שנים רבות שמעתי על ארטורו פרז רוורטה,אך רק לאחרונה הזדמן לי לקרוא את ספריו."הצופן הפלמי" הוא ספר מתח מרתק,המשלב יסודות של חקר אומנות,דרמת פשע ושחמט.ב-1994 יצא אף סרט המבוסס עליו. עלילת הספר לא שגרתית,אלגנטית וסוחפת, והדמויות מעניינות וצבעוניות.במדריד של תחילת שנות ה-90 מתרחשים מקרי רצח מסתוריים,המשטרה חסרת אונים והמפתח לפתרונם טמון ביצירתו של צייר פלמי בן המאה ה-15. במהלך הקריאה נחשפים לתחומים כמו תערוכות אומנות,שחזור ציורים ישנים,סוחרי עתיקות ועוד.רוורטה בונה פרופיל פסיכולוגי של כל דמות בספר בכשרון רב -והתוצאות מצוינות.
הספר נכתב ב-1990,כך שמבחינה טכנולוגית אנחנו בעולם אחר,ויש לקחת עובדה זו בחשבון,מכיוון שהחקירה האומנותית(וגם הפלילית) המתוארת בספר הייתה מתנהלת בדרכים מעט שונות בימינו.עם זאת הקריאה בו מאוד מהנה והוא משרה תחושה של קלאסה.הסוף אמנם מפתיע אך קיים אלמנט שיטחי מסויים בצורה שהמחבר בוחר לסיים את הסיפור.בכל מקרה זהו ספר בהחלט מומלץ לקריאה-ייחודי ומפתיע.

הספר התחיל בצורה בינונית אך חביבה, עם דמויות חד-מימדיות אך נסבלות ועם שחזור ציור המגלה פרטים מפתיעים ומשתלב עם זמן ההווה של הסיפור. לא ציפיתי ליותר מידי, כן קיויתי להישאר באיזשהו סוג של מתח עד הסוף המפתיע (יש לציין שאני תמיד מופתעת בסוף של ספרי/סרטי מתח, לא משנה עד כמה אחרים טוענים שהוא צפוי).

בעמוד 142-143 נכתב כך:
"...היה לה הרושם, בכך יש להודות, שאם יקרה משהו רע, הוא יקרה לאחרים. מעולם לא קרה כלום לגיבורה, היא נזכרה... רק האחרים מתו, הדמויות המשניות כמו דמות משנית שמתה ואני נמנעת מלכתוב את שמה כי ספוילר. היא כבר חוותה מאות הרפתקאות דומות, ותמיד יצאה בלי פגע..."

היש פיסקה מבאסת מזו באמצע ספר מתח?! הגיבורה מתייחסת לעצמה כאל גיבורה ואף "חשה" שלא הולך לקרות לה כלום?! יש לציין גם שהגיבורה בפירוש לא "חוותה מאות הרפתקאות דומות"... בקיצור, יש דברים שצריכים להישאר כמוסכמה של סיפור מתח ופשוט לא להיאמר.

הפיסקה הזו כה זיעזעה אותי, שמאותו הרגע ואילך חדלה כל הנאה שאולי היתה לי מקריאת הספר. התחלתי לשים לב שהוא נורא טרחני, מלא ב"חיוכים מעורפלים" וב"תנועות של" שמבטאים לטענת הכותב כל מיני דברים, בגיבובי סיפורים שלא קשורים לכלום (ובטח שלא למקצב של ספר מתח) ובהתנהגויות בלתי סבירות, הדמויות הפכו בעיניי לאפילו יותר חד-מימדיות (כמה אירוני בהתחשב ב"מסר" של הספר שלא הכל שחור-ולבן), ואפילו צפיתי מי יהיה ה"רע" בסוף. כמו כן, הסוף לא היה רק עלוב ביחס לסיפור המסתורין בהווה של הספר, אלא גם שכח להציע קלוז'ר לסיפור של הציור עצמו.

בקיצור, אכזבה, ואם ביקורת זו חוסכת למישהו את הקריאה - כאילו הצלתי עולם ומלואו או משהו כזה.

