אני מוכרח להודות - זהו הספר הראשון של אייל מגד שאני קורא, ודעתי לגביו שנויה במחלוקת. כלומר - מצד אחד נשמע מטון הסיפור שהעיסוק בחיים ומוות - הנושא המשני בו עוסק הספר - הינו נושא שהדרך היחידה לפנות אליו חייב להיעשות באופן מעט ציני ופגוע, מה שלא אהבתי. מצד שני, העיסוק בידידות - הנושא המרכזי בו עוסק הספר - מתואר באופו כה נוגע ללב עד כדי דמעות. לכן - לא אומר שחובה לקרוא את הספר ולא אומר שחובה לא לקרוא את הספר. לפי דעתי , כל מי שמתחבר לסגנון כתיבתו של מיכאל שיינפלד או אשכול נבו, לדוגמא, ימצא בספר זה רגעים מהנים מאוד. אך כל מי שספרי תיאור "מערכות יחסים" למיניהם לא מדברים אליו - שיתרחק מהספר!.
קיאה מהנה, או שלא...

אני מוכרח להודות - זהו הספר הראשון של אייל מגד שאני קורא, ודעתי לגביו שנויה במחלוקת. כלומר - מצד אחד נשמע מטון הסיפור שהעיסוק בחיים ומוות - הנושא המשני בו עוסק הספר - הינו נושא שהדרך היחידה לפנות אליו חייב להיעשות באופן מעט ציני ופגוע, מה שלא אהבתי. מצד שני, העיסוק בידידות - הנושא המרכזי בו עוסק הספר - מתואר באופו כה נוגע ללב עד כדי דמעות. לכן - לא אומר שחובה לקרוא את הספר ולא אומר שחובה לא לקרוא את הספר. לפי דעתי , כל מי שמתחבר לסגנון כתיבתו של מיכאל שיינפלד או אשכול נבו, לדוגמא, ימצא בספר זה רגעים מהנים מאוד. אך כל מי שספרי תיאור "מערכות יחסים" למיניהם לא מדברים אליו - שיתרחק מהספר!.
קיאה מהנה, או שלא...