני המבול.. אבל זה היה מזמן. והוא לא חזר לשולחן השירטוט.... אני חושב שהגיע הזמן לבדוק אותנו שוב. לא בהכרת בתגובה ילדותית כזאת כמו ילד שמקמט ציור גרוע ומעמיד פנים שהוא לא היה מעולם" ויש עוד המון פנינים כאלו. הספר גם מספק ציניות שמעלה חיוך: (ע 130) הוא מתאר ריחות וריח של מטוס קרב שהופל " ריחו שונה מזה של נפל"ם, שדות אורז, בקר ואנשים. על פי הרמן, הריח היה בסולם שתיים ב"סולם ההקאה"... רמה עשר נשמרה ל"מכתבים ביוקרטיים". הספר אינו מלנכולי אלא דינמי, ומלא הומור.לדוגמה: דיווח של שוטר:" גנב גנב עגלת קניות מסופרמרקט.. חבר שלו דחף אותו.. הוא הגיע ל ארבעים קמ"ש.. השוטר אמר שהוא נתן להם דוח על מהירות." ההומור מצוי בהרבה מקומות במשפט או סיטואציה. שלדון בונה תיבה שעליה שלט "יהודי פטריוט" ובנו שחזר מויאטנאם פעם ראשונה ממלא אותה ב.."סיוטים ורשמים". ספר זה חובה לקריאה לנו כיהודים וכישראלים. הוא מעורר מחשבה . למי שתוהה, איני מפגין ולא הפגנתי מעולם מול הבימה בקריאות.." כמה ילדים רצחת..". אולי נתן לאמר , ההיפך. ולכן הפילוסופיה של האב /הסב שלחם ובליבו רוצה שקט ושלום נגעה ללבי. הספר לא קיבל את הציון המירבי כי החלק ה"בלשי" שבו סטנדרטי, אבל אינו מהווה רוב מנינו ובנינו של הסיפור. ממליץ לקרוא.
נורבגי ללילהדרק ב' מילר5מאוד אהבתי את הספר הזה וקראתי אותו תוך יומיים. היו בו לא מעט תובנות מעניינות והומור. הספר הזה הוא לא ממש על נורבגיה (חוץ ממשפט קורע ששלדון אומר לנורבגים שלקחו אותו טרמפ משהו כמו: אני לא מבין בהתנהגות של הגזע שלכם אתם תמיד נראים קפואים. למי שהיה מספיק זמן שסקנדינביה כמוני זה היה משפט מחץ) יוגוסלביה נוכחת בו הרבה יותר (קוסובו וכל הזוועה שהיתה שם). הסופר הצליח באמינות גבוהה לחבר בין השואה ליהודי אמריקני, לנורבגיה, לדור השני, להגירה ולקוסובו-סרביה. היה מקבל ממני גם ספר מעולה, אם לא הייתי נתקלת לאחרונה במצעד עקבי של ספרים מאלפים. כדאי מאוד לקרוא.
נורבגי ללילהדרק ב' מילר5ספר יפיפה! כתוב בצוצרה קולחת הומוריסטית קצבית וזורמת. אהבתי במיוחד את תאור מחשבותיו של הגבור הזקן (בן 82) את דקויות המחשבה. דבר שכיום נראים ברורים מאליו. מעניין אם וכאשר אהיה זקנה גם אחשוב בצורה כה בהירה. מומלץ!
נורבגי ללילהדרק ב' מילר4מאוד הזכיר לי את "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם". בשני המקרים מדובר על זקנים תמהוניים, ובשני המקרים הספרים כתובים בצורה שגורמת לך לצחוק בקול רם. סיימתי את הספר תוך יומיים-שלושה, ונהניתי מכל רגע. אחרי שסיימתי אותו הייתי חייבת לקחת יום הפסקה לפני שהתחלתי ספר אחר, כי הייתי צריכה קצת זמן לעכל אותו. ספר מעולה.
נורבגי ללילהדרק ב' מילר3ההורביץ הזה, סכינאי בנשמתו עם בירכיים דפוקות, וחיים שהוא מנסה לזכור כדי להישאר בחיים וגם לשמור על הילד הפעוט הזה, הוא גיבור כלבבי. מזל שהסניליות משכיחה את הזיכרון המידי ומותירה איתן את מסד הזיכרונות מימים עברו. אחרת איך היה יודע הורביץ למלט את עצמו כל כך יפה. כיצד היה זוכר איך מכוונים בכלי נשק עתיק יומין וגם פוגעים. בקיצור, ספר נהדר מלא תהפוכות, ובעיקר בגלל שהכול כאילו קורה במקרה ובכל זאת אני כקוראת ממש מתאמצת עם המספר כדי שבסופו של דבר נגיע שנינו אל הסוף הנכון. מתאים לילות חמים במיוחד - לספר יש אקלים מצויין.
נורבגי ללילהדרק ב' מילר2שלדון הוא יהודי בן 82 שחי בנורבגיה עם נכדתו ובעלה. הוא נקלע לרצח של שכנתו ולוקח על עצמו להימלט עם בנה על מנת להגן עליו. לשלדון יש עבר כאיש מארינס שנלחם במלחמת קוריאה. שלדון מרגיש רגשות אשמה על מות בנו במלחמת ויטנאם. מסלול ההימלטות עם הילד מחזיר אותו לעברו. עבר ומציאות מתערבבים זה בזה. רצון ההישרדות גובר על גילו המופלג. שלדון ניחן בכושר אילתור ומחזיר מלחמה לאלה שרודפים אותו. הספר בסדר אם כי הווה ועבר המתערבבים בתדירות גבוהה מדי ולא נותנים לספר לזרום כמו שצריך. העובדה ששלדון יהודי עם כל משמעות הרדיפה וההישרדות גורמים לי לצרוב את הספר היטב בתודעתי.