ספר הלל למשחק המלכים.
לאוהבי אומנות,מתח,שחמט וחידות הגיון-זהו הספר.
"השחמט כמשחק הוא דבר רציני וכדבר רציני הוא בסה"כ משחק"
הקורא מקבל עלילה מושכת עם רמזים מובנים לפענוח.
סוף לא צפוי עם קריאה מהנה.

הרעיון עצמו יפה- תעלומה שבליבה נמצאת יצירת אמנות בה מופיע לוח שח ממנו ניתן לדלות משמעויות עמוקות. שח הוא משחק מאוד מורכב ואפשר לכתוב ספרים שלמים סביב היחסים, המתחים והמאבקים שמתקיימים על הלוח וסביבו (למשל, איגוד השוטרים היידים).
הבעיה בספר היא הנטיה של הסופר להכנס להלך רוח רומנטי-מופשט ולמלא עמודים על גבי עמודים בבליל אינסופי שאין בו בעצם כלום.
חבל, כי העלילה עצמה כן מעניינת, החיבור לשחמט מעולה, ואם לעורך היה גרזן יותר חד היינו מקבלים ספר בלשי נפלא.
מחוסר ברירה נאלצתי להוציא לפועל את אחד הכללים עליהם כותב דניאל פנק בספרו החביב "כמו רומן" ודפדפתי קדימה כמה עשרות עמודים במצטבר. למרות זאת הברברת המצטברת הקשתה עליי ולראיה- לקח לי שלושה ימים לקרוא את שני הפרקים בסוף הספר בהם כל קשרי העלילה מותרים.
אבל זו רק דעתי, אל תפסלו את הספר בלי לנסות.

כתובת מסתורית מתגלה מתחת לשכבות הצבע, בציור המתאר משחק שח מט בין שני אבירים.
כשהעלילה מתקדמת, מתגלה כי לא רק אחד האבירים נהרג, אלא גם דמויות הקשורות לציור מתחילות להירצח..

הסיום במקום בקרשנדו מסיים בקול ענות חלושה.
במדד שלי -שני סמיילים בודדים.

משחזרת ציורים נתקלת בכתובת מתחת לציור מהמאה ה-15 .
במהלך נסיונותיה לפצח את כוונת הצייר אנשים קרובים אליה מתחילים להפגע...

במהלך שיחזור של ציור פלמי מהמאה ה- 15 המתאר, בין השאר, אבירים המשחקים שחמט, נגלה בפני חוליה פסוק בלטינית שפרושו: "מי רצח את האביר?". חוליה מבינה כי שיחזור מהלכי המשחק עשוי לתת את התשובה לשאלה ובכך לחשוף סוד אפל בן למעלה מחמש מאות שנה - מה שיעלה את ערכו של הציור עשרות מונים במכירה הפומבית הקרובה. בדרך לפתרון התעלומה חוליה נעזרת בידידה סוחר האמנות ססר ובשחקן השחמט המקצועי מוניוז. תפקידו של מוניוז הוא לעזור לחוליה לפתור את התעלומה באמצעות שחזור לאחור של מהלכי המשחק דרך המהלך האחרון שנראה בציור. במהלך החקירה נרצחות מס` דמויות שקשורות לחקירת הציור וחוליה חושדת כי מישהו משחק בה והרציחות קשורות באופן ישיר לדמויות שמופיעות בציור. הדבר מערער את עולמה הפנימי ואת בטחונה האישי אולם לא מסיט אותה מהניסיונות לפתור את התעלומה. הסופר מכניס את הקורא לתככים של עולם האמנות ובעיקר לעולם המרתק של משחק השחמט. שיחזור מהלכי המשחק מתואר בספר בעזרת לוחות שחמט מאוירים. כדי להנות מהסיפור "עד הסוף" יש צורך להתעמק בהסברי המהלכים כמתואר לעיל, ומי שאיננו בקיא בשחמט או חסר סבלנות (כמוני בחלק מהמקרים...), ימצא עצמו מדלג עליהם. היו רגעים במהלך הקריאה שחשתי בחוסר אמינות כלשהו בסיפור הכללי (ולא אפרט מחשש ל"ספוילר") אבל לקראת הסוף זה מסתדר והחשש האמור מתפוגג. לסיכום, מדובר בספר מרתק ומומלץ - בעיקר אם אתם חובבי שחמט